בבא בתרא 176b — התלמוד בעברית

ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן

: דווקא

ערב דבית דין,

שנעשה ערב בפני בית דין,

הוא דלא בעי קנין,

כיון שבאותה הנאה שהאמינוהו בית דין לסמוך עליו בחוב זה, גמר בליבו לשעבד עצמו בערבות .

הא בעלמא

בשאר הערבויות, שלא נעשות בבית דין, שאין גמירות דעת גדולה כל כך,

בעי קנין

צריך לעשות קנין כדי שישתעבד בערבות.

והלכתא: ערב

אם נתחייב להיות ערב על ההלואה

בשעת מתן מעות

ההלואה ללווה -

לא בעי קנין,

ואפילו אם כתב את ערבותו בתוך השטר אחרי חתימת העדים, הרי זו ערבות גמורה, וגובים מערב זה אפילו מנכסים משועבדים.

אבל אם נתחייב להיות ערב

אחר מתן מעות

ההלואה ללווה -

בעי קנין

להשתעבד בערבות, כיון שמעות ההלוואה ניתנו קודם לכן, משמע שלא על אמונתו של הערב הלווהו, ואינו משתעבד כלל בלא קנין, ואפילו אם היה חתום בתוך השטר. ואם היה חתום אחרי חתימת העדים צריך לעשות קנין על הערבות, ואז גובה מנכסים בני חורין .

ערב דבית דין

שנעשה ערב בפני בית דין

לא בעי קנין,

כיון

דבההיא הנאה דמהימן ליה

בית דין לסמוך עליו בחוב זה,

גמר

בליבו

ומשעבד ליה

ומשעבד עצמו בערבות .

הדרן עלך פרק גט פשוט וסליקא לה מסכת בבא בתרא