גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום

בבא בתרא 58a — התלמוד בעברית

הוסיף רבי בנאה ואמר: ו שולחן של עם הארץ, דומה למדורה וקדרות מקיפות אותה , כלומר, הקערות מונחים סביב לשולחן, והמפה והלחם באמצע, וכמו מדורה שקדרות מקיפות אותה. עוד שאל רבי יוחנן את רבי בנאה: מטה של…

הטקסט המקורי — בבא בתרא 58a

הוסיף רבי בנאה ואמר:

ו

שולחן

של עם הארץ, דומה

למדורה וקדרות מקיפות אותה

, כלומר, הקערות מונחים סביב לשולחן, והמפה והלחם באמצע, וכמו מדורה שקדרות מקיפות אותה.

עוד שאל רבי יוחנן את רבי בנאה:

מטה של תלמידי חכמים, כיצד?

אמר לו:

כל שאין תחתיה, אלא סנדלין בימות החמה

שמצניעם שם עד שיצטרך להם בימות הגשמים מפני הטיט,

ומנעלין

יש תחתיה

בימות הגשמים

, שמצניעם שם עד שיצטרך להם בימות החמה.

ו

אילו מיטה

של עם הארץ: דומה לאוצר בלוס

[מעורב], שהכל - אוכלים וכלים - מונחים שם מעורב תחת מטותיהם.

עוד מביאה הגמרא:

רבי בנאה הוה קא מציין מערתא

, [היה מציין מבחוץ את אורכן ורחבן של מערות הקבורה, כדי שלא יאהילו העוברים ושבים על הטומאה] ולשם כך היה נכנס לתוך המערה.

כי מטא

רבי בנאה

למערתא דאברהם

אבינו,

אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי

קמי בבא

, [מצאו רבי בנאה לאליעזר עבד אברהם שהוא עומד בפתח המערה].

אמר ליה

רבי בנאה לאליעזר:

מאי קא עביד אברהם

[מה עושה אברהם אבינו בשעה זו] בתוך המערה?

אמר ליה

אליעזר לרבי בנאה:

גאני בכנפה דשרה, וקא מעיינא ליה ברישיה

, [שוכב אברהם בין זרועותיה של שרה אמנו, ומעיינת היא לו בראשו].

אמר ליה

רבי בנאה לאליעזר:

זיל אימא ליה

[לך ואמור לו לאברהם אבינו]:

בנאה קאי אבבא

[בנאה עומד בפתח], כלומר, בקש ממנו רשות ליכנס!

הלך אליעזר אצל אברהם, ו

אמר ליה

אברהם אבינו לאליעזר:

ליעול

[יכנס] רבי בנאה, ואיני חושש להצטנע ממנו מלהיות שוכב בכנפא דשרה, כי

מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא

[ידוע הדבר שאין יצר הרע בעולם הבא]!

עייל

רבי בנאה,

עיין ונפק

, [נכנס רבי בנאה ועיין באורכה ורוחבה של מערה, ויצא]!

כי מטא

[כאשר הגיע] רבי בנאה

למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה

לרבי בנאה:

אכן

נסתכלת בדמות דיוקני

[בצורת יעקב שהיא בדמות דיוקני], כי צורתו של יעקב אבינו היא מעין צורתו של אדם הראשון [כמבואר לקמן], אבל

בדיוקני עצמה

[דמותו של אדם שהיא בצלם אלהים]

אל תסתכל!

אמר רבי בנאה: והאיך לא איכנס,

הא בעינא לציוני מערתא

[והרי צריך אני לציין את אורכה ורחבה של המערה]!?

ענתה לו בת הקול: אינך צריך לעיין במערה הפנימית שם קבורים אדם וחוה, ודי לך במה שמדדת את המערה החיצונה שם קבורים האבות והאמהות, כי

כמדת החיצונה כך מדת הפנימית

.

ולמאן דאמר

ש"מערת המכפלה" [המערה הכפולה] היתה עשויה באופן של

שני בתים זו למעלה מזו

, ולא זו לפנים מזו, כך ענתה בת הקול:

כמדת עליונה

שם קבורים האבות והאמהות,

כך מדת התחתונה

שם קבורים אדם וחוה.

אמר רבי בנאה

:

נסתכלתי בשני עקיביו

של אדם הראשון [שבהם הורשיתי להסתכל],

ודומים לשני גלגלי חמה!

אומרת הגמרא: פניהם של

הכל

[כל האבות והאמהות]

בפני שרה

[ביחס ליופי פניה של שרה]:

כקוף בפני אדם

.

שרה

אמנו

בפני חוה: כקוף בפני אדם

.

חוה בפני אדם: כקוף בפני אדם

.

אדם בפני שכינה: כקוף בפני אדם

.

שופריה

[תואר פניו ומראהו]

דרב כהנא

היה

מעין שופריה דרבי אבהו

, ו

שופריה דרבי אבהו

היה

מעין שופריה דיעקב אבינו

, ו

שופריה דיעקב אבינו

היה

מעין שופריה דאדם הראשון

.

אגב המעשה ברבי בנאה במערות הקבורה, מביאה הגמרא מעשה נוסף שהיה במערת קבורה.

מעשה ב

ההוא אמגושא

[מכשף]

דהוה חטיט שכבי

[חופר המתים להפשיטם בגדיהם],

כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנה, תפשיה

[כאשר הגיע אותו מכשף למערת קבורתו של רב טובי בר מתנה, תפשו רב טובי בר מתנה לאותו מכשף]!

אתא

בא

אביי

שהיה אוהבו של אותו גוי

\- ו

אמר ליה

לרב טובי בר מתנה:

"

במטותא מינך, שבקיה

[בבקשה ממך, הניחהו] "!

לשנה אחריתי הדר אתא

[לשנה הבאה חזר אותו מכשף לשם],

תפשיה

רב טובי בר מתנה לאותו מכשף

בדיקניה

[בזקנו]!

אתא אביי

, ומכל מקום

לא שבקיה

רב טובי לאותו מכשף,

עד דאייתי מספרא וגזיא לדיקניה

[עד שהביא מספרים וגזז את זקנו].

עוד מביאה הגמרא ממעשיו ודבריו של רבי בנאה.

מעשה ב

ההוא

גברא

דאמר להו

לבניו - כשהיה מחלק נכסיו קודם מיתתו - בלשון חכמה, כדי שלא יבינו בני אדם שבעל נכסים הוא:

"

חביתא דעפרא לחד בראי, חביתא דגרמי לחד בראי, חביתא דאודרא לחד בראי

[חבית עפר נותן אני לאחד מבני, וחבית עצמות לבן שני, וחבית מוכין לבן שלישי] ".

לא הוו ידעי

הבנים

מאי קאמר להו

אביהם [לא ירדו הבנים לסוף דעת אביהם]!

אתו

הבנים

לקמיה דרבי בנאה

שיסביר להם את פשר הדברים,

אמר להו

רבי בנאה לבנים "האם

אית לכו ארעא

[האם יש לכם קרקע] ", כלומר: האם הניח אביכם קרקעות?

אמרו ליה

"

אין

, אכן הניח לנו אבינו קרקעות".

הוסיף רבי בנאה ושאלם: "

אית לכו חיותא

, [האם הניח אביכם בהמות] "?

אמרו ליה

"

אין

"!

הוסיף רבי בנאה ושאלם: "

אית לכו בסתרקי

[האם הניח אביכם מיני בגדים עשויים ממוכין] "?

אמרו ליה

"

אין

"!

אמר להם רבי בנאה:

אי הכי, הכי קאמר לכו

אבוכון [זה הוא שאמר לכם אביכם]!

כלומר: חבית העפר הן הקרקעות, חבית העצמות הן הבהמות, וחבית המוכין הם הבגדים.

מעשה ב

ההוא גברא דשמעה לדביתהו דקא אמרה לברתה

"

אמאי לא צניעת באיסורא!?

חזי

הך איתתא

[על עצמה אמרה כן], ד

עשרה בני אית לה, ולית לי מאבוך אלא חד

" -

[מעשה באדם אשר שמע את אשתו אומרת לבתם: מדוע אינך נשמרת כשאת מזנה, לבל ידעו מכך; הלוא תראי שאני יש לי עשרה בנים ורק אחד מהם הוא מאביך, והשאר בזנות, ואין איש יודע על כך].

כי שכיב

[כאשר מת] בעלה,

אמר להו

האב "לבניו":

"

כל נכסי לחד ברא

[כל נכסי לאחד מבני] ", כלומר, למי שיבררו בית הדין!

ו

לא ידעי

הבנים

להי מינייהו

, למי מהם נתכוין אביהם.

אתו

"הבנים"

לקמיה דרבי בנאה

, הבין רבי בנאה שכולם ממזרים חוץ מן האחד, ולפיכך

אמר להו

רבי בנאה "לבנים", כדי לברר מי הוא הבן ומי הם הממזרים:

"

זילו חבוטו קברא דאבוכון, עד דקאי ומגלי לכו להי מינייכו שבקא

, [צאו וחיבטו את קבר אביכם עד שיעמוד ויגלה לכם למי מכם הניח הוא את נכסיו] "!

ואכן

אזלו כולהו

, אבל

ההוא דבריה הוה

-

לא אזל, אמר להו

"

כולהו נכסי דהאי

"! [והלכו כולם לחבוט על הקבר מלבד האחד שלא הלך, ואמר רבי בנאה זה הוא הבן לו נתכוין האב], ומשום שהממזרים עזי נפש הם, ולכן הלכו הם לחבוט על קבר אביהם, ואילו הבן שאינו ממזר לא הלך.

אזלו

תשעת "הבנים"

אכלו קורצא בי מלכא, אמרי

"

איכא גברא חד ביהודאי, דקא מפיק ממונא מאנשי בלא סהדי ובלא מידי

".

אתיוהו חבשוהו;

[הלכו שאר הבנים והלשינו על רבי בנאה בפני המלך, ואמרו "יש יהודי אחד שמוציא את ממונם של האנשים בלי עדים ובלי ראיה"! ושלח המלך שוטרים ואסרוהו לרבי בנאה].

אזלא דביתהו

ו

אמרה להו

לבית המלך "

עבדא חד הוה לי, פסקו לרישיה, ופשטו למשכיה ואכלו בישריה, וקא מלו ביה מיא ומשקו ביה לחברייא, ולא קא יהבי לי דמי ולא אגריה

", [הלכה אשתו של רבי בנאה, ואמרה לבית המלך בלשון חכמה "עבד היה לי, ובאו וערפו את ראשו, הפשיטו את עורו ואכלו את בשרו, ומילאו בעורו מים והשקו לחבריהם, ואילו לי לא נתנו כל שכר"], ואמרה כן כדי שיהיו נאלצים לקרוא לרבי בנאה, כדי להבין את פשר דבריה.

לא ידעי מאי קא אמרה להו

, [לא הבינו את עומק כוונתה].

אמרי

[אמרו הם] "

ניתו לחכימא דיהודאי ולימא

, [נקרא לחכם של היהודים - הוא רבי בנאה - ונשאלהו פישרם של דברים] ".

קריוהו לרבי בנאה, אמר להו

"

זרנוקא אמרה לכו

, [קראו לרבי בנאה והסביר להם: שכוונתה היא לנוד של עור] ", כלומר, כך אמרה להם "תייש היה לי וגזלוהו ממני, ושחטוהו ואכלו את הבשר, ומן העור עשו חמת, ושואבים בו מים ושותים בו".

אמרי

בבית המלך:

הואיל וחכים

רבי בנאה -

כולי האי, ליתיב אבבא ונידון דינא

, [היות וחכם הוא כל כך, ישב הוא בשער העיר וידון את דין תושבי העיר].

חזא

רבי בנאה

דהוה כתיב באבולא

[ראה רבי בנאה פתגם שהיה כתוב על שער העיר] כדי שילמדו ממנו בני אדם:

"

כל דיין דמתקרי לדין, לא שמיה דיין

[כל דיין שהוזמן לדין על תביעת ממון שתובעים ממנו, אינו דיין] ", כי אוהב בצע הוא, ויקבל שוחד!