גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
בבא בתרא 95b — התלמוד בעברית
וזהו אוצר ששנו חכמים במשנתינו. כלומר, זה הוא האופן של המשנה, שהלוקח מקבל עליו עשר קוססות למאה. משום שמה שאמר "של יין", הועיל שיתחייב לתת לו יין יפה, ומה שאמר "מרתף זה" הועיל שיקבל עליו הלוקח עשר…
הטקסט המקורי — בבא בתרא 95b
וזהו אוצר ששנו חכמים במשנתינו.
כלומר, זה הוא האופן של המשנה, שהלוקח מקבל עליו עשר קוססות למאה. משום שמה שאמר "של יין", הועיל שיתחייב לתת לו יין יפה, ומה שאמר "מרתף זה" הועיל שיקבל עליו הלוקח עשר קוססות למאה.
וכיצד אתה אומר שהמשנה מדברת במרתף של יין סתם!?
ומתרצינן:
אלא, מתניתין נמי
מדברת באופן
דאמר ליה
: מרתף
זה
.
והוינן בה:
קשיא
"
זה
"
א
"
זה
". שבברייתא הראשונה נאמר שב"מרתף זה" יכול לתת יין הנמכר בחנות, דהיינו שהכל קוססות, ואילו בברייתא של רב זביד נאמר שהוא צריך לתת יין יפה, מלבד עשר קוססות למאה?
ומשנינן:
לא קשיא: הא, דאמר ליה
"
למקפה",
שהמוכר אמר ללוקח שהוא מוכר לו יין שראוי להטעים את המאכל וליתנו לתוך התבשיל, דהיינו יין טוב ומחזיק מעמד זמן רב, שהרי משתמשים ממנו מעט מעט.
הא, דלא אמר ליה
"
למקפה"
.
ומבארת הגמרא: ברייתא
דרב זביד,
מדברת
דאמר ליה
"מרתף זה של יין
למקפה
", ולכן הוא צריך לתת לו יין יפה, ומכל מקום הועיל גם מה שאמר לו "מרתף זה", שיקבל עליו הלוקח עשר קוססות למאה.
ברייתא
הראשונה מדברת
דלא אמר ליה
"
למקפה",
אלא אמר לו "מרתף זה של יין" סתם, ולכן הוא יכול לתת לו אפילו כולו קוססות, ובלבד שיהא יין ולא חומץ.
ומסכמת הגמרא את פרטי הדינים:
הלכך,
אם אמר לו "
מרתף של יין
אני מוכר לך"
ו
גם אמר לו "
למקפה
",
נותן לו יין שכולו יפה
. וזו הרישא של הברייתא דרב זביד.
אם אמר לו "
מרתף זה של יין
אני מוכר לך",
ו
גם אמר לו "
למקפה
",
נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה
. וזו הסיפא של הברייתא דרב זביד.
אם אמר לו "
מרתף זה של יין אני מוכר לך
",
ולא אמר לו
"
למקפה
",
נותן לו יין הנמכר בחנות.
דהיינו אפילו כולו קוססות, וזו המציעתא של הברייתא הראשונה.
איבעיא להו
: אמר לו "
מרתף של יין,
ולא אמר לו "זה",
ו
גם
לא אמר לו
"
למקפה
",
מאי?
האם צריך שכל היין יהיה יפה, או שהלוקח מקבל עליו עשר קוססות למאה?
פליגי בה רב אחא ורבינא
:
חד אמר: מקבל
עליו עשר קוססות למאה, שזה דומה ל"מרתף זה למקפה", שיש שם מעלה וחסרון. מעלה, משום שאמר לו "למקפה". וחסרון, משום שאמר לו "זה". וגם כאן יש מעלה, שאמר לו "מרתף של יין" סתם ולא אמר "זה". וחסרון, שלא אמר לו "למקפה". הלכך דינם שוה, שמקבל עליו עשר קוססות למאה.
וחד אמר: לא מקבל
עליו הלוקח כלום, אלא המוכר צריך לתת לו יין שכולו יפה, שאף על פי שלא אמר לו "למקפה", מן הסתם כל מי שקונה יין הוא מתכוון להשתמש בו למקפה ולא למוכרו בחנות. וכיון שלא אמר לו "מרתף זה", הרי צריך לתת לו כל היין יפה, כאילו אמר לו "מרתף של יין למקפה".
מאן דאמר: מקבל, דייק מ
ברייתא
דרב זביד
כשיטתו.
דקתני
"
מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה
".
ואוקימנא,
והעמדנו את הסיפא של אותה ברייתא
דאמר ליה
"
למקפה
". והוא הדין שהרישא מדברת כשאמר לו "למקפה". ואם כן, אנו מדייקים:
טעמא,
כל הטעם שנותן לו יין שכולו יפה, משום
דאמר ליה
"
למקפה
",
הא לא אמר ליה
"
למקפה
"
מקבל
עליו הלוקח עשר קוססות למאה.
ומאן דאמר: לא מקבל, דייק מברייתא
הראשונה כשיטתו.
דקתני
"
מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה
".
ואוקימנא
את המציעתא של אותה ברייתא
דלא אמר ליה
"
למקפה
". והוא הדין שהרישא מדברת באופן כזה. ואם כן, מבואר להדיא שגם כשלא אמר "למקפה", צריך לתת לו כל היין יפה, משום שאמר לו "מרתף של יין" סתם.
והוינן בה:
ולמאן דדייק מרב זביד, קשיא ברייתא
הראשונה שמשמע שאינו מקבל.
ומשנינן: הרישא של הברייתא אינה מדברת רק באותו אופן של המציעתא, אלא מדברת בשני אופנים, ו
חסורי מחסרא, והכי קתני
:
מרתף של יין אני מוכר לך, נותן לו שכולו יפה.
במה דברים אמורים, דאמר ליה
"
למקפה
".
הא לא אמר ליה
"
למקפה
",
מקבל
עליו הלוקח עשר קוססות למאה.
ו
אם אמר לו:
מרתף זה של יין, ולא אמר ליה
"
למקפה
",
נותן לו יין הנמכר בחנות
.
והוינן בה:
ולמאן דדייק מברייתא, קשיא דרב זביד, דאוקימנא דאמר ליה
"
למקפה
", ומשמע,
הא לא אמר ליה
"
למקפה
",
מקבל?
ומשנינן: הרישא של רב זביד אינה מדברת דוקא כשאמר לו "למקפה", אלא
הוא הדין דאף על גב דלא אמר ליה
"
למקפה
"
לא מקבל,
כיון שאמר לו מרתף של יין סתם.
והאי דאוקימנא דאמר ליה
"
למקפה
", זה רק בסיפא, כשאמר לו מרתף זה של יין.
משום דקשיא
"
זה
"
א
"
זה
", כדי ליישב את הסתירה מהברייתא הראשונה שנאמר בה דין אחר, באמר לו מרתף זה של יין.
אמר רב יהודה: יין הנמכר בחנות,
כלומר, יין הכי גרוע מכל היינות הנמכרים בחנות,
מברכין עליו בורא פרי הגפן,
שעדיין הוא נחשב "פרי".
ורב חסדא אמר
: לברך בורא פרי הגפן
גבי חמרא ד"אקרים",
על יין שהתקלקל,
למה לי?!
כלומר, אין לברך עליו אלא שהכל נהיה בדברו.
מיתיבי
מהא דתניא:
על הפת שעפשה, ועל היין שהקרים, ועל תבשיל
[מחמשת המינים, שברכתו בורא מיני מזונות],
שעברה צורתו,
שהחמיץ,
אומר: שהכל נהיה בדברו.
כי היות שנתקלקלו - ירדו מברכתם הראויה להם בתחילה.
וקשיא לרב יהודה, האומר ביין שהקרים, שמברך עליו בורא פרי הגפן.
ומשנינן:
אמר רב זביד: מודה רב יהודה בפורצמא,
יין שהוא גרוע ביותר שאיננו נמכר בחנות,
דמיזדבן אקרנתא,
שמוכרים אותו רק בקרנות העיר, בפרשת דרכים שאנשים רבים עוברים שם, ואינם מקפידים על טיב היין שהם קונים רק לפי שעה. ובאותו יין רב יהודה מודה שמברכים עליו שהכל, ובזה מדברת הברייתא.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא רב יהודה, הא רב חסדא.
כלומר הרי נחלקו רב יהודה ורב חסדא ביין שהקרים, אם מברכים עליו בורא פרי הגפן או שהכל.
מר, כמאן סבירא ליה?
מה דעתך בנידון?
אמר ליה
רב יוסף:
מתניתא ידענא.
הרי הדבר מוכרע מברייתא.