גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
בבא קמא 24b — התלמוד בעברית
אלא אי אמרת שצריך שלוש נגיחות בשלושה ימים כדי להתרות בבעלים לאחר כל נגיחה ששורו נוגח, ו לייעודי גברא . על כרחך שבאה כל כת לאחר אותה נגיחה שבאה להעיד עליה, ולא הגיעו כולם יחד להעיד. ואם כן, לימרו הנך…
הטקסט המקורי — בבא קמא 24b
אלא אי אמרת
שצריך שלוש נגיחות בשלושה ימים כדי להתרות בבעלים לאחר כל נגיחה ששורו נוגח, ו
לייעודי גברא
. על כרחך שבאה כל כת לאחר אותה נגיחה שבאה להעיד עליה, ולא הגיעו כולם יחד להעיד.
ואם כן,
לימרו הנך קמאי: אנן, מי ידעינן
דבתר שלשה יומי אתו הני
שתי הכיתות האחרות להעיד שנגח עוד שתי פעמים,
ומייעדי ליה!
וכיון שלא ידעו אנשי כת הראשונה שיבואו עוד כתות, לא היתה כוונתם אלא שישלם בעל השור חצי נזק, ועליהם לשלם גם כן כפי שזממו חצי נזק ומדוע אמרינן שכל כת משלמת נזק שלם.
אמר רב אשי, אמריתה לשמעתא
שמוכח מהברייתא ששלושה ימים דקאמר רבי יהודה, לייעודי תורא קאמר,
קמיה דרב כהנא, ואמר לי: ו
אם שלושה ימים נאמרו
לייעודי תורא, מי ניחא?
ו
הכא נמי יש להקשות:
לימרו הנך
שהעידו
בתראי
על נגיחת השור:
אנן, מנא ידעינן
שהעידו לפנינו שתי כיתות על נגיחת השור, וכי
דכל דקאי בי דינא לאסהודי בתורא קאתו, אנן
חשבנו שאנו היחידים שמעידים על השור שנגח, ו
לחיובי גברא פלגא נזקא אתינן
ומדוע אמרינן בברייתא שכל הכתות משלמות נזק שלם.
ומתרצינן: הברייתא סוברת ששלושה ימים דקאמר רבי יהודה, ליעודי תורא נאמרו, ומדובר שהגיעו שלושת הכיתות להעיד ביום אחד, ו
דקא מרמזי רמוזי
העדים הראשונים לעדים האחרונים שיבואו ויעידו אחריהם, הילכך אמרינן שבוודאי ידעו האחרונים מהראשונים ונתכוונו להוסיף על עדות הראשונים ולעשות את השור מועד, הילכך כל הכתות ישלמו נזק שלם.
רב אשי אמר
: הברייתא מיירי
כשבאו
שלושת הכיתות עדים
רצופים
זה אחר זה ובוודאי ידעה כל כת מעדותה של זו שלפניה.
רבינא אמר
: קיימא לן שתם שנגח מוכרים אותו ומשלם מהכסף חצי נזק, ומועד משלם מן העלייה, וברייתא מיירי שהעדים האחרונים
מכירין
את
בעל השור, ואין מכירין את השור
, הלכך כשבאו להעיד בוודאי ידעו שבאים לעשותו מועד, דאילו חשבו שנדון אותו כתם מה יש להם להעיד הרי אין מכירים את השור ולא יוכל הבעלים למוכרו. הילכך כשהוזמו משלמת גם הכת האחרונה נזק שלם.
ומבארינן:
אלא
אותם עדים שאין מכירין את השור
היכי מייעדי ליה
,
דאמרי
בבית דין
תורא נגחנא אית לך בי
ן
בקרך, איבעי לך לנטורי לכוליה בקרא
, ואחר כך נתברר שאותם עדים היו זוממים ורצו להביאו לידי חיוב נזק שלם הילכך ישלמו אף הם נזק שלם.
איבעיא להו: המשסה כלבו של חבירו, בחבירו, מהו?
וצדדי הספק הם:
משסה ודאי פטור
משום שאינו אלא גורם נזק, וגרמא בנזיקין פטור, אלא
בעל כלב, מאי?
מי אמרינן מצי אמר ליה
לניזק:
אנא, מאי עבידנא ליה
ולא אגרע מהמשסה שפטור ,
או דלמא אמרינן ליה
לבעל הכלב,
כיון
דידעת בכלבך ד
אם
משסי
ם
ליה
בבני אדם, הוא מושפע מכך
ומשתסי, לא אבעי לך לא שהוייה
.
אמר רבי זירא: תא שמע
:
שור שנגח
ו
הועד
ו
הפסיק לנגוח, חוזר להיות
תם
משעה
שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח
לדעת רבי מאיר במשנה.
ודייקינן:
הא
אם משמשו בו התינוקות והוא
נוגח, חייב
הבעלים לשלם כדין מועד, אלמא מי שנשתסה שורו, והוא הדין כלבו, על ידי אחר, חייב.
ודחינן:
אמר אביי, דלמא
הכי תדייק
הא
אם משמשו בו ו
נגח, לא הוי תם ו
מכל מקום
בההיא נגיחה לא מחייב
, ולעולם מי שנתשסה כלבו פטור.
תא שמע
: מי ש
שיסה בו
בחבירו
את הכלב
, או ש
שיסה בו את הנחש פטור
, ודייקינן,
מאי לאו
הא דקתני
פטור
קאי על ה
משסה, וחייב בעל הכלב
.
לא, אימא פטור אף משסה
.
אמר רבא
: אף
אם תמצי לומר
שההלכה היא ש
המשסה כלבו של חבירו בחבירו, חייב
בעל הכלב , אם
שיסהו הוא
המשסה
בעצמו, פטור
בעל הכלב,
מאי טעמא?
דקיימא לן לענין המניח את כליו ברשות הרבים ואכלתם פרתו של חבירו, שפטור בעל הפרה משום ש
כל המשנה
שהניח כיליו ברשות הרבים,
ובא אחר ושינה בו
הפרה שאכלה את כיליו
פטור
, והכא נמי כיון שהמשסה עשה שלא כדין אם ניזוק מכך פטור בעליו של המזיק מלשלם.
אמר ליה רב פפא לרבא: איתמר משמיה דריש לקיש כוותיך
,
דאמר ריש לקיש: שתי פרות
שהיו
ברשות הרבים, אחת רבוצה ואחת מהלכת, ובעטה מהלכת ברבוצה פטורה
, משום שהרובצת שינתה מן הרגילות - שאין דרך פרה לרבוץ ברשות הרבים, הילכך אם באה אחרת ושינתה ובעטה בה, פטורה.
אבל אם בעטה ה
רבוצה ב
פרה ה
מהלכת חייבת.
אלמא סבר ריש לקיש כרבא שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור.
אמר ליה
רבא:
אנא
סבירא לי
בההיא
שבעטה המהלכת ברבוצה,
חיובי מחייבנא
למהלכת שבעטה,
דאמרינן ליה, כי אית לך רשותא לסגויי
לעבור
עלי
, אבל
לבעוטי בי לית לך רשותא.
מתניתין:
שור המזיק ברשות הניזק
ששנינו [לעיל טו ב] בין חמשת המועדים, שהוא משלם נזק שלם אפילו כשהשור הוא תם -
כיצד
:
נגח
השור דהיינו "קרן", או
נגף
[דחף] בגופו בכוונה להזיק, או
נשך
, או
רבץ
על כלים בכוונה להזיקם, או
בעט
, שכל אלו תולדות של "קרן" הם שחילקה בו התורה בין תם למועד, הרי דינם - עד שלא הועדו - חלוק:
אם עשה כן
ברשות הרבים
, הרי זה
משלם חצי נזק
.
אבל אם עשה כן
ברשות הניזק
:
רבי טרפון אומר: נזק שלם
הוא משלם, וכדמפרש טעמא ואזיל.
וחכמים אומרים: חצי נזק
בלבד הוא משלם, שהרי אמרה תורה, שהתם אינו משלם אלא חצי נזק, ואין הבדל בין אם עשה כן ברשות הניזק ובין אם עשה כן ברשות הרבים.
אמר להם רבי טרפון לחכמים
: והרי בשן ורגל ברשות הניזק משלם הוא נזק שלם, ואם כן הדברים קל וחומר, שיהא חייב אף על קרן ברשות הניזק נזק שלם, שהרי:
ומה במקום שהקל
הכתוב
על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור
, כלומר: ומה שן ורגל שהיקל עליהם הכתוב ברשות הרבים לפוטרם לגמרי,
החמיר עליהן
הכתוב
ברשות הניזק לשלם נזק שלם
-
מקום שהחמיר
הכתוב
על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק
, כלומר: קרן שהחמיר עליו הכתוב ברשות הרבים לשלם חצי נזק,
אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם
כמו שן ורגל.
אמרו לו
חכמים לרבי טרפון: מכל מקום אינו משלם ברשות הניזק אלא חצי נזק, שהרי "
דיו לבא מן הדין להיות כנדון
" [די לו לנלמד שיהא כמלמד], כלומר: היות ומכח חומרת קרן ברשות הרבים אתה למד בקל וחומר, אם כן אף ברשות הניזק לא תחמיר עליו יותר מאשר החמרת ברשות הרבים, ו
מה ברשות הרבים חצי נזק
בלבד הוא משלם,
אף ברשות הניזק
-
חצי נזק
בלבד הוא משלם.
אמר להם
רבי טרפון לחכמים: