עבודה זרה 41a — התלמוד בעברית

אמר רבה: מחלוקת

שנחלקו רבי מאיר וחכמים, היא:

ב

צלמים

של כפרים,

שאין דרכן להעמיד בכפרים צלמים לנוי.

אבל

ב

צלמים

של כרכים

עיירות גדולות

דברי הכל מותרים.

מאי טעמא?

-

לנוי עבדי להו,

עושים אותם לנוי, כדרכם של עיירות גדולות.

ותמהה הגמרא:

ו

צלמים

דכפרים, מי איכא למאן דאמר,

וכי יש מי שסובר כי

לנוי קעבדי להו,

שהם עושים אותם לנוי, ולכן חכמים מתירים?! והרי צלמים

דכפרים, ודאי למיפלחינהו עבדי להו!

ודאי הם עשויין לעבודת אלילים, כי בני כפר אין דרכם להעמיד צלמים לנוי. ומסקינן:

אלא, אי אתמר,

אם אכן מסרו תלמידים שמועה זו בשם רבה,

הכי אתמר: אמר רבה: מחלוקת

שנחלקו רבי מאיר וחכמים, היא

בשל כרכים,

ורק בהם אמרו חכמים שעשויין לנוי.

אבל בשל כפרים, דברי הכל

הם

אסורים,

כי בני הכפרים בודאי אינם עושין צלמים לשם נוי.

שנינו במשנתנו:

וחכמים אומרים: אינו אסור אלא מי שיש בידו מקל או ציפור או כדור

.

הגמרא מבארת מה ה"סמל" בדברים אלו המהווים סימן שהם צלמי עבודה זרה.

מקל: ש

האליל

רודה את עצמו תחת כל העולם

[הגמרא אומרת כך בלשון גנאי, והכוונה לדעת הגויים, שרודה את העולם תחתיו],

כ

מו

מקל

. כלומר, שכל העולם בידו, כמו שהוא תופס מקל, והוא שולט בעולם, כי המקל מסמל רדייה וממשלה .

צפור: שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו, כצפור.

כלומר, שהעולם בידו ובשליטתו, וכן שהוא מתנשא על העולם כציפור הפורחת ושטה מעל העולם.

כדור: שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו ככדור.

שהעולם העגול ככדור נמצא בידו ובשליטתו.

תנא

בברייתא:

הוסיפו עליהן

עוד סמלים לצלמים שהם של אלילים:

סייף, עטרה וטבעת

.

ומבארת הגמרא:

סייף: מעיקרא

, בתחילה, אחרי שנשנית המשנה, לפני שנשנית הברייתא,

סבור

סברו חכמים שצלם זה אינו אליל, אלא

ליסטים בעלמא

.

ולבסוף סבור

שהוא אליל, והסייף בא לסמל

שהורג את עצמו תחת כל העולם כולו

. כלומר, שהורג את כל העולם.

עטרה: מעיקרא סבור גדיל כלילי בעלמא,

סתם אומן הגודל עטרות,

ולבסוף סבור: כ

מו

עטרה למלך

[נוסח אחר בלשון גנאי:

לכלב

].

טבעת: מעיקרא סבור: אישתיימא בעלמא

הוא, סתם שליח הנושא חותם המשלחו,

ולבסוף סבור: שחותם את עצמו תחת כל העולם כולו למיתה.

שנינו במשנתנו:

רבן שמעון בן גמליאל

אומר: אף כל שיש בידו כל דבר

.

תנא

שנינו בברייתא:

אפילו

אם יש בידו

צרור או קיסם

, כי ההחזקה של דבר ביד מסמלת שלטון ושררה.

בעי רב אשי

: אם

תפש

[גירסת רבינו חננאל:

תופש

]

בידו צואה, מהו?

האם אסור לדעת רבן שמעון בן גמליאל, או לא.

וצדדי הספק הם:

מי אמרינן

סמל הוא ש

כולי עלמא זילו באפיה,

זולים הם כנגדו

כי

כמו

צואה

, ואסור.

או דילמא,

יתכן שבא לסמל להיפך,

הוא, מיהו,

דמות הצלם היא זו

דזיל באפי כולי עלמא כצואה

. כלומר, הדמות שעשו ממנה צלם, היא היתה המבוזה, ועשו את הפסל כדי לגנותה, שהיא כצואה כנגד כל העולם. ואיננו צלם עבודת כוכבים.

ומסקינן:

תיקו

. והאיבעיא לא נפשטה.

מתניתין:

המוצא שברי צלמים, הרי אלו מותרין

, כי אף כשהיו שלמים, הם ב"ספק" אם עבדום הגויים או לא עבדום, ועתה כשהם שבורים, אף אם תמצא לומר עבדום, יש עליהם "ספק" נוסף, שמא ביטלום הגוים. ולכן הם במצב של "ספק ספיקא" אם הם אסורים, וכל דבר שאיסורו הוא ספק ספיקא, מותר .

["ביטול" עבודה זרה נעשה כאשרה הגוי "מבטל" את אלילו בכך כששוברו או מקלקלו, וכך היא דרכם של גוים כשהם הקוצפים על אלוהיהם. ומשביטלו הגוי, בטל ממנו איסורו בהנאה].

מצא תבנית יד או תבנית רגל, הרי אלו אסורין, מפני שכיוצא בהן

, יד ורגל לבד,

נעבד,

עובדין אותן הגוים.

גמרא:

אמר שמואל

: אין צריך לומר שהמשנה מדברת דוקא בצלמים סתם, שלא ראינו שעבדום, ולומר שטעם ההיתר הוא משום "ספק" שמא לא עבדום,

אלא

אפילו מצא שברי עבודת כוכבים

שידוע לנו שהם שברי אלילים, וראינו שעבדום הגוים כשהיו שלמים, גם כן מותרים, לפי שהגויים שומרים היטב על אליליהם עד שמגיע היום שהם כועסים עליהם, שאז הם שוברים אותם וזורקים, ולכן, אם מצא אדם את השברים הללו, לא מסתבר שנאבדו ונשברו מאליהם, אלא יותר מסתבר ששיברום בכוונה, וביטלום .

ומקשינן:

ו

הא

אנן תנן

, הרי שנינו במשנתנו:

שברי "צלמים".

ומשמע דוקא צלמים, שאין ידוע שעבדום, מותרין, ולא אלילים ממש!

ומתרצינן:

הוא הדין דאפילו שברי עבודת כוכבים

מותרין, כדעת שמואל

.

והא דקתני שברי "צלמים"

, לא משום שדוקא צלמים מותרין, אלא

משום דקא בעי למיתני סיפא,

כיון שהתנא רצה לשנות בסיפא:

מצא תבנית יד תבנית רגל

-

הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד.

לכן שנה "צלמים", להשמיעך שתבנית יד ותבנית רגל אסורין אפילו בצלמים.

ואם היתה המשנה אומרת ברישא "שברי עבודת כוכבים", היינו מדייקים לומר, שרק באלילים ממש יש לחלק בין סתם שברים, המותרים, לתבנית יד או רגל, האסורים, אך בצלמים מותר תבנית יד ורגל, וזה אינו נכון, כי צורות אלו חשובות הן וחוששין להן [ויבואר בגמרא לקמן שעושין להם בסיס בפני עצמם], ולכן אסורים אף כשהן שברי צלמים.

ומדייקת הגמרא מדברי המשנה להקשות על שמואל:

תנן: מצא תבנית יד תבנית רגל, הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בו

[

בהן

]

נעבד.