עבודה זרה 43a — התלמוד בעברית

משמע,

הני

צורות שמשים במרום,

אין,

אכן אסור לציירם, אבל

צורת דרקון, לא.

אינו אסור לצייירם לפי שאינו שורה במרום.

אלא

מוכרח לומר:

פשיטא

שהברייתא מדברת

במוצא, ו

באה להשמיענו

כ

מו

דתנן

ששנינו במשנתנו:

המוצא כלים ועליהם צורת חמה

...

צורת דרקון יוליכם לים המלח

ואסורות בהנאה.

ועתה מסיים רב ששת את "חומרי מתנייתא", איך יתכן ש

רישא וסיפא

מדובר

במוצא, ו

אילו

מציעתא

מדובר

בעושה?!

ומתרצינן:

אמר אביי: אין!

אכן, כך מוכרח לבאר את הברייתא:

רישא וסיפא במוצא ומציעתא בעושה

.

רבא אמר

: כן נבאר את הברייתא:

כולה במוצא, ו

מה שהקשינו על המציעתא שנאמר בה שפרצוף אדם אסור בהנאה, ואילו ממשנתנו משמע שפרצוף אדם אינה אסורה בהנאה - נתרץ:

מציעתא

משנת

רבי יהודה היא

, ואכן חולק על התנא של משנתנו -

דתניא

ששנינו בברייתא:

רבי יהודה מוסיף

על הצורות שנמנו במשנה, ואוסר בהנאה

אף דמות

אשה

מניקה

בן,

ו

צורת

סר אפיס

.

מניקה

על שם מה עושין אותה הגוים ועובדים אותה?

על שם חוה שמניקה

את

כל העולם כולו

.

סר אפיס

-

על שם יוסף שסר

נעשה שר

ומפיס

והפיס דעת

את כל העולם כולו

ופירנס אותם בשני רעב.

ומתורץ, שבאלו פרצופין אמרה הברייתא - לדעת רבי יהודה - שהן צורות שהמוצאן אסור ליהנות מהם.

והגמרא מוסיפה:

והוא

יוסף, כלומר, צורה זו אסורה, רק באופן

דנקיט גריוא

שאוחז בידו כלי מדידה,

וקא כייל

ומודד.

והיא

וחוה, כלומר, צורה זו אסורה רק באופן

דנקטא

שהיא מחזיקה בזרועותיה

בן וקא מניקה

ומניקתו.

הגמרא מבארת את מה ששנינו במשנה צורת "דרקון".

תנו רבנן: איזהו צורת דרקון?

פירש רבי שמעון בן אלעזר: כל שיש לו ציצין

סנפירין. פירוש אחר: כמין שערות,

בין

פרקיו

חוליותיו.

באיזה חוליות?

מחוי

הראה בידיו

רב אסי: בין פרקי צואר

.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: הלכה כ

מו

רבי שמעון בן אלעזר

, ואסור רק צורת דרקון שיש לו ציצין בין פרקי צוארו .

והגמרא מספרת מעשה בענין דרקון, ולומדת מהמעשה הזה כמה הלכות.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי אלעזר הקפר בריבי

[כינוי לאדם גדול]

בדרך, ומצא שם

בדרך

טבעת ועליה צורת דרקון,

ורצה לזכות בה מן ההפקר

,

לכן לא הגביהה, כדי שלא יקנה אותה - ואז תהיה עבודת כוכבים של ישראל שאי אפשר לבטלה, ותיאסר בהנאה -

ו

מה עשה?

מצא עובד כוכבים

גוי

קטן

-

ולא אמר לו כלום

.

ואחר כך

מצא עובד כוכבים

גוי

גדול, ואמר לו

רבי אלעזר הקפר לגוי "

בטלה

"! ציווה עליו לבטלה.

ולא בטלה,

הגוי לא רצה לבטלו.

סטרו

רבי אלעזר הקפר על לחיו,

ובטלה

, וזכה בה רבי אלעזר הקפר.

רבי יהושע בן לוי התבונן ברבו ללמוד מדרכיו וממעשיו הטובים, ולמד ממעשה זה כמה הלכות, ואף ממניעתו לומר לגוי קטן לבטלה, ואמר:

שמע מינה

ממעשה זה אפשר ללמוד

תלת

, שלש הלכות בהלכות ביטול עבודת כוכבים -

הראשונה:

שמע מינה

מכך שרבי אלעזר לא חקר את הגוי אם הוא מעובדי אותה צורה, אפשר ללמוד:

עובד כוכבים

גוי

מבטל עבודת כוכבים

אליל

שלו ושל חבירו

הגוי, אף שאינו אלילו.

ועוד

שמע מינה

, מכך שלא ציווה על הגוי הקטן לבטל, אפשר ללמוד: גוי ה

יודע בטיב של עבודת כוכבים ומשמשיה

-

מבטל, ו

גוי קטן

שאינו יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה

-

אינו מבטל

.

ועוד

שמע מינה

מכך שסטרו על לחיו כדי שיבטל, אפשר ללמוד:

עובד כוכבים מבטל בעל כרחו

.

מגדף בה

מקשה בשמועה זו

רבי חנינא

איזה צורך היה לרבי אלעזר לבטלה באמצעות גוי, הרי היא בטלה מאליה, כיון שנמצאה בדרך במקום שרבים מצויים , ודאי התייאש ממנה הגוי, ואינו עתיד לעבדה, והרי היא בטלה מאליה.

ולית ליה

וכי לא סבור

לרבי אלעזר הקפר בריבי הא דתניא

ברייתא זו:

הברייתא נשנתה במסכת בבא מציעא לגבי דין מציאה, מי שאבד דבר והתייאש ממנו - הרי הוא של המוצאו. ובאה הברייתא לחדש שישנם מקרים שהיאוש נעשה מאיליו.

המציל

דבר של חבירו

מן הארי ומן הדוב ומן הנמר

כגון שהתנפלו על בהמה לטורפה, ובא אחר והצילה מידם,

ומן הגייס

אנשי צבא,

ומן הנהר, ומזוטו של ים

גל גדול של ים החוזר לאחוריו ושוטף כל מה שמוצא בדרך,

ומשלוליתו של נהר

העולה על גדותיו ושוללת כל מה שבדרכה -

והמוצא

מציאה

בסרטיא ופלטיא גדולה

מקום ריכוז של הרבה בני אדם,

ובכל מקום שהרבים מצויין שם

-

הרי אלו

האבידות שנמצאו שם

שלו

ואינו צריך להחזירם לבעליהם,

מפני שהבעלים מתייאשין מהן

ברצונם ושלא ברצונם.

וקשה, הרי רבי אלעזר הקפר מצאה במקום שבעליה הגוי ודאי התייאש ממנה, והיא של הפקר, ובודאי בטלה מדעתו שלא יעבדנה עוד, ולמה הוצרך לבטלה? ומתרצינן:

אמר אביי: נהי

אכן

דמינה

מן הכלי בעצמו מן שוויו ה"ממוני"

מייאש

מתייאש, אבל

מאיסורא

מדבקותו באליל הגורמת לה להיות אסורה בהנאה -

מי מייאש

האם הוא מתייאש?!

מימר אמר

הגוי בהיוודע לו אבדן אלילו, אומר:

אי עובד כוכבים משכח לה

אם גוי ימצאנה -

מפלח פלחי לה

יעבדנה,

אי ישראל משכח לה

ואם ישראל ימצאנה -

איידי דדמיה יקרין

היות ושוויה רב

מזבין לה לעובד כוכבים

ימכרנה לגוי,

ו

הגוי הקונה אותה

פלח לה

יעבדנה .

ולכן, מאיסורה אינה בטלה, והוצרך רבי אלעזר הקפר לגוי שיבטלנה טרם שיזכה בה מן ההפקר.

למדנו בסוגיא הקודמת, שציוותה התורה בלאו מיוחד, שאסור לישראל לעשות צורות מסוימות, אף לצורך נוי. והוא מה שאמרה התורה [שמות כ] "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם".

ועתה הגמרא דנה איזה צורות מותר לעשות ואיזה אסור.

ומקדימה להביא משנה במסכת ראש השנה, שם שנינו שרבן גמליאל נשיא ישראל ראש הסנהדרין המקבל את העדים הבאים להעיד שראו את הלבנה בחידושה, ובהיזדקקו לחקור ולבדוק אותם אם דבריהם מכוונים, וראו את אותה צורת הלבנה, הכין לו צורות שונות של הלבנה שאפשר להלבנה להופיע בצורות אלו בעת חידושה, כדי לבדוק את העדים.

צורות אלו שהיה לו לרבן גמליאל, לכאורה היה אסור לצייר אותם. ובנדון זה עוסקת הגמרא.

תנן התם

שנינו שם:

דמות צורות לבנות היה לו לרבן גמליאל בעלייתו

מצויירות

בטבלא

[לוח]

בכותל, שבהן מראה את ההדיוטות, ואומר להן

"

כזה ראיתם?

או כזה ראיתם

"?

ומקשינן:

ומי שרי

וכי מותר לעשות כן?

ו

הא

כתיב

"

לא תעשון אתי

", ודרשינן בברייתא:

לא תעשון כדמות שמשי

משרתי עליון

המשמשים לפני

, והלבנה היא אחת מה"שמ שים".

ומתרצינן:

אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן

ממש, כגון, שמשין של הקב"ה למטה, חצר ואולם והיכל דומים לחצר ואולם והיכל של בית המקדש, וכן מנורה -

אבל שמשין של מעלה, כגון שמש וירח, שאי אפשר לעשות כמותן ממש, אלא לצייר ציור דוגמתן - מותר.

כ

מו

דתניא

שנינו בברייתא:

לא יעשה אדם בית

כמו

תבנית היכל

בית המקדש בארכו ורחבו וגבהו, ככל מידותיו, וכן לא יעשה אדם

אכסדרה

כמו

תבנית אולם

בית המקדש במידותיו בנוי משלשה צדדיו ופתוח בצד רביעי,

חצר תבנית עזרה, שולחן תבנית שולחן

הטהור שבהיכל,

מנורה תבנית מנורה

.

אבל אם עושה בשינוי, ולא בדוגמת בית המקדש - מותר, ולדוגמא:

אבל הוא עושה

מנורה

של חמש

נרות,

ושל שש ושל שמונה

, כי מנורת המקדש היתה של שבע.

ושל שבע נרות

-

לא יעשה, אפילו של שאר מיני מתכות

-

ואף על פי שאינה דומה למנורת בית המקדש שהיתה של זהב - אסור לעשות. כי מנורת המקדש כשרה אף כשהיא עשויה משאר מיני מתכות. נמצא שכל מנורת שבעה קנים דומה למנורת בית המקדש, ואף של שאר מיני מתכות.

אלו הם דברי חכמים. ולדבריהם מותר לעשות מנורת שבעה קנים העשויה מעץ, כי לדעתם אין לעשות את מנורת בית המקדש מעץ.

רבי יוסי בר יהודה אומר: אף

מנורה

של עץ לא יעשה

, כי לדעתו כשרה מנורת בית המקדש כשהיא עשוייה מעץ - ומביא לכך ראיה:

כדרך שעשו

מלכי

בית חשמונאי

כשגברה ידם על היוונים ונצחום, ונכנסו להיכל ולא מצאו כלי המקדש כי היוונים שדדו אותם ולקחום עמם, והחשמונאים היו עניים ולא יכלו לעשותה מזהב, ועשאוה משל עץ. ולדעתו מותר לעשות מנורת בית המקדש של עץ, לכן אסור לעשות מנורת שבעה קנים אף של עץ.

אמרו לו

חכמים לרבי יוסי בר יהודה:

משם ראיה?!

בית חשמונאי לא עשו מנורת עץ, אלא

שפודין של ברזל היו וחופין

[גירסת הב"ח:

ומחופין

]

בבעץ

בדיל, והיה נראה כאילו עשויים מעץ , וכאשר

העשירו

-

עשאום של כסף, חזרו והעשירו

-

עשאום של זהב

.

הגמרא הביאה ברייתא זו להוכיח כדברי אביי, שהאיסור הנלמד מ"לא תעשון אתי" הוא, לעשות דוגמת שמשי מטה, כדוגמתן ממש, ואילו לצייר ציורים של שמשי מעלה לא אסרה הברייתא. ומתורץ, שרבן גמליאל שפיר עשה צורות לבנות.

ומקשינן:

ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן

כגון שמש וירח -

מי שרי

וכי מותר?!

וה

א

תניא

שנינו בברייתא אחרת: אמרה התורה "

לא תעשון אתי

" ודרשינן,

לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום

, הרי שאסור לעשות אפילו שמשי מעלה .

וחוזרת הקושיא: איך עשה כן רבן גמליאל?