בבא בתרא 4b — התלמוד בעברית

רבי יוחנן אמר

:

נשעייה באמתא מלבר,

יהא טח בטיט את האמה העליונה בראש הכותל מבחוץ.

שואלת הגמרא:

וניעביד מלגיו,

ויעשה כך מבפנים?

ומשיבה הגמרא:

עביד חבריה מלבר,

גם חבירו יעשה כן מבחוץ,

ואמר: דידי ודידיה הוא,

שלי ושלו הוא.

ומקשה הגמרא:

אי הכי,

אם כך, שחוששים לרמאות מצד חבירו,

השתא נמי,

גם עכשיו שהוא טח אמה מבחוץ,

דקפיל ליה חבריה,

יקלף זאת חבירו,

ואמר,

ויטען:

דידי ודידיה הוא!

ומתרצת הגמרא:

קיפולא מידע ידוע

הקילוף ידוע וניכר לכל!

ומפרשים הגמרא כיצד עושים חזית למחיצת נצרים:

הוצא,

אם עשו מחיצה מנצרים - כיצד עושים לה חזית?

אמר רב נחמן: סינופי יריכי מלבר.

יכוון את ראשי הנצרים באופן שיתכופפו כלפי חוץ, לצד חבירו.

שואלת הגמרא:

וניעביד מלגיו,

שיעשה מבפנים. כלומר, שיכוון אותם כלפי פנים?

ומשיבה הגמרא כמקודם:

עביד נמי חבריה מלבר,

יעשה גם חבירו מבחוץ, ויכוון אותם לצד שלו,

ואמר,

ויטען:

דידי ודידיה הוא,

שלי ושלו הוא המחיצה.

ומקשה הגמרא:

אי הכי,

אם כך, שחוששים לרמאות,

השתא נמי,

עכשיו גם אף על פי שעושה כלפי חוץ

גייז ושרי ליה,

יקצץ את ראשי ההוצים ויזרוק אותם.

ואמר: דידי ודידיה הוא!

ומתרצת הגמרא:

משריק ליה טינא,

יטוח אותו בטיט באופן שלא יוכל חבירו לקצוץ אותם ולא לזורקם. ואם יעשה זאת יהא ניכר.

אך מקשה הגמרא:

השתא נמי,

עכשיו גם יש חשש

אתי חבריה,

שיבוא חבירו,

וקלוף ליה,

ויקלוף את הטיט?!

ומתרצת הגמרא:

קילופא מידע ידיע,

הקילוף ידוע וניכר.

אביי אמר: הוצא לית לה תקנתא,

מחיצת נצרים, אין לה תקנה בחזית, שכן כל סימן שהוא יעשה, יבוא חבירו ויעשה אף הוא. או יקלף את הטיט ולא יהא ניכר.

אלא

תקנתה היא רק

בשטרא

. אם עשה אחד מהם את המחיצה, ירשום הדבר בשטר. ויביא עדים שיאשרו בחתימתם שכך היה. ואם עשאוהו שניהם, יעידו על כך עדים, ויחתמו בשטר.

ובסיום המשנה שנינו: "אבל אם עשו מדעת שניהם, בונין את הכותל באמצע. ועושין חזית מכאן ומכאן וכו'":

אמר ליה רבא מפרזיקא לרב אשי

: מדוע צריכים שניהם לעשות חזית?

לא יעשו לא לזה ולא לזה.

וממילא נדע שהוא של שניהם. שהרי אילו עשאה לבדו, היה עושה חזית מבחוץ.

אמר ליה

רב אשי:

לא צריכא,

לא נצרך התנא להשמיענו, אלא באופן

דקדים חד מנייהו ועבד דידיה.

שהקדים אחד מהם ועשה חזית לצד שלו.

ואי לא עביד חבריה,

שאז, אם לא יעשה גם חבירו חזית,

אמר,

יאמר הראשון:

דידיה הוא,

ששלו הוא.

אך תמה רבא:

ו

כי ה

תנא

של משנתנו,

תקנתא

תקנה

לרמאי

[כנגד הרמאי]

קא משמע לן,

בא להשמיענו!?

אמר ליה

רב אשי:

ו

כי

רישא, לאו תקנתא לרמאי הוא!?

וכי הרישא של משנתנו, האומרת "ועושה חזית מבחוץ", אינה תקנה כנגד רמאי, כדי שלא יאמר השני "של שנינו הוא". אלא בהכרח שונה התנא הן ברישא ובן בסיפא תקנה כנגד הרמאי.

אמר ליה

רבא: יש הבדל בין הרישא לסיפא, ולכן אינך יכול לומר תירוץ זה.

בשלמא רישא,

שפיר

תנא דינא,

שונה התנא את הדין של בקעה, שהואיל ואין מנהג לגדור, אין יכול הוא לכופו אלא כונס לתוך שלו ובונה.

ומשום דינא, תנא תקנתא.

משום הדין שהוא שונה בה, הרי הוא אומר גם את התקנה לכך, שעושה חזית משום הרמאי.

אלא

על האמור ב

סיפא,

יש לתמוה: וכי

דינא קתני!?

וכי שונה בה התנא דין מסויים, עד שנוכל לומר

דקתני תקנתא,

שבשבילו הוא שונה גם את התקנה?! והרי ברור הוא שאם עושים את הכותל מדעת שניהם, יש לעשותו משל שניהם! ונמצא, שאינו שונה את דבריו, אלא רק בשביל התקנה.

אמר רבינא: הכא בהוצי עסקינן,

כאן מדובר במחיצת נצרים. והחידוש בדברי התנא הוא,

לאפוקי מדאביי,

להוציא מדברי אביי למעלה, דאמר

"הוצא לית לה תקנתא אלא בשטרא".

קא משמע לן,

לכן משמיענו כאן התנא,

דבחזית סגיא.

די בחזית!

מתניתין:

המקיף את

שדהו של

חבירו

בגדר

משלוש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית

שקנה שלוש שדות סביב שדה חבירו משלושת צידיה וגדר את שלושתן, ונמצא שדהו של אמצעי זה מוקף משלושה צדדים.

אין מחייבין אותו,

את האמצעי, להשתתף בהוצאות, לפי שסתם בקעה נחשבת כמקום שנהגו שלא לגדור.

רבי יוסי אומר: אם עמד

הניקף

וגדר אף את

הגדר

הרביעית

-

מגלגלין עליו,

על הניקף,

את הכל

. שיתן את חלקו בהוצאות שלוש הגדרות הראשונות. כי בזה שגדר את הצד הרביעי הפתוח גילה הניקף דעתו שנוח לו במה שגדר חבירו מתחילה. ולכן צריך הוא להשתתף בהוצאות.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי

יוסי דאמר: אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל. לא שנא,

ואין זה משנה אם

עמד ניקף

וגדר, שאז יש סברא לחייבו מצד גילוי דעתו שהגדר מועילה לו,

לא שנא

ואין זה משנה אם

עמד מקיף

וגדר והשלים בזה את הנאתו של הניקף מכל הגדרות, שהרי מעתה לא יוכלו בהמות להכנס לשדהו מאף צד, בכל מקרה - מגלגלים עליו את הכל!

איתמר: רב הונא אמר

: מה שאמר רבי יוסי מגלגלין עליו את

"הכל",

היינו

לפי מה שגדר

. כל ההוצאות שהוציא הראשון בבניית הגדרות, יחזיר לו עכשיו הניקף מחצה. ואילו

חייא בר רב אמר

: אין משתתף כפי מה שהוציא המקיף, אלא הכל מחשיבים

לפי

מחירם של

דמי קנים בזול.

לפי שהוא טוען: "די לי לשדי בגדר קנים פשוטה, ואיני רוצה בהוצאה של גדר אבנים יקרה". ודנה עתה בדבריהם לאור דברי משנתנו:

תנן,

שנינו במשנה:

המקיף את חבירו משלוש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית

-

אין מחייבין אותו

את הניקף לשלם.

ומשמע:

הא רביעית

-

מחייבין אותו!

אך אם כן,

אימא סיפא: רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית

-

מגלגלין עליו את הכל.

ומנסה הגמרא להבין את מחלוקת התנאים במשנה [חכמים ורבי יוסי] לפי שתי הדעות:

בשלמא,

מובן הדבר

לרב הונא, דאמר

מחייבין

הכל לפי מה שגדר בה, היינו דאיכא בין תנא קמא לרבי יוסי,

זהו ההבדל שיש בין חכמים לרבי יוסי, ש

תנא קמא סבר

גם כשעמד וגדר את הרביעית, אינו משלם לו לפי מה שגדר, אלא,

לפי דמי קנים בזול, אין

אכן

! ו

אולם לפי

מה שגדר

-

לא.

ורבי יוסי סבר: הכל לפי מה שגדר

.

ומשום כך אומרים חכמים בלשון "מחייבין", ורבי יוסי אומר בלשון "מגלגלין הכל".

אלא

לשיטת

חייא בר רב, דאמר: "הכל",

היינו הכל

לפי דמי קנים בזול

. וזוהי דעת רבי יוסי. קשה:

מאי איכא,

מה מחלוקת יש

בין תנא קמא לרבי יוסי

.

והרי

אי,

אם אפילו

דמי קנים בזול

לא

קיהיב ליה,

אינו נותן לו,

מאי קיהיב ליה?

מה הוא כן נותן הוא לו!?

ומיישבת הגמרא בשלושה אופנים:

אי בעית אימא,

אם תרצה אמור תירוץ:

אגר נטירא, איכא בינייהו.

לענין שכר שמירה. היינו, משכורת מועטה הניתנת לשומר על אותה תקופה בשעה שהשדה עומדת בקמותיה וצריך אז לשומרה, יש הבדל ביניהם.

תנא קמא סבר: אגר נטירה, אין,

שכר שמירה כן מחייבין אותו. אם גדר את הרביעית. אך

דמי קנים בזול, לא!

ורבי יוסי סבר

: צריך הוא ליתן

דמי קנים בזול,

ואין להסתפק בדמי שמירה.

ואי בעית אימא,

לענין החיוב לשלם בסוף גם על גדר

ראשונה, שניה ושלישית איכא בינייהו,

יש הבדל ביניהם.

תנא קמא סבר,

אם עמד וגדר, דוקא על גדר

רביעית הוא דיהב ליה,

צריך לתת לו.

אבל

על

ראשונה, שניה ושלישית, לא יהיב ליה.

אין משלם לו למפרע. לפי שכבר יצא זכאי מחיוב עליהם בבית דין, בשעה שגדרם המקיף, ותבעו לשלם.

ורבי יוסי סבר, ראשונה, שניה ושלישית, נמי יהיב ליה.

גם כן משלם לו עליהם לפי דמי קנים. בין אם גדר המקיף ובין אם גדר הניקף.

איבעית אימא: מקיף וניקף איכא בינייהו.

ההבדל ביניהם האם צריך דוקא הניקף לגדור את הרביעית כדי להתחייב בכולן. או אולי אין זה משנה מי מהם גודר, מכיון שבכל מקרה יש לניקף תועלת בגדירה.

דתנא קמא סובר: טעמא,

הטעם שהוא מתחייב, משום

שעמד ניקף, הוא דמגלגלין עליו את הכל,

מאחר וגילה דעתו.

אבל

אם

עמד מקיף

וגדר גם את הרביעית, ולא היה כל גילוי דעת חיובי מצד הניקף על שלושת הראשונות, שכבר נפטר מהם,

אינו נותן לו אלא דמי רביעית

.

ורבי יוסי סבר, לא שנא,

אין זה משנה אם עמד

ניקף, לא שנא

אם עמד

מקיף,

בכל מקרה:

אם עמד וגדר

-

מגלגלין עליו את הכל.

לישנא אחרינא

: לשון אחר מפרשת הפוך:

מקיף וניקף איכא בינייהו

יש ביניהם.

תנא קמא סבר: אם גדר מקיף את הרביעית, נמי יהיב ליה.

ורבי יוסי סבר

: דוקא

אם עמד ניקף וגדר את הרביעית הוא דיהיב ליה

. לפי

דגלי דעתיה,

שגילה דעתו

דניחא ליה,

שנוח לו בגדר.

אבל אם גדר מקיף, לא יהיב ליה מידי,

אינו נותן לו כלום.

הגמרא מביאה מעשה בענין מקיף וניקף: