בבא בתרא 16a — התלמוד בעברית

אמר רבי יוחנן, מלמד שהטעימו הקדוש ברוך הוא לאיוב

מעין עולם הבא.

שהרי על עולם הבא נאמר בירמיה 'הרה ויולדת יחדו', שההריון והלידה יהיו ביום אחד, כמבואר במסכת [שבת ל ב], וכעין זה היה בשדותיו של איוב , שבאותה שעה שחרשו הבקר, מיד הלכו אחריהם האתונות, ואכלו את מה שצמח מיד בשעת החרישה .

עתה מביאה הגמרא את הפסוקים בתחילת ספר איוב, ודורשת אותם.

נאמר באיוב, פרק א' פסוקים טז - כב.

'

עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר

[השליח לאיוב],

אש אלהים

נפלה מן השמים, ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ...

עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר

השליח לאיוב, חיל

כשדים שמו שלשה ראשים

[התחלקו לשלשה גייסות],

ויפשטו על הגמלים ויקחום,

ואת הנערים הכו לפי חרב ...

עוד

זה מדבר וזה בא, ויאמר, בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור, והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית, ויפול

הבית

על הנערים

וימותו:;

ויקם איוב ויקרע את מעילו, ויגז את ראשו וגו', ויאמר, ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה. ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך

.

בכל זאת

[למרות היסורים שבאו עליו]

לא חטא איוב,

ולא נתן תפלה לאלהים

'. לא דיבר דברי תיפלות וגנאי על הקדוש ברוך הוא.

והגמרא ממשיכה להביא את הפסוקים בספר איוב [פרק ב פסוקים א ב].

"ויהי היום, ויבואו בני האלהים

[צבא השמים הקרובים אל השכינה]

להתיצב

אל ה', ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה'.

ויאמר ה' אל השטן: אי מזה תבא,

מהיכן אתה בא?

ויען השטן את ה', ויאמר: משוט בארץ

ומהתהלך בה".

ומפרשת הגמרא את דברי השטן:

אמר

השטן

לפניו

לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם! שטתי בכל העולם, ולא מצאתי כעבדך אברהם, שאמרת לו

'

קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה

',

ו

אף על פי כן,

בשעה שבקש לקבור שרה, לא מצא מקום לקוברה, ולא הרהר אחר מדותיך

.

[לעיל טו א הביאה הגמרא דרשה זו מפסוק אחר, בפרק א פסוק ז, ואילו כאן דרשו זאת מהפסוק בפרק ב פסוק ב, ועיין בהערה].

ומוסיפה הגמרא להביא את הפסוקים בספר איוב. [פרק ב פסוק ג]. -

'

ויאמר ה' אל השטן, השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ

איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע,

ו

על אף היסורים שבאו עליו,

עודנו מחזיק בתומתו, ותסיתני בו לבלעו

ליסרו

חנם

' -

אמר רבי יוחנן, אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו!

שבפסוק מפורש שהקדוש ברוך הוא הוסת כביכול על ידי השטן,

כאדם שמסיתין אותו, וניסת

.

במתניתא

בברייתא

תנא

: כך דרכו של השטן,

יורד

לעולם

ומתעה

את בני האדם לחטוא,

ו

לאחר שהחטיאם

עולה

לשמים,

ומרגיז

את חמתו של הקדוש ברוך הוא, ו

נוטל

מהקדוש ברוך הוא

רשות

להרוג את החוטאים,

ונוטל

את ה

נשמה

של החוטא. וזהו כמו שמצינו באיוב, שהשטן קטרג עליו וניתן לו רשות לייסרו.

נאמר באיוב [פרק ב פסוקים ד ו]:

'

ויען השטן את ה'

[לאחר שהקדוש ברוך הוא אמר לו 'ותסיתיני לבלעו חנם'],

ויאמר

: הלא כאשר אדם רואה שעומדת לבא עליו מכה, הרי דרך אנשים לתת

עור בעד עור,

אחד מהאיברים תמורת ההגנה על הראש, כי אדם מגן על ראשו בידו. ואם באברי האדם כן, כל שכן:

וכל

ממון

אשר לאיש יתן בעד נפשו!'

ולכן, טען השטן, איוב לא כפר בה' אחר כל מה שאירע לו, משום שסבר שנגזרה עליו מיתה, ותמורת זה נאבד כל אשר לו, ולכן קיבל זאת בסבר פנים יפות.

'

אולם, שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו

של איוב, ואז תראה

אם לא אל פניך יברכך!'

אם לא יחרף ויגדף כלפי מעלה, משום שמכאובי הגוף קשים מאבוד ממון ובנים .

ויאמר ה' אל השטן: הנו בידך

ורשאי אתה להביא עליו יסורי הגוף,

אך את נפשו שמור

' שלא ימות.

ויצא השטן מאת פני ה', ויך את איוב

בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו' -

אמר רבי יצחק, קשה

היה

צערו של שטן

שהוצרך לשמור שלא תצא נפשו של איוב מרוב יסורים,

יותר מ

יסוריו

של איוב

.

משל לעבד שאמר לו רבו, שבור חבית, ושמור את יינה

שלא ישפך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לשטן אודות איוב: הכה את איוב, אך שמור שלא תצא נפשו.

אמר ריש לקיש: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות!

והראיה לכך:

הוא שטן,

הרי מי שקטרג על איוב הוא השטן,

דכתיב

'

ויצא השטן מאת פני ה',

ואם כן יש להוכיח ש

הוא

גם

יצר הרע

, ד

כתיב התם

בבראשית פרק ו' פסוק ה' על יצר הרע 'וכל יצר מחשבות לבו

רק רע כל היום

'

וכתיב הכא

שאמר הקדוש ברוך הוא לשטן '

רק

'

את נפשו שמור

ולמד ריש לקיש גזירה שוה מהמילה 'רק' האמורה ביצר הרע, למילה 'רק' שנאמרה לשטן, ומכך הוא למד דהשטן הוא יצר הרע -

ומפרש ריש לקיש את ראייתו שהשטן

הוא מלאך המות, דכתיב

הקדוש ברוך הוא אמר לשטן '

אך את נפשו

של איוב

שמור

',

אלמא

מכך אנו למדים ד

בדידיה קיימא

שהיה ביכולתו של השטן ליטול את הנשמה , אלא שהקדוש ברוך הזהירו שלא לעשות כן .

אמר רבי לוי

, ה

שטן

שקטרג על איוב,

ופנינה

שהכעיסה את חנה על כך שאין לה ילדים,

לשם שמים נתכוונו!

ומפרשת הגמרא:

שטן, כיון דחזיא

שראה

להקדוש ברוך הוא, דנטיה דעתיה

של הקדוש ברוך הוא

בתר

אחרי

איוב, אמר

השטן

חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם

תשכח לפני הקדוש ברוך הוא זכותו של אברהם, ולכן קטרג השטן על איוב, נמצא שקטרוגו על איוב היה לשם שמים שלא תשכח זכות אברהם.

וכן

פנינה

נתכונה לשם שמים.

דכתיב

בשמואל א' [פרק א' פסוקים ב - ו] 'ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים ...

וכעסתה צרתה

[פנינה צערה את חנה]

גם כעס

[צער אחר צער על כך שאין לה ילדים], וכוונתה הייתה -

בעבור הרעימה

', כדי שחנה תתפלל לקדוש ברוך הוא. נמצא שמעשה פנינה היה לשם שמים -

דרשה רב אחא בר יעקב

לדרשה זו, שהשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו

בפפוניא

[שם מקום שהיה דר בו ].

אתא שטן, נשקיה

ונשק

לכרעיה

לרגליו של רב אחא בר יעקב, על כך שדרש שכוונתו הייתה לשם שמים.

עוד נאמר באיוב, פרק ב' פסוק י' -

'

בכל זאת,

למרות היסורים שבאו עליו,

לא חטא איוב בשפתיו

' -

אמר רבא

, אף ש

בשפתיו לא חטא

כמבואר בפסוק, אבל

בלבו חטא!

מאי קאמר?

מה אמר איוב שממנו למד רבא שבלבו חטא?

'

ארץ נתנה ביד רשע, פני שופטיה יכסה. אם לא איפו,

מי הוא!?

' [איוב פרק ט' פסוק כד].

אמר רבא

על פסוק זה:

בקש איוב להפוך קערה על פיה.

כלומר, לעקור את כבוד הקדוש ברוך הוא. לפי שפסוק זה הוא דברי חירוף וגידוף כלפי הקדוש ברוך הוא. ומכאן למד רבא שאיוב חטא בלבו.

[ודברי הגמרא צריכים ביאור, כי אם כך אמר איוב, נמצא שחטא גם בשפתיו, שהרי פסוק זה אמר בפיו, ועיין הערה ].

אמר ליה אביי, לא דבר איוב

בפסוק זה

אלא כנגד השטן

. אמר פסוק זה על השטן, אך לא נתכוון לחרף כלפי מעלה.

ומחלוקת זו של אביי ורבא בביאור הפסוק, היא

כ

מחלוקת

תנאי,

שנחלקו בפסוק זה.

וכך שנינו בברייתא: '

ארץ נתנה ביד רשע

'

רבי אליעזר אומר: בקש איוב להפוך קערה על פיה.

כי בפסוק זה יש דברי חירוף וגידוף.

אמר לו רבי יהושע: לא דבר איוב אלא כלפי שטן!

עוד נאמר באיוב, פרק י' פסוק ז' -

אמר איוב לקדוש ברוך הוא: '

על דעתך כי לא ארשע, ואין מידך מציל!

'

ומפרשת הגמרא את הפסוק -

אמר רבא: בקש איוב לפטור את כל העולם כולו, מן הדין,

בטענה, שכל העולם אנוסים על ידי יצר הרע, וכך אמר לקדוש ברוך הוא 'על דעתך, כי לא ארשע'. לו היית חפץ, לא הייתי מרשיע!

וכך

אמר

איוב

לפניו: רבונו של עולם, בראת שור, פרסותיו סדוקות.

שזהו סימן הטהרה שלו, ומותר לאכלו. ומאידך,

בראת חמור,

ו

פרסותיו קלוטות.

ולכן אסור לאכלו.

ואם כן, הלא אתה בראת כל זאת, ואין אפשרות לשנות זאת.

וכן

בראת גן עדן,

ו

בראת גיהנם. בראת צדיקים

על ידי יצר טוב, ו

בראת רשעים

על ידי יצר הרע.

מי מעכב על ידך

מלהטות את לב הרשע להיות צדיק, הלא אתה הוא שמחליט במי יתגבר בו היצר הטוב ובמי יתגבר בו היצר הרע. ואם כן, שאתה הוא זה אשר מטה את לב הצדיקים והרשעים, הרי אין בחירה לאדם, וכמו שאין לחמור בחירה להיות טהור, כך אין לרשע בחירה להנצל מיצר הרע. ואם יצר הרע מתגבר עליו, הוא אנוס .

ומאי אהדרו ליה?

מה ענו לו

חבריה

[

דאיוב

] על טענתו זו?

'

אף אתה,

שאתה אומר דברים אלו, בכך

תפר יראה!

תפר את יראתם של בני האדם.

ותגרע שיחה לפני אל

'. ומחמת דבריך אלו לא יתפללו בני האדם אל הקדוש ברוך הוא.

והתשובה על טענתך היא: אכן

ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע,

אך כנגדו,

ברא לו תורה תבלין.

התורה היא התבלין, הכח, המבטל את יצר הרע.

נמצא שעדיין הבחירה ביד האדם, ואין הוא אנוס לחטוא, כי אף אם יצר הרע מתגבר עליו, יכול הוא לנצחו על ידי התורה.

דרש רבא: מאי דכתיב

[באיוב פרק כט פסוק יג] '

ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין

'?

מפרש רבא פסוק זה: '

ברכת אובד עלי תבא

',

מלמד שהיה

איוב

גוזל שדה מיתומים, ו

לאחר הגזילה היה

משביחה, ומחזירה להן

את השדה כאשר היא משובחת יותר ממה שלקח, וזהו שאמר איוב, 'ברכת אובד' פירוש הברכה של מי שסבר שאבדה שדהו, וקבלה חזרה כשהיא משובחת, עלי תבא. -

ומפרשת הגמרא את המשך הפסוק.

'

ולב אלמנה ארנין

'.

דכל היכא דהוה איכא

כל מקום שהיתה

אלמנה דלא הוו נסבי לה,

שלא היתה מוצאת מי שיתחתן אתה,

הוה אזיל

היה הולך איוב ו

שדי שמיה עילווה,

והיה אומר מוציא שם שהיא קרובתו, או שהיה דואג לדבר עליה להשיאה.

והוו אתו נסבי לה,

והיו באים לישא אותה.

עוד נאמר באיוב, פרק ו' פסוק ב'.

'

לו שקול ישקל

אם היו שוקלים את

כעשי והותי

מעשי הרעים מול הענשים שקבלתי [עי' הערה] ו

במאזנים ישאו יחד

' , 'כי עתה מחול ימים יכבד'.

ופירוש פסוק זה הוא, שאיוב התלונן על כך שקיבל עונש גדול מהמגיע לו על עוונותיו.

אמר רב

: ראוי להשליך

עפרא לפומיה

לפיו

דאיוב

, שהיה מדבר לפני הקדוש ברוך הוא כ

חברותא כלפי שמיא.

כאדם שמתווכח עם חבירו ואומר, הבה ונראה מי חייב למי.

עוד נאמר באיוב, פרק ט' פסוק לג -

אמר איוב לקדוש ברוך הוא: '

לו

יש בינינו,

הלואי והיה בינינו,

מוכיח,

מי שיכול לברר את הדברים שבנינו, אשר

ישת ידו על שנינו

'.

אמר רב

: ראוי להשליך

עפרא לפומיה

לפיו

דאיוב

.

כלום

וכי

יש עבד שמוכיח את רבו?!

עוד נאמר באיוב, פרק לא פסוק א - היה איוב משתבח על עצמו, ואומר: '

ברית כרתי לעיני

מלהסתכל באשת איש,

ומה אתבונן על בתולה,

איני מתבונן אף על בתולה

אמר רבא,

איהו,

איוב, לא הסתכל

באחרניתא

בנשים זרות, אבל

אברהם אפילו בדידיה

באשתו

לא איסתכל.

דכתיב

שאברהם אמר לשרה '

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את

'.

מכלל

זה אתה למד,

דמעיקרא,

קודם שאמר לזה,

לא הוה ידע לה.

לא הסתכל בה ולא הכירה.

נאמר באיוב פרק ז' פסוק ט'

אמר איוב: כמו ש'

כלה ענן וילך, כן

המת ש

יורד שאול

אל הקבר

לא יעלה

'.

אמר רבא: מכאן שכפר איוב בתחיית המתים

.

נאמר באיוב פרק ט' פסוק יז: '

אשר בשערה ישופני, והרבה פצעי חנם

', ומפרשת הגמרא את הפסוק:

אמר רבה, איוב בסערה חרף, ובסערה השיבוהו

. -

בסערה חרף, דכתיב

'

אשר בשערה ישופני

'.

אמר לפניו: רבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך, ונתחלף לך בין איוב לאויב

ו

בסערה השיבוהו דכתיב

[באיוב פרק לח פסוק א']: '

ויען ה' את איוב מן הסערה

ויאמר

...

אזר נא כגבר חלציך

התעורר מיסוריך ומחלייך ו

אשאלך

[את השאלות דלהלן]

והודיעני

. -

אמר לו

הקדוש ברוך הוא לאיוב:

הרבה נימין

שערות

בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה,

שמאותה גומא צומחת השערה,

שלא יהו שתים

שערות

יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת, מחשיכות מאור עיניו של אדם

. [וזהו 'מן הסערה' לשון שיער ] - וכך אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: אם

בין גומא לגומא לא נתחלף לי

, האם תעלה על דעתך ש

בין איוב לאויב נתחלף לי?!

עוד אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב '

מי פלג לשטף תעלה וגו"

ומפרשת הגמרא פסוק זה,

הרבה טיפין בראתי בעבים

בעננים

וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס

כמין תעלה שבה יורדת הטיפה

בפני עצמה, כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ

עושות את האדמה כמין טיט

ואינה מוציאה פירות

. - וכך פירוש הפסוק מי פלג לשטף [לגשם] תעלה [דפוס] -

ואמר הקדוש ברוך הוא לאיוב, אם

בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי

האם

בין איוב לאויב נתחלף לי?!

ומקשינן:

מאי משמע דהאי

שהמילה

תעלה

הכתובה בפסוק

לישנא דדפוס היא?

אמר רבה בר שילא דכתיב

במלכים פרק א' פסוק יח על אליהו

ויעש תעלה

[סביב למזבח]

כבית סאתים זרע

'.

עוד אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב:

'

ודרך לחזיז קולות'

ומפרשת הגמרא את הפסוק,

הרבה קולות בראתי בעבים, וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות משביל אחד, שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד מחריבין את כל העולם

. ואמר הקדוש ברוך הוא לאיוב, אם

בין קול לקול לא נתחלף לי

, האם תעלה על דעתך

בין איוב לאויב נתחלף לי?!

עוד אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב -

הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור

[איוב לט א'].

ומפרשת הגמרא את הפסוק:

יעלה זו,