בבא בתרא 59a — התלמוד בעברית

ומקשה הגמרא לרב ירמיה בר אבא ממשנתנו:

תנן

במשנתנו:

המזחילה, יש לה חזקה

לעומת המרזב, שאין לו חזקה.

בשלמא למאן דאמר

י

הנך תרתי,

שני האמוראים שאמרו את שני הפירושים הראשונים ב"המרזב אין לו חזקה",

שפיר

אמר התנא במשנה שיש חילוק בין מזחילה שיש לה חזקה, לבין מרזב שאין לו חזקה, לענין זה שהמרזב אין שימושו קבוע ברוח אחת לעומת המזחילה ששימושה קבוע ברוח אחת, או לענין זה שאת המזחילה אי אפשר לקצר ואת המרזב אפשר.

אלא למאן דאמר

את הפירוש השלישי ב"מרזב אין לו חזקה",

שאם רצה

בעל החצר

לבנות תחתיו, בונה

, הרי משמע, שלעומתו, יש למזחילה חזקה בכך שאין יכול בעל החצר לבנות תחת המזחילה הבולטת לחצר חבירו.

ותימה,

מאי נפקא ליה

לבעל המזחילה

מינה

[מבניית בעל החצר תחת מזחילתו]? והרי ודאי לא שעבד לו בעל החצר בחצירו דבר שאין בעל המזחילה צריך לו!?

ומשנינן:

הכא במזחילה של בנין

[בנויה מלבינים]

עסקינן

.

דאמר ליה

בעל המזחילה לבעל החצר "איני רוצה שתבנה תחת מזחילתי, כי

לא ניחא לי דתיתרע אשיתאי

. איני רוצה שתתרועע אושיותיה של המזחילה שלי, מחמת המקבות והגרזן וכל כלי ברזל בשעה שאתה תבנה בנינך".

אמר רב יהודה אמר שמואל: צינור המקלח מים לחצר חבירו, ובא בעל הגג לסותמו

, הרי

בעל החצר מעכב עליו

, משום

דאמר ליה

בעל החצר לבעל הגג:

כי היכי דאת קנית לך חצר דידי למשדא ביה מיא, לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך

. כשם שאתה קנית זכות להשליך מים בחצירי, כך אני קניתי זכות לקבל את המים היורדים מן הגג שלך דרך המרזב אל חצרי כדי להשקות בהם את בהמותי, ועל מנת כן נתרציתי לך!

איתמר: רבי אושעיא אמר: מעכב

בעל החצר על בעל הגג מלסתום מרזבו.

ואילו

רבי חמא

, אביו של רבי אושעיא,

אמר: אינו מעכב

, ומשום שלא שעבד לו את מימיו, אלא כל זמן שהם יורדים בחצירו.

אזול, שיילוה

, הלכו ושאלו דין זה

לרבי ביסא

, אביו של רבי חמא, סבו של רבי אושעיא, ו

אמר להו

כדברי רבי אושעיא נכדו:

מעכב

.

קרי עליה רמי בר חמא

, על רבי אושעיא את הפסוק: "

והחוט המשולש, לא במהרה ינתק

",

זה רבי אושעיא, בנו של רבי חמא, בנו של רבי ביסא

, שהרי אמר כזקנו.

שנינו במשנה:

סולם המצרי אין לו חזקה

:

ומפרשינן:

היכי דמי סולם המצרי?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקין

[שליבות].

שנינו במשנה:

חלון המצרית אין לה חזקה

. איזו היא חלון המצרית? כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה. רבי יהודה אומר: אם יש לה מלבן, אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה, הרי זו חזקה:

ומקשינן:

מאי שנא גבי סולם, דלא מפרש

התנא מה הוא שיעורו של סולם המצרי,

ומאי שנא גבי חלון, דמפרש

התנא מה הוא שיעורו של חלון המצרית!?

ומשנינן: לכך שנה התנא את שיעורו של חלון המצרית,

משום דקא בעי איפלוגי רבי יהודה בסיפא

. לפי שרצה התנא להביא את מחלוקתו של רבי יהודה, שחלק על שיעור זה באופן שיש לו מלבן. ולכך הוצרך תנא קמא לומר כמה הוא השיעור, לדעתו.

אמר רבי זירא

: חלון צורי שעשהו בגובה שראוי להשתמש בו,

למטה מארבע אמות

, שאינו גבוה מקרקעית הבית ארבע אמות, ויכול לראות דרכו לתוך החצר,

יש לו

למחזיק בחלון,

חזקה

.

ו

מאידך,

יכול

בעל החצר

למחות

בבעל החלון, שלא יפתחנו לעבר חצרו, קודם שהחזיק בעל החלון בפתיחת חלונו.

אבל חלון המצרי שנתנו

למעלה מארבע אמות

מקרקע הבית, שאינו נוח להסתכל דרכו,

אין לו חזקה

, לפי שאין בעל החצר מקפיד.

ו

כמו כן, מאידך,

אינו יכול למחות

בעל החצר בבעל החלון מלפתוח חלון שכזה אל חצרו.

ו

אילו

רבי אילעא אמר: אפילו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה, ו

אולם, מכל מקום,

יכול למחות

. כלומר, אפילו בחלון למעלה מארבע אמות, שאין לו לבעל החלון חזקה, ומשום שיכול לומר לו בעל החצר "איני מקפיד בכך, ולכן הרשיתיך לפותחו", מכל מקום, אם רוצה בעל החצר, יכול הוא למחות בו.

ודנה הגמרא:

לימא

, האם נאמר ש

ב

דין "

כופין על מדת סדום

" [בכפיה על אלו שאינם מהנים את חבריהם אף על פי שאינם חסרים כלום],

קא מיפלגי

רבי זירא ורבי אילעא:

דמר

, רבי זירא,

סבר: כופין

על מדת סדום. ולכן, אם היה החלון גבוה בלמעלה מארבע אמות, שאינו רואה משם לתוך חצירו, אין נחסר בעל החצר כלום, ואינו יכול למחות שלא לפותחו, אלא כופין אותו שירשה לפותחו.

ומר

, רבי אילעא,

סבר: אין כופין

על מידת סדום.

ודחינן:

לא

בכך נחלקו, אלא

דכולי עלמא

סבירא להו "

כופין

על מדת סדום".

ושאני הכא

, שיכול בעל החצר למחות בפתיחת החלון, משום

דאמר ליה

בעל החצר לבעל החלון:

זימנין, דמותבת שרשיפא תותך, וקיימת וקא חזית

. יכול עתה לפעמים לשים שרפרף תחתיך, ולעמוד עליו להסתכל לתוך חצירי.

ומביאה הגמרא מעשה ב

ההוא

גברא

דאתא לקמיה דרבי אמי

, והיה רוצה לעשות חלון למעלה מארבע אמות, והיה בעל החצר מוחה בו.

שדריה

, שלח רבי אמי

לקמיה דרבי אבא בר ממל

, לשאול איך לנהוג בדין זה.

אמר ליה

, ענה רבי אבא בר ממל לרבי אמי:

עביד ליה כרבי אילעא

, פסוק את דינו כרבי אילעא, שהיה אומר, יכול בעל החצר למחות.

אמר שמואל: ו

חלון העשוי

לאורה

[להכניס אור לבית],

אפילו

אינו גדול אלא

כל שהוא, יש לו חזקה

. ולא שנו במשנה שחלון המצרי אין לו חזקה, אלא כשאינו עשוי לאור, אלא רק כדי להשקיף דרכו.

מתניתין:

הזיז

שהיה בולט מן הכותל לתוך חצר חבירו,

עד טפח

לעומק החצר,

יש לו חזקה

, ואין בעל החצר יכול לבנות שם ולסתור את הזיז.