גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
בבא בתרא 30b — התלמוד בעברית
אמר ליה המערער למחזיק "והרי את לאו קא מודית דהאי ארעא דידי היא , [וכי אתה אינך מודה שקרקע זו שלי היתה], ואת הרי מינאי לא זבינתה , [ואתה הרי לא קניתיה ממני], ואם כן זיל, לאו בעל דברים דידי את , [אינך…
הטקסט המקורי — בבא בתרא 30b
אמר ליה
המערער למחזיק "והרי
את לאו קא מודית
דהאי ארעא דידי היא
, [וכי אתה אינך מודה שקרקע זו שלי היתה],
ואת
הרי
מינאי לא זבינתה
, [ואתה הרי לא קניתיה ממני], ואם כן
זיל, לאו בעל דברים דידי את
, [אינך לי בעל דברים] "!
אמר רבא: דינא קאמר ליה
, [כדין ענה המערער למחזיק].
מעשה ב
ההוא דאמר ליה לחבריה
שהיה מחזיק בקרקע שלו "
מאי בעית בהאי ארעא
[מה מעשיך בקרקעי] "!?
אמר ליה
המחזיק למערער "
מפלניא זבינא
[קניתי את השדה מפלוני],
ו
נאמן אני בכך, שהרי
אכלתיה שני חזקה
".
אמר ליה
המערער למחזיק "
פלניא גזלנא הוא
, ומכר לך שדה שאינה שלו, אלא שלי"!
אמר ליה
המחזיק למערער "
והא אית לי סהדי דאתאי ואימלכי בך ואמרת לי זיל זבין
, [והרי עדי מעידים, שקודם קנותי את השדה התיעצתי עמך, ואמרת לי לקנותה] "!?
אמר ליה
המערער למחזיק "אכן כך יעצתי לך, ולא משום ששל אותו פלוני היא, אלא שחפץ הייתי שתקנה מאותו גזלן את השדה, כי
השני
[כלומר, אתה]
נוח לי
להוציא את הקרקע ממנו, ואילו
הראשון
[הוא זה שמכר לך]
קשה הימנו
, ואיני יכול להוציא ממנו את השדה בדין.
אמר רבא: דינא קאמר ליה
, [כדין ענה אותו מערער]!
תמהה הגמרא:
כמאן
פסק לו רבא!? האם
כאדמון
ולא כחכמים שנחלקו עליו והלכה כמותם!?
דתנן
שנחלקו בסברא זו חכמים עם אדמון:
העורר על השדה
שנמכרה על ידי ראובן לשמעון,
וחתום
המערער עצמו
עליה
[על שטר המכירה]
בעד
.
כלומר, ראובן מכר שדה לשמעון, והחתים את לוי כעד על שטר המכירה; ובא לוי שהיה פעם בעליו של שדה זו, ומערער לאמר "מעולם לא מכרתי לראובן את השדה, ואילו אני הרי לא מכרתיה לך, ועל כן החזר לי את השדה".
אדמון אומר
: יכול המערער לאמר "אכן חתמתי על השטר, ולא משום שמודה אני בכך, שהוא אכן בעליה של שדה זו, אלא משום ש
השני נוח לי
ואילו
הראשון קשה הימנו
, ורציתי שיהיה לי עסק עם השני, ולא עם הראשון".
וחכמים אומרים
: כיון שחתם על שטר המכירה
איבד
המערער
את זכותו
.
הרי מבואר, שסברת "השני נוח לי הראשון קשה הימנו", במחלוקת תנאים היא שנויה, ודעת חכמים שלא כאדמון הסובר סברא זו, והאם נאמר שפסק רבא כדעת אדמון!?
ודחינן:
אפילו תימא
כ
רבנן
פסק רבא; ומשום שיש לחלק בין הנושאים:
התם
גבי שטר שחתם עליו המערער כעד - הרי
עבד ליה
המערער
מעשה
לחתום על שטר מכירה, ואם לא שאינה שלו, לא היה חותם על שטר המכירה.
אבל הכא
שלא עשה המערער כלום, אלא עצה בעלמא הוא שיעץ ללוקח לקנותה -
דבורא עביד איניש דמיקרי
[לשון "מקרה"]
ואמר
.
מעשה ב
ההוא
גברא
דאמר ליה לחבריה
שהחזיק בשדהו "
מאי בעית בהאי ארעא
[מה מעשיך בשדי] "!?
אמר ליה
המחזיק למערער "
מפלניא זבינתה, ואכלתיה שני חזקה
".
אמר ליה
המערער למחזיק "
פלניא גזלנא הוא
, ואת שלי מכר".
אמר ליה
המחזיק למערער "
והא אית לי סהדי, דאתית באורתא ואמרת לי: זבנה ניהלי
, [והרי יש לי עדים המעידים שפנית אלי באחת הלילות, ובקשתני לרכוש עבורך את השדה מאותו פלוני], ואילו שלך היא השדה לא היית מוציא מעותיך בחינם, אלא תובע את אותו אדם לדין"!?
אמר ליה
המערער למחזיק "אכן כך עשיתי, ואף ששלי היא ויכול אני להוציא ממנו בדין, מכל מקום
אמינא
בלבי:
איזבון דינאי
[אקנה בכסף את דיני] ", כלומר, אמרתי בלבי: טוב לי לקנות בדמים מועטים קרקע הראויה לי, ולא לטרוח ולבוא בדין!
אמר רבא
: אכן
עביד איניש דזבין דיניה
[אכן עשוי אדם לקנות את דיניו], כי יש אנשים תמימים שאינם רוצים להתקוטט אפילו על שלהם, ועדיף להם לשלם כסף כדי ליטול את שלהם בלי דין ומחלוקת.
מעשה ב
ההוא
גברא
דאמר ליה לחבריה
"
מאי בעית בהאי ארעא
"!?
אמר ליה
המחזיק למערער "
מפלניא
[שהוא ידוע כבעל הקרקע]
זבינא, ואכלתיה שני חזקה
"!
אמר ליה
המערער למחזיק "
והא נקיטנא שטרא, דזבנא לי מיניה, הא ארבע שני
, [והרי מחזיק אני בשטר שכתוב בו שאני קניתיה מאותו פלוני לפני ארבע שנים], ואתה הרי אומר שרק שלש שני חזקה אתה יושב בקרקע זו, ונמצא שקנית אתה מאותו פלוני את השדה שנה לאחר שכבר אני קניתיה ממנו".
אמר ליה
המחזיק למערער "הנה יש עמדי עדים, שכבר יושב אני בקרקע זו למעלה מארבע שנים, ואם תאמר לי: הלא אתה עצמך אמרת, שישבת בשדה "שני חזקה" דהיינו שלש שנים, ושוב איני יכול לחזור ולטעון שישבתי בשדה ארבע שנים ויותר -
מי סברת
"
שני חזקה
" - שאמרתי בתחילה -
תלת שני
בלבד
קא אמינא!?
לא כן הדבר, אלא
שני חזקה טובא קא אמינא
[שני חזקה רבים הוא שאמרתי], אלא שלכך אמרתי בסתם "שני חזקה", משום שלא הייתי יודע שיש בידך שטר מכירה מאותו פלוני הקודם לשלש שני חזקה!
אמר רבא
: אכן
עבידי אינשי דקרו לשני טובא
"
שני חזקה
"!
והני מילי
שנאמן המחזיק לטעון שקנאה מן המוכר קודם לשטרו של זה, אם הביא עדים
דאכלה שבע שנין
, [שהחזיק בקרקע שבע שנים],
דקדים חזקה דהאי לשטרא דהך
, [שבאופן זה נסתיימה חזקתו של המחזיק קודם לשטרו של המערער] -