עבודה זרה 3b — התלמוד בעברית

ומתרצינן: אין זו טרוניא,

משום דישראל

בעולם הזה

נמי, זימני

לפעמים קורה

דמשכא להו תקופת תמוז

נמשכת להם תקופת תמוז, דהיינו ימי החום,

עד חגא

, חג הסוכות,

והוי להו

ישיבת הסוכה

צערא

, ובכל זאת מקיימין מצות סוכה.

ומקשינן: וכי מקיימים ישראל מצות ישיבת סוכה בימי החום כשהחמה קודרת?

והאמר רבא

, מי שהוא

מצטער

-

פטור מן הסוכה

. וגם בני ישראל יוצאים מן הסוכה מפני החום?

ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל,

נהי

על אף

דפטור

המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל

בעוטי מי מבעטי,

האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת.

מיד

שעושים כן אומות העולם -

הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם

, כביכול -

שנאמר

[שם] במזמור ההוא,

"יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו",

על זכיית בני ישראל בדין.

אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא

-

אלא אותו היום בלבד.

עד כאן מאמרו של רבי חנינא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי, בתאור יום הדין לעתיד לבוא.

איכא

יש מהתלמידים,

דמתני

ששנו

להא

מאמר

דרבי יצחק

"אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא אלא אותו היום בלבד",

אהא

, על ברייתא אחרת.

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים, ומתגיירין.

וטרם שרבי יוסי גומר דבריו, מקשינן:

ומי מקבלינן מינייהו?!

האם נקבל מהם גרים לעתיד לבוא?! -

והא תניא

הרי שנינו:

אין מקבלים גרים לימות המשיח

[ונדרש ממה שאמר הנביא ישעיה [נד]: "מי גר אתך עליך יפול". כלומר, רק מי שגר עם בני ישראל בעת גלותם, הוא זה שיפול ויצטרף אליהם בעת גאולתם ופדות נפשם. כי שאר הגרים, אינם מתגיירים מתוך הכרת דעת האמת, אלא מפני רצונם לקבל שכר בתוך בני ישראל].

כיוצא בו

מצאנו, ש

לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה,

בעת שבית ישראל היו שלווים על אדמתם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.

ומתרצינן: אכן, אנו אין מקבלים אותם -

אלא שנעשו גרים גרורים

, שהם מתגיירים מאליהן, ובאים להתגייר בראותם גדלותם של ישראל .

וממשיך רבי יוסי מאמרו: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים ומתגיירין,

ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם.

כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג

שניבא עליה הנביא יחזקאל [פרק לח] שיבואו לארץ ישראל לכבשה לעתיד לבוא אחרי שיתיישבו ישראל על אדמתם -

אומר

[גירסת הרש"ש:

אומרים

, כלומר הגרים הגרורים]

להם,

לגוג ומגוג:

על מה באתם?

אומרים לו

[גירסת הרש"ש:

להם

] גוג ומגוג:

על ה' ועל משיחו,

ללחום נגדם!

שנאמר

[שם]:

"למה רגשו גוים, ולאומים יהגו ריק, יתיצבו מלכי ארץ, ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו".

וכשהגרים הגרורים רואים זאת, חושבים שגוג ומגוג ינצחו את בני ישראל, עוזבים את עם ישראל, ומתחרטים על גירותם,

וכל אחד מנתק מצוותו, והולך.

שנאמר

[שם]:

"ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו

" - והם המצוות, שרק זה עתה התחילו לקיים.

והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק

על שטותם,

שנאמר

[שם]

"יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו".

ועל מאמר זה של רבי יוסי,

אמר רבי יצחק: אין לו להקדוש ברוך הוא שחוק, אלא אותו היום בלבד.

ומקשה הגמרא על רבי יצחק, שאמר אין לו להקב"ה שחוק -

איני

, והלא אין הדבר כן -

ו

הא

אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום

, ומהם

שלש

שעות

הראשונות

-

הקדוש ברוך הוא יושב

, כביכול,

ועוסק בתורה

.

שלש שעות

השניות

הקב"ה

יושב

על כסא הדין

ודן את כל העולם כולו.

כיון שרואה שנתחייב העולם כלייה

-

עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים

.

שלש שעות

השלישיות

-

יושב וזן

קוצב להם את מקורות פרנסתן

את כל העולם כולו, מקרני ראמים

[חיה גדולה]

עד ביצי כינים

[מין שרץ קטן מאוד]. כלומר, מגדול ועד קטן.

שלש שעות

רביעיות

-

יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר

[תהלים קד]:

"לויתן זה יצרת לשחק בו".

הרי שהקב"ה שוחק כל יום?

ומתרצינן:

אמר רב נחמן בר יצחק: עם בריותיו,

הלויתן, הקב"ה

משחק. ו

אילו

על בריותיו,

על עבירותיהן של בריותיו

אינו משחק אלא אותו היום בלבד

.

רב נחמן בר יצחק תירץ, שהקב"ה משחק עם בריותיו, ושואלו רב אחא, שאכן כך הוא בזמן שבית המקדש קיים ויש שחוק לפניו, אבל מיום שחרב בית המקדש, ואין שחוק לפניו - מה עושה הקב"ה בשלש שעות הרביעיות במקום משחקו עם הלויתן.

אמר ליה רב אחא לרב נחמן בר יצחק

: הרי

מיום שחרב בית המקדש, אין שחוק להקדוש ברוך הוא

-

וטרם שמסיים שאלתו, דנה הגמרא:

ומנלן

מנין לנו,

דליכא שחוק

לפני הקב"ה, מיום שחרב בית המקדש -

אילימא

אם נאמר

מ

מקרא

דכתיב

[ישעיה כב]: הנביא ישעיה בנבואתו על חורבן בית המקדש אומר:

"ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק",

ומכאן נמצאת למד שאין שחוק לפני הקב"ה מיום חורבן בית המקדש -

אין ממקרא זה ראיה, כי -

דלמא

הלא יתכן, שרק

ההוא יומא

ביום ההוא, יום חורבן בית המקדש, קרא הקב"ה לבכי ולמספד,

ותו לא

, ואחרי כן אין עוד בכי ומספד לפניו?

אלא,

שמא תאמר שנלמדנו ממקרא זה,

דכתיב

[תהלים קלז] שאמרו בני ישראל בגלותם לבבל: "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?

אם אשכחך ירושלים

-

תשכח ימיני! תדבק לשוני לחכי

-

אם לא אזכרכי!

הרי גם ממקרא זה אין ראיה, כי -

דלמא

, הלא יתכן, שרק

שכחה הוא דליכא,

שירושלים אינה נשכחת, אבל

שחוק, מיהא, איכא

יש לפניו?

אלא

נלמד

מהכא

ממקרא זה [ישעיה מב] שהקב"ה אומר

"החשיתי מעולם, אחריש

[זה ימים רבים החשיתי ושתקתי על חורבן בית המקדש],

אתאפק

[אתחזק לכבוש כעסי] ". הרי שהקב"ה כועס ושותק על חורבן בית המקדש, ובודאי שאינו שוחק.

ומעתה, כשאינו משחק עם לויתן, שואל רב אחא,

ב

שלש שעות

רביעיות

-

מאי עביד?

ומסקינן:

יושב ומלמד תינוקות של בית רבן

את

התורה

. כלומר, את נשמות בני ישראל שמתו כשהם קטנים, ולא הספיקו ללמוד תורה בעולם הזה.

שנאמר [שם כח]:

"את מי יורה דעה, ואת מי יבין שמועה?

-

גמולי מחלב, עתיקי משדים"

-

ודרשינן:

למי יורה

הקב"ה

דעה, ולמי יבין שמועה?

-

לגמולי מחלב,

שנגמלו מחלב אמם, והיינו, שמתו כשהם קטנים,

ולעתיקי משדים,

שנעתקו משדי אמם, וסולקו לבית עולמם.

ודנה הגמרא:

ומעיקרא

, מקודם לכן, בעת שבית המקדש קיים,

מאן הוה מיגמר להו

, מי לימד אותם תורה, הרי הקב"ה יושב אז ומשחק עם בריותיו?

איבעית אימא, מיטטרון

[ששמו כשם רבו].

ואיבעית אימא, הא והא עביד

. הקב"ה עושה שניהם, גם מלמד תינוקות וגם משחק עם בריותיו.

ודנה הגמרא

: עד כאן למדנו במה עוסק הקב"ה בשעות היום, אבל

בליליא,

בשעות הלילה,

מאי עביד?

איבעית אימא

, עוסק בלילה

מעין יממא

כמו שעוסק ביום. והלילה גם מחולק לארבעה, כל אחד שלש שעות.

ואיבעית אימא,

הקב"ה

רוכב

בלילה

על כרוב קל שלו, ושט בשמונה עשר אלף עולמות

-

שנאמר

[תהלים סח]:

"רכב אלהים רבותיים

-

אלפי שנאן".

ודרשינן,

אל תקרי "שנאן"

\-

אלא "שאינן".

כלומר, הריבותיים חסירים אלפיים, שהם שמונה עשר אלף.

ואיבעית אימא

: הקב"ה

יושב

בלילה

ושומע שירה מפי חיות

הקודש -

שנאמר

[תהלים מב]:

"יומם יצוה ה' חסדו

-

ובלילה שירו עמי".

ודרשינן, "יומם" יצוה ה' חסדו, דהיינו שדן את העולם וזן את הבריות ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן, ואילו בלילה, "שירו" של הקב"ה מן החיות, "עמי", עם דוד המלך, שהיה עוסק כל הלילה בשירות ותשבחות, ובתורה.

ומענין לענין מביאה הגמרא מאמר של רבי לוי:

אמר רב לוי: כל הפוסק

המפסיק

מדברי תורה, ועוסק בדברי שיחה

בטלה -

מאכילין לו גחלי רתמים

[מין עץ שגחלתו חמה מאוד] -

שנאמר

[איוב ל]

"הקוטפים מלוח עלי שיח, ושורש רתמים לחמם".

ודרשינן, "הקוטפים מלוח", המסיר עצמו מהעיסוק בדברי תורה, שהם "דברים לחלוחים" [דברים של טעם, המשמחים את הלב], "עלי שיח", כדי לשוחח דברים בטלים - "שורש רתמים לחמם", הלחם שלהם יהיה שורש רתמים.

אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד,

נותן חינו בעיני הבריות,

ביום.

שנאמר

[שם],

"יומם יצוה ה' חסדו, ובלילה

שירו עמי

". ודרשינן,

מה טעם יומם יצוה ה' חסדו,

והוא חוט של חסד? -

משום דבלילה שירו

שיר התורה הוא

עמי.

איכא דאמרי,

יש מי שמסר שמועה זו בנוסח אחר:

אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה, הדומה ללילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא, הדומה ליום. שנאמר "יומם יצוה ה' חסדו, ובלילה שירו עמי".

והגמרא מביאה עוד מאמר בחשיבות לימוד התורה, ובגנות המפסיקים בלימודה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי

, מה הוא הביאור בהא

דכתיב

[חבקוק א]

"ותעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מושל בו"

-

למה נמשלו בני אדם כדגי הים?

לומר לך: מה דגים שבים, כיון שעולין ליבשה

-

מיד מתים, אף בני אדם, כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצוות

-

מיד

מתים.

דבר אחר

: למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך:

מה דגים שבים, כיון שקדרה עליהם חמה

חום השמש -

מיד מתים, כך בני אדם, כיון שקדרה עליהם חמה

-

מיד מתים.

והביאור:

איבעית אימא

, אם תרצה, תפרש מאמר זה, שמתים מיתה טבעית

בעולם הזה, ואיבעית אימא, לעולם הבא.

והגמרא מפרשת:

איבעית אימא, בעולם הזה, כ

מו

ד

אמר

רבי חנינא

-

דאמר רבי חנינא: הכל

, כל המאורעות, מיחושים ומכאובים הבאים לאדם, הם

בידי שמים

, על ידי גזירה מן השמים, ואין אדם יכול להרחיק נפשו מהם -

חוץ מצנים פחים

קור וחום, דהיינו מחלות הבאות על ידי הצטננות והתחממות יתירה, שדבר זה מביא האדם על נפשו, והיה יכול להישמר מהן.

שנאמר

[משלי כב]:

"צנים פחים בדרך

עקש, שומר נפשו ירחק מהם",

הרי שאפשר להתרחק מהן.

וזה פירוש מאמר רב יהודה אמר שמואל: בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה, והיו יכולים להישמר מכך, ולא נשמרו - מיד מתים.

ואיבעית אימא, לעולם הבא

, פירושו

כדרבי שמעון בן לקיש.

דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבוא

, אין הרשעים נידונין בגיהנם,

אלא

בדין הזה:

הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה

[משל הוא, כאילו יש לשמש נרתיק, וביום לוהט מוציאה הקב"ה מנרתיקה],

ומקדיר,

עושה את חום השמש חזק מאוד.

רשעים

-

נידונין בה

בשמש,

ו

אילו

צדיקים מתרפאין בה

-