בבא בתרא 41a — התלמוד בעברית

מתנה שהיא כתובה

סתמא

, שלא אמר להם שייחבאו ויכתבו, ואף לא אמר להם: "תיתבו בשוקא בשוקא ובבריתא ותכתבו ליה",

מאי

דינה של מתנה זו, האם דין "מתנתא טמירתא" יש לה, או לא?

רבינא אמר: לא חיישינן

ל"מתנתא טמירתא", וגובין בה.

רב אשי אמר: חיישינן

ל"מתנתא טמירתא", ואין גובין בה.

והלכתא: חיישינן

למתנתא טמירתא ואין גובין בה.

מתניתין:

כל חזקה

של שלש שנים

שאין עמה טענה

ברורה של המחזיק שהוא בעל השדה, וכדמפרש ואזיל,

אינה חזקה

.

כיצד

: אם

אמר לו

בעל השדה למחזיק "

מה אתה עושה בתוך שלי

",

והוא

המחזיק

אמר

"לכך אני מחזיק בה, משום

שלא אמר לי אדם דבר מעולם

",

אינה חזקה;

ובגמרא יתבאר מאי קא משמע לן.

אבל אם אמר "לכך אני מחזיק בשדה, משום

שמכרת לי

אותה, או משום

שנתת לי במתנה

, או ש

אביך מכרה לי

, או ש

אביך נתנה לי במתנה

",

הרי זו חזקה

.

ו

יורש

הבא משום ירושה

, שאומר "אכלתיה שני חזקה מכח ירושת אבי, שהיה מוחזק בה ביום מותו",

אינו צריך טענה

ברורה שאביה קנאה מזה, אלא אנו טוענים במקומו שאביו קנאה מהמערער.

גמרא:

שנינו במשנה: כיצד: אמר לו "מה אתה עושה בתוך שלי", והוא אמר "שלא אמר לי אדם דבר מעולם", אינה חזקה:

ותמהינן: והרי

פשיטא

היא, כי במה יזכה בשדה!? ומשנינן:

מהו דתימא

: לעולם

האי גברא מיזבן זבנה ליה האי ארעא

[אכן קנה המחזיק את הקרקע],

ושטרא הוה ליה ואירכס

[ושטר היה לו ונאבד],

והאי דקאמר הכי

, משום ד

סבר

בלבו "

אי אמינא מיזבן זבנה לי האי ארעא, אמרי לי

בית הדין:

אחוי שטרך

", [ומה שאינו טוען כן בפירוש, הוא משום שטועה הוא בדין, ואינו יודע שחזקה מועילה במקום שטר, וסבור הוא שאם יטען כן, יאמרו לו בית הדין "הראה את שטרך"] -

הלכך

אם לא שהשמיעתנו המשנה לא כן -

לימא ליה אנן

[נאמר לו אנו, כלומר, נעוררנו לטעון] "

דלמא שטרא הוה לך ואירכס

[שמא היה לך שטר ואיבדתו] ", ומשום ד

כגון זה

"

פתח פיך לאלם

"

הוא

-

לפיכך

קא משמע לן

משנתנו, שאנו אין מעוררים אותו לטעון כן.

ענב סימן

.

מעשה ב

רב ענן

ד

שקל בידקא

דנהרא

בארעיה

[נכנס שטף מים מהנהר לתוך שדהו, ועקר את הגדרות שבין שדהו לשדה חבירו],

אזל

רב ענן

אהדר גודא בארעיה דחבריה

[החזיר רב ענן בטעות את הגדרות מעבר למקומם הראשון, ובתוך שדה חבירו].

והשכן שמתחילה סייע לרב ענן להציב שם את הגדרות, חזר וטען שהוא רוצה את חלקת שדהו בחזרה,

אתא

רב ענן

לקמיה דרב נחמן

לשאול בדינו:

אמר ליה

רב נחמן לרב ענן "

זיל הדר

[לך והחזר את הגדרות למקומם הראשון] ".

אמר ליה רב ענן לרב נחמן "אכן החזרתי את הגדרות שלא במקומם הנכון, אבל הרי השכן סייע לי בזה, וכמי שאמר לי "לך חזק וקני" את חלקת השדה הנוספת,

והא אחזיקי לי

, וכיון שעל פיו עשיתי וגם החזקתי יום או יומיים שהיה כותל שלי בקרקע שלו, והוא ידע ולא מיחה אלא שתק, הרי חזקתי חזקה שיש עמה טענה".

אמר ליה

רב נחמן לרב ענן:

כמאן

, כדעת מי אתה סבור שמשום חזקה פחותה משלש שנים יש להאמינך!? ודאי

כרבי יהודה

ורבי ישמעאל

ברבי יוסי

דאמרי: כל

שהחזיק

בפניו

של בעל השדה -

לאלתר הוי חזקה

, ואין צורך בחזקת שלש שנים.

ברם

לית הלכתא כוותייהו

, [אין הלכה כמותם], ואפילו בפניו צריך חזקת שלש שנים, ולכן החזר את חלקת השדה לבעליה.

ואכתי

אמר ליה

רב ענן לרב נחמן "

והא

אית לי עדים ד

אחיל

לי,

ד

הרי

אתא וסייע בגודא בהדאי

[והרי עדים מעידים שמחל לי על חלקת הקרקע, שהרי סייע בעדי] ", וכאילו אמר לי "לך חזק וקני"!?

אמר ליה

רב נחמן לרב ענן:

מחילה

בטעות היא

שמחל לך שכינך, שהרי

את גופך אי הוה ידעת מי הוה עבדת

[אתה עצמך אילו היית יודע שטועה אתה במיקומם של הגדרות שנפלו], וכי היית מציב אותם בשדה שכינך!?

כי היכי דאת לא הוה ידעת, הוא נמי לא הוה ידע

[כשם שאתה לא ידעת, אף הוא לא ידע] ומחילה בטעות היא. מעשה ב

רב כהנא

ד

שקל בידקא בארעיה, אזל הדר גודא בארעא דלא דידיה

, [מעשה ברב כהנא, ששטף מים עקר את גדרות שדהו, וטעה אף הוא, והציב את הגדרות בתוך שדה חבירו].