עבודה זרה 44b — התלמוד בעברית

המשנה מבארת שיש דברים שהם של עבודת כוכבים, ובכל זאת מותרים בהנאה .

מתניתין:

מספרת המשנה:

שאל

גוי מין ושמו

פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל ב

עיר

עכו, שהיה

רבן גמליאל

רוחץ במרחץ

שהיה בחצר

של

אליל, ושמו

אפרודיטי

-

וכך

אמר לו: כתוב בתורתכם

[דברים יג] "

לא ידבק בידך מאומה מן החרם

" -

מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?

אמר לו

רבן גמליאל:

אין משיבין

דברי תורה

במרחץ

. לפי שעומדים שם ערומים.

וכשיצא

למקום שמותר לדבר שם דברי תורה,

אמר לו

רבן גמליאל: הטעם שהנני רוחץ הוא:

אני לא באתי בגבולה

בתחומה -

היא באה בגבולי

המרחץ קדם לאליל, והוא עשוי לכל הבא לרחוץ בו, ואין לאליל שום זכות לבוא לתחומי ולגזול את הרבים.

ועוד השיב תשובה אחרת :

אין אומרים: נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי

שהרי מרחץ אינו דבר נוי,

אלא

אדרבה

אומר: נעשה אפרודיטי נוי למרחץ!

והאליל משמש ונעשה נוי להמרחץ. והמרחץ הוא העיקר והאליל הטפל.

דבר אחר

אמר לו:

אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודת כוכבים שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה! זו

אפרודיטי

עומדת על פי הביב

של שופכין,

וכל העם משתינין לפניה!

לא נאמר

בתורה

אלא אלוהיהם

שנאמר [דברים יב] "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים... את אלוהיהם",

את שנוהג בו משום אלוה

-

אסור, את שאינו נוהג בו משום אלוה

-

מותר.

גמרא:

הגמרא סברה שענה לו בתוך בית המרחץ "אין משיבין במרחץ", ולכן מקשינן:

והיכי עביד הכי

איך עשה כן, הרי גם תשובה זו היא דברי תורה? -

והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

בכל מקום מותר להרהר

בדברי תורה

, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. וכי תימא

ואם תרצה לומר:

בלשון חול

-

אמר

ליה

, ומה שאסור הוא רק בלשון הקודש -

אינו נכון -

והא אמר אביי: דברים של חול

-

מותר לאומרן

אף

בלשון הקודש. דברים של קודש

-

אסור לאומרן

אף

בלשון חול.

וקשה, איך השיב לו?

ומתרצינן:

תנא

שנינו בברייתא בנוסח אחר: במרחץ, אכן, לא השיב לו כלום ורק

כשיצא

-

אמר לו: אין משיבין במרחץ

.

הגמרא מביאה מאמרי אמוראים, האם התשובות שהשיב רבן גמליאל היו תשובות נכונות, או שהשיב תשובות "גנובות" כלומר, דחוהו בקש, ואינן תשובות מעולות .

אמר רבי חמא בר יוסף

[גירסת הב"ח:]

אמר רבי אושעיא בריבי: תשובה גנובה

-

השיבו רבן גמליאל לאותו הגמון!

כן אמר רב אושעיא בריבי, וממשיך רבי חמא בר יוסף:

ואני

חולק עליו ו

אומר: אינה גנובה!

ומבארינן:

מאי גנובתיה

למה סבר רבי אושעיא שהיא תשובה גנובה?

דקאמר לו: זו עומדת על פי הביב וכל אדם משתין בפניה

-

וכי משתין בפניה

אם אכן עושין כן -

מאי הוי

מה בכך, וכי אינה אלילים וכי בטלה בכך?

! וה

א

אמר רבא

[בסוגיא אחרת]: האליל

פעור יוכיח

, שאף

שמפערין לפניו

והוא דבר בזוי מאוד

בכל יום

-

ו

בכל

זאת אינו בטל!

וממשיך רבי חמא בר יוסף:

ואני אומר: אינה גנובה!

כי חילוק יש בין פעור לאפרודיטי -

זו

פעור

עבודתה בכך

בפעירה,

וזו

אפרודיטי

אין עבודתה בכך

בהשתנה, אלא שעושין כן במרחץ שבחצרה.

אביי אמר: גנובתה מהכא

לכן היא תשובה גנובה:

דקא אמר ליה: אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי

-

וכי בא בגבולה

אף אם אכן באה האפרודיטי קודם שהיה שם מרחץ -

מאי הוי

וכי אסורה?!

והא תנן, עבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה

-

נהנין מהן

מותר ליהנות ממנה

שלא בטובה

אם אינו מחזיק טובה לכומרים,

ואין

נהנין מהן בטובה

.

כלומר, אין איסור בעצם "ההנאה", כי מה שמייעדים אותו לצורך עבודת אלילים אינו סיבה לאסור, כי "אין הקדש לעבודה זרה", ואת המרחץ אין עובדין, וגם אין מקריבין את המרחץ כתקרובת לעבודת כוכבים.

וכל האיסור הוא רק להחזיק טובה לכומרים.

והיות שרבן גמליאל לא החזיק טובה לכומרים, היה מותר לו לרחוץ - אף אם האפרודיטי קדמה.

ולפי דברי אביי יתפרש מאמר רבי חמא בר יוסף "

ואני אומר אינה גנובה"

אינה תשובה הגונה, כיון

ש"לא בטובת רבן גמליאל כ

מו

בטובת אחרים דמי,

אף שרבן גמליאל לא אמר להם דברי תודה, הוי כאילו מחזיק להם טובה, כיון שהיה איש חשוב, ועצם הנאתו מהם - טובה היא להם.

ולמה אכן רחץ שם? לכן אמר לו תשובה אמיתית [ולא גנובה]: מפני שהמרחץ קדם לעבודת כוכבים.

רב שימי בר חייא אמר: גנובתה מהכא

לכן היא תשובה גנובה:

דקא אמר ליה: זו עומדת על הביב וכל אדם משתינין בפניה

-

וכי משתינין בפניה

אף אם עושין כן -

מאי הוי

מה בכך, וכי בטלה?!

וה

א

תנן

שנינו במשנתנו:

רק בפניה,

או

השתין בפניה

, או

גיררה

גרר עליה טיט וצואה

וזרק בה את הצואה

-

הרי זו אינה בטילה

עד שישברנה.

ולפי פירוש זה יתפרשו דברי רבי חמא בר יוסף "

ואני אומר אינה גנובה"

-

התם

אינה בטילה, כי

לפום שעתא

זמנית

הוא רתח עלה, והדר מפייס לה

כדרכן של גוים -

ואילו

הכא

-

כל שעתא ושעתא

כל שעה ושעה

בזלזולה קיימא

קיימת בזלזול.

ולכן איננה תשובה גנובה.

רבה בר עולא אמר: גנובתה מהכא

לכן היא תשובה גנובה -

דקא אמר ליה: אין אומרין: נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי

-

אלא

אומרים:

נעשה אפרודיטי נוי למרחץ

-

וכי אמר

[גירסת הב"ח:

אומרים

]

נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי

-

מאי הוי

וכי אכן נאסרת, ומה בכך?!

והא תניא

שנינו בברייתא:

האומר: בית זה

מוקדש

לעבודת כוכבים, כוס

[גירסא אחרת:

כרם

]

זה

מוקדש

לעבודת כוכבים

-

לא אמר כלום

ואינו נאסר בהנאה, שהרי לא עבדו להבית, ולא הקריבו לתקרובת אלילים, אלא שייחדו לכך בפיו, וההלכה היא,

שאין הקדש לעבודת כוכבים.

וממילא, בכל אופן היה מותר לרבן גמליאל לרחוץ בו, אף אם המרחץ היה נוי לעבודה זרה.

ולפי פירוש זה יתפרשו דברי רבי חמא בר יוסף "

ואני אומר אינה גנובה"

כי

נהי

אמת היא,

דאיתסורי לא מיתסרא

לא נאסר המרחץ בהנאה, מפני שאין הקדש לעבודת כוכבים, אבל

נוי מיהא איכא

אם היה מייפה את האפרודיטי, יש בכך איסור, שאסור לרחוץ אלילים לייפותם .

לכן השיב לו תשובה אמיתית, שאין המרחץ נוי לעבודת כוכבים.