בבא בתרא 50b — התלמוד בעברית

שניהם ישנן בדין

"

יום או יומים

",

זה

הראשון -

מפני שהוא

"

תחתיו

" שיש לו קנין פירות בו,

וזה

הלוקח השני -

מפני שהוא

"

כספו

", שהרי גופו קנוי לו.

ו

מפרשת הגמרא, ד

מספקא ליה

לרבי יוסי:

אי קנין פירות כקנין הגוף דמי

והראשון הוא שפטור,

אי לאו כקנין הגוף דמי

והשני הוא פטור, ונמצא שבין אם עמד יום או יומים אצל הראשון ובין אם עמד יום או יומיים אצל השני, הרי זה ספק אם מכהו חייב מיתה,

וספק נפשות להקל;

ולכן שניהם ישנם בדין "יום או יומיים".

ו

רבי אלעזר אומר

:

שניהם אינן בדין

"

יום או יומים

", ואם הכוהו זה או זה, ומת אפילו לאחר שנה, הרי הם חייבים מיתה

; זה

השני -

לפי שאינו

"

תחתיו

",

וזה

הראשון -

לפי שאינו

"

כספו

".

ואמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר?

כי

אמר קרא

: "

לא יוקם כי כספו הוא

", והיה לו לומר: "לא יוקם" לבד, אלא ללמד הוא בא:

כספו המיוחד לו

, וזה אינו מיוחד לא לזה ולא לזה, שזה אין לו קנין הגוף, וזה אין לו קנין פירות.

והיינו מה שביארנו לעיל דאמימר - שאמר: לא האיש ולא האשה יכולים למכור נכסי מלוג - כרבי אלעזר, כי מ"כספו" אנו לומדים אף לענין מכירה, שכל מי שאינו מיוחד לו אינו יכול למכור, כי אין אחד מהם קרוי "בעלים"; אבל משנתנו דמבואר בה "הא ראיה, יש", ויכולה האשה למכור לבעלה, היא כחכמים החולקים על רבי אלעזר. עוד מקשה הגמרא על מה ששנינו במשנה "ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו": האמנם "

ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו

"!?

והאמר רב: אשת איש צריכה למחות

, שאם לא תמחה יש למחזיק חזקה בנכסיה!

והרי

במאן

, מי הוא המחזיק שהיא צריכה למחות בו, כדי שלא תהא לו חזקה!?

אילימא באחר

שהחזיק בנכסי מלוג שלה,

והאמר רב: אין מחזיקין

אחרים

בנכסי אשת איש!?

אלא לאו בבעל

שהחזיק בנכסיה הוא שאמר רב: אשת איש צריכה למחות, הרי מבואר מדבריו שיש לאיש חזקה בנכסי אשתו, שלא כמבואר במשנתנו!?

אמר

תירץ

רבא

:

לעולם בבעל

הוא שאמר רב "אשת איש צריכה למחות" וכאשר פירש המקשה,

ו

מיהו רב עוסק ב

כגון שחפר בה

הבעל

בורות שיחין ומערות

, ובאופן זה יש חזקה אפילו לבעל; ואילו משנתנו עוסקת כשאכל הבעל פירות בנכסי אשתו בין בנכסי מלוג ובין בשאר נכסים שלה, ובאופן זה אין לו חזקה!

ומקשינן: אם כדבריך שדברי רב הם בכגון שהזיק את השדה בחפירת בורות, תיקשי:

והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין

, כלומר, אין היזק שלש שנים בשדה חשוב חזקה לומר "לקוחה היא בידי"; ואיך נפרש את דברי רב - דמשמע: אם לא מחתה יש לו חזקה - בכגון שהזיק את השדה בחפירת בורות שיחין ומערות!?

ומשנינן: לא כאשר הבנת את דברי רב נחמן, שאין חזקת שלש שנים על ידי נזיקין מועילה לטעון "לקוחה היא בידי", אלא אדרבה

אימא: אין דין חזקה לנזקין

, כלומר: אין חזקה על ידי נזיקין כשאר חזקה שדינה הוא בשלש שנים, אלא מיד הוי חזקה, כי אין אדם רואה שמזיקין קרקע שלו, ושותק; ואם לא מיחה - הפסיד.

אי בעית אימא

ליישב: רב נחמן אינו עוסק כלל בחזקה לטעון "לקוחה היא בידי", אלא בהיזק שעושה אדם לחבירו בתוך ביתו, וכך אמר רב נחמן: אין חזקה לאדם להזיק את חבירו ואפילו עשה כן שלש שנים, שהרי וכי

לאו איתמר עלה

:

רב מרי אמר: בקוטרא

[בעשן]

; רב זביד אמר: ב

ריח של

בית הכסא!?

הרי בהדיא שהנידון הוא לענין המשך ההיזק בביתו של חבירו, ולא לענין לומר "לקוחה היא בידי" מכח היזק שעושה בשדה.

כאן שבה הגמרא ומביאה ישוב אחר על מה שהקשינו לעיל "והאמר רב, אשת איש צריכה למחות", ופירש המקשה את דבריו לענין בעל שהחזיק בנכסיה, ומתוך כך הקשה, על דברי רב שהם סותרים את משנתנו; והכריח את המקשה לפרש את דברי רב בבעל ולא באחר, משום דברי רב עצמו שאמר "אין מחזיקין [אחרים] בנכסי אשת איש" -

רב יוסף אמר

לתרץ:

לעולם

מה דאמר רב "אשת איש צריכה למחות" היינו

באחר

, ושוב לא קשה ממשנתנו העוסקת בבעל; ודקשיא לך מדברי רב שאמר "אין מחזיקין - אחרים - בנכסי אשת איש", לא תיקשי:

ו

הכא שאמר רב אשת איש צריכה למחות, היינו ב

כגון שאכלה

[אכל את פירות השדה] אדם אחר

מקצת חזקה בחיי הבעל, ו

אכל עוד

שלש

שנים

לאחר מיתת הבעל

-

ונאמן הוא בכך:

מיגו דאי בעי אמר

המחזיק לאשה "

אנא זבינתה מינך

", שבזה היה נאמן כיון שאכל שלש שנים בפניה לאחר מיתת הבעל, ולפיכך

כי אמר לה נמי

"

את זבינתה ליה

[את מכר לבעלך],

וזבנה ניהלי

[והוא זה שמכר לי] ",

מהימן!

ובאופן זה אמר רב "אשת איש צריכה למחות", כלומר, אשת איש שמכר בעלה את הפירות לאחר, צריכה למחות בקונה אם ממשיך הוא לאכול את הפירות לאחר מיתת בעלה. [ועיין ברשב"א וברשב"ם].

גופא, אמר רב: אין מחזיקין

אחרים

בנכסי

מלוג של

אשת איש

.