עבודה זרה 75a — התלמוד בעברית

אלא

ביאור מחלקתן כך הוא:

רב אמר

מנגבן

במים

תחילה,

והוא הדין

שצריך שאחר המים

ל

ניגוב ב

אפר.

רבה בר בר חנה אמר,

על מנת לנגבן, צריך

לאפר, והוא הדין

שאחר האפר, צריך

למים.

ו

באמת,

לא פליגי

נחלקו.

הא

רבה בר בר חנא דיבר

ב

גת

רטיבתא

רטובה שיש בה עדיין לחלוחית יין. ולכן צריך לשפשף תחילה באפר עד שתהיה הגת נגובה ויבישה, ואחר כך מנקה במים.

הא,

רב, דיבר

ב

גת

יבשתא

יבישה. שצריך תחילה לנקותה במים על מנת להפיג את היין, ואחר כך להוסיף האפר ולשפשף בו.

איתמר: בי

בביתו של

רב משמיה

בשם

דרב אמרי

:

לגת רטובה יש לעשות

תרתי

שתי פעולות. א. שפשוף באפר, ב. אחריו, ניקוי במים.

לגת יבישה, יש לעשות

תלת

שלש פעולות. א. ניקוי במים, ב. שפשוף באפר [אחר המים], ג. ניקוי במים [אחר האפר].

ושמואל אמר

: הכשר הגת כך הוא: ברטובה -

תלת

שלוש פעולות. והם: א. שפשוף באפר ב. ניקוי במים, ג. שפשוף באפר.

ולגת יבישה, יש לעשות

ארבע

פעולות. והם: א. ניקוי במים, ב. שפשוף באפר, ג. ניקוי במים, ד. שפשוף באפר.

נמצא, שעיקר מחלוקת רב ושמואל, האם נתינת האפר היא פעולה שיש לעשות פעם אחת - בין בגת רטובה ובין ביבישה - וכך היא דעת רב, ולשמואל יש לעשות זאת פעמיים.

בסורא, מתנו הכי

שנו את מחלוקת רב ושמואל כך, כפי שלמדנו עתה.

ואילו

בפומבדיתא, מתנו

שנו זאת כך:

בי רב אמרי, משמיה

בשם

דרב

: בגת רטובה -

תלת

שלש פעולות. והם: א. אפר, ב. מים, ג. אפר.

וביבישה -

ארבע

פעולות. א. מים, ב. אפר, ג. מים, ד. אפר.

ושמואל אמר

: ברטובה -

ארבע

פעולות. והם: א. אפר, ב. מים, ג. אפר, ד. מים.

וביבישה -

חמש

פעולות. והם: א. מים, ב. אפר, ג. מים, ד. אפר, ה. מים.

ואולם,

ולא פליגי

לא נחלקו רב ושמואל בדין ההכשר.

מר,

שמואל,

קא חשיב מיא בתראי

מחשיב במניינו את המים האחרונים שאינם באים אלא לנקות מן האפר, ולכן ברטובה מונה ארבע פעולות, וביבישה חמש,

ומר,

רב,

לא קחשיב מיא בתראי

אינו מחשיב אתת המים האחרונים, אלא רק את מה שנצרך לעצם ההכשר.

אך לשיטת פומבדיתא, אכן גם לרב וגם לשמואל, בין לגת רטובה ובין לגת יבישה, צריך פעמיים שפשוף באפר.

בעו מיניה מרבי אבהו: הני גורגי

עקלים, כלומר, עיגולי נצרים וחבלים שמעגלים וכורכים אותם סביב הענבים בזמן דריכתם על מנת שלא יתפזרו כאשר נכבשים תחת הקורה,

דארמאי

ושל גוים הם.

מאי

כיצד מנגבם ומכשירן?

אמר ליה רבי אבהו: תניתוה

שנינו -

הרי שהיו גתיו, ובית בדיו

[בית המלאכה לדריכת זיתים לשמן]

טמאין, ובקש לעשותן בטהרה

וצריך בתחילה לנקותם מן הדבר הטמא שבלעו.

עושה כך:

הדפין

לוחות גדולים שמניחים אותם על הענבים או הזיתים, ועליהם יורדת הקורה הכותשת את הענבים.

והעדשין

הם הגת עצמה,

והלולבין

שבהם מטאטאים את הריצפה מענבים שנתפזרו עליה,

\- כל אלו

מדיחן

במים, וטהורים.

והעקלין

עיגולין שמהדקים בהם את הענבים בשעת דריכה

של נצרין, ושל בצבוץ

קנבוס [ודומה הוא לפשתן] ובולעים הם יותר, הרי שעל מנת לטהרם ולהכשירן -

מנגבן

במים ואפשר.

ושל שיפה

חומר המופק ממין צמח,

ושל

גמי

קני סוף - בולעין הם ביותר ואין די בהדחה וניגוב, אלא

מישנן שנים עשר חדש,

ורק בכך הם באים להכשרן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מניחן

בלא שימוש

מ

זמן הבציר שבו דורכים ענבים ב

גת

, ועד

ל

זמן דריכת ה

גת

הבא, שהוא שנים עשר חודש.

ו

כן מזמן מסיק הזיתים ועשיית השמן ב

בד

, עד

ל

זמן ה

בד

הבא, שאף הוא שנים עשר חודש.

אם כן שואלת הגמרא: הלוא דברי רבן שמעון בן גמליאל -

היינו תנא קמא,

שלדברי שניהם צריך שנים עשר חודש?

מבארת הגמרא:

איכא בינייהו

החילוק ביניהם הוא כך:

חורפי ואפלי

ישנם פעמים שמקדימים את הגת, ויש אשר מאחרים את הגת.

ואם כן, לדעת רבן שמעון בן גמליאל, אין זה תלוי בי"ב חודש דוקא, כיון שלפעמים ההפרש ביניהם הוא יותר מכך או פחות מכך. ואילו לדעת תנא קמא, אין להשתמש בכלים אלו בתוך פחות מי"ב חודש.

רבי יוסי אומר: הרוצה לטהרן מיד,

אף בלא שיצטרך להמתין שנה,

מגעילן ב

מים

רותחין או חולטן במי זיתים,

שהם מים שבישלו בהם את הזיתים קודם שכתשו אותם, על מנת שיהיו הזיתים רכים ויצא שמנם בקלות.

ובמים אלו [שחמים הם], חולטין את הכלים הללו, ובכך באים לידי טהרה.

רבן שמעון בן גמליאל, משום רבי יוסי אומר: מניחן

את הכלים הללו

תחת צינור

שמימיו מקלחין

בלא הפסקה,

או במעין שמימיו רודפין

שוצפים וסוערין.

וכמה

זמן יניחם כך?

עונה.

[ולהלן מפרש כמה זמן היא עונה].

ומוסיפה הברייתא בענין דרכי ההכשרה הללו,

כדרך שאמרו

להכשיר

ב

כלי

יין נסך, כך אמרו בטהרות.

ואינו מובן:

כלפי לייא

על מה נאמר דבר זה. והלוא אנחנו

בטהרות קיימינן

[עומדים] ובדיני טהרות נאמרו הלכות אלו, ומה פירוש "כדרך שאמרו להכשיר בטהרות"?

אלא

מכריחה הגמרא: יש לומר כך -

כדרך שאמרו

במשנה זו

בטהרות,

היאך מכשירין את הכלים,

כך

כדרך זו

אמרו ב

דיני הכשרת כלים שהיה בהם

יין נסך.

ואם כן, ממשנה זו ישנה תשובה לשאלה שנשאל רבי אבהו, היאך מכשירין את העקלים שמהדקין בהם ענבים בשעת דריכה.

שנינו לעיל: מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין, או במעין שמימיו רודפין, במשך עונה.

שואלת הגמרא:

כמה

זמן היא

עונה?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: או יום או לילה.

רבי חנא שאינה, ואמרי לה

ויש אומרים כי דבר זה אמר

רבי חנא בר שאינה, אמר

בשם

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

: יש להניחם שם

חצי יום וחצי לילה.

אמר רבי שמואל בר יצחק: ולא פליגי

אין מחלוקת ביניהם בדברי רבי יוחנן:

הא

דברי רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן נאמרו על הנחת הכלים

בתקופת ניסן ותשרי

שאז היום והלילה שוין, ולכן אין הבדל בין אם הניחם ביום או בלילה, כיון שבשניהם ישנם שתים עשרה שעות,

הא

רבי חנא שאינה בשם רבי יוחנן, דיבר

בתקופת תמוז וטבת,

שאז אין היום והלילה שוים, ולכן צריך שיניחם שם חצי יום וחצי לילה, על מנת שבכל אופן יהיו שם שתים עשרה שעות.

אמר רב יהודה: הני רווקי

אותם מסננות שמסננים בהם את השמרים מן היין [העשויין מבד של שקין, ודרך חורי הבד, יוצא היין]

דארמאי

של הגויים, היאך מכשירין אותם?

אם הם

דמזיא

עשויים משיער אדם, שאינו בולע, הרי שדי אם

מדיחן

במים וכשרים הם.

דעמרא

אם עשוים המסננות מצמר -

מנגבן

באפר ומים.

דכיתנא

עשויים מפישתן ובולעין הרבה, אין להם תקנה אלא

מישנן

מניחם בלא שימוש שנים עשר חודש, ובכך באים לידי הכשרן.

ואי איכא קטרי

ואם יש בהם קשרים -

שרי להו

מתירן.

הני

אותם

דקולי

סלים

וחלאתא

ומסננות

דארמאי

של גוים,

דחיטי בחבלי דצורי

שתפורין בחבלים של חוטי דקלים -

מדיחן

במים וכשרים.