עבודה זרה 26a — התלמוד בעברית

ועוד:

רב מנשה הוה אזל

היה הולך

ל

מקום ששמו

"בי תורתא". פגעו ביה גנבי

פגשו בו גנבים.

אמרו ליה

הגנבים:

לאן קאזלת

אתה הולך?

אמר להן

רב מנשה:

לפומבדיתא!

כי מטא

כאשר הגיעו

לבי תורתא, פריש

פרש מהם רב מנשה, ופנה לבי תורתא.

אמרו ליה

הליסטים:

תלמידא דיהודה רמאה את

, תלמיד אתה של יהודה, שממנו למדת מעשה רמאות זה, ועל ידי רמאותך, אין אנו יכולים לגנוב ממך.

אמר להו

רב מנשה לליסטים:

ידעיתו ליה,

האם מכירים אתם את רב יהודה שאתם קוראים אותו בשם גנאי זה?

המשיך רב מנשה:

יהא רעוא

יהי רצון

דליהוו הנהו אינשי

תהיו אתם

בשמתיה

בחרם של רב יהודה, לפי שאדם גדול רב יהודה, וקללתו חלה, קללם רב מנשה בשמו של רב יהודה!

וכיון שקיללם בחרם רב יהודה,

אזלו עבדו

המשיכו ועשו

גניבתא

גניבות במשך

עשרין ותרתין שנין

עשרים ושתים שנים,

ולא אצלחו

לא הצליחו בגנבותיהם!

כיון דחזו

שראו כך

אתו כולהו תבעו שמתייהו

באו כולם ותבעו להתיר את החרם והנידוי שהוטל עליהם.

והוה בהו חד גירדנא

היה בהם בליסטים אורג אחד,

דלא אתא לשרויה שמתיה

שלא בא להתיר נידויו.

ואכליה אריא

אכלו אריה! ומוסיפה הגמרא:

היינו דאמרי אינשי

כך אומרים אנשים [כפתגם]

"גירדנא דלא טייזן שתא בציר משני"

[אורג שאינו בוש אלא מעיז פנים - נגרעת שנה משנות חייו].

מוספיה הגמרא:

תא חזי

בוא וראה.

מה

החילוק ש

בין

גנבי שבבבל,

ו

בין ה

לסטין דארץ ישראל.

גנבים שבבבל שהתנכלו לרב מנשה, חירפו בגינו אדם גדול - רב יהדה.

ואילו הלסטים שבארץ ישראל [אף שלסטים קשים הם מן הגנבים], שהתנכלו לתלמידי רבי עקיבא - ספרו בשבחו!

\- להגיד שבחה של ארץ ישראל!

מתניתין:

משנה זו היא מעין המשך למשנה הקודמת, המוסיפה ללמד דברים שצריך להרחיק בהם מן הגוים משום הסכנה. וכן בכלל החיוב להרחיק מהם, יש להימנע מלסייע לעבודה זרה. וכדין המשנה שלפנינו, שאסור ליילד בן לעבודה זרה.

בת ישראל לא תיילד את העובדת

כוכבים,

מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים! אבל, עובדת כוכבים מילדת בת ישראל. בת ישראל לא תניק

בנה של עובדת כוכבים,

אבל עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל

ברשותה

כלומר, בביתה ובמקומה של אם התינוק הישראלית. אבל, לא תמסרנו אם התינוק לעובדת כוכבים על מנת שתניקהו בביתה, שמא תהרגהו!

גמרא:

שנינו במשנתנו כי בת ישראל לא תיילד את הנכרית, ומצינו בזה מחלוקת.

תנו רבנן: בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים, מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים.

ועובדתכוכבים לאתיילדאתבת ישראל, מפני שחשודין על שפיכות דמים

-

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל

רק

בזמן ש

נשים ישראליות

אחרות עומדות על גבה,

ומשגיחות שלא תעשה כל רע.

אבל לא

תיילד אותה

בינה לבינה

ללא נוכחות נשים אחרות.

ורבי מאיר אומר: אפילו

ישנם נשים

אחרות עומדות על גבה

-

נמי לא

גם באופן זה אסור לה ליילד.

משום

דזימנין

פעמים

ד

המיילדת

מנחא ליה

מניחה את

ידא, אפותא

על מצחו של התינוק במקום שמוחו של תינוק רופס -

וקטלא ליה ולא מתחזי.

הורגת אותו ואין הדבר ניכר שאכן היא הרגה, לפי שאפשר לתלות את מותו בסיבה אחרת.

כי ההיא איתתא

וכמו מעשה שהיה באותה אשה גויה,

דאמרה לחברתה

שאמרה לחברתה המיילדת בכינוי 'גנאי':

מולדא יהודייתא בת מולדא יהודייתא.

את מיילדת יהודיות בת מיילדת יהודיות!

אמרה לה

אותה המיילדת:

נפישין בישתא דההיא איתתא

צרות מרובות יבואו על אותה אשה המבזה אותי, כמנין אותם נפשות ילדי ישראל

דקא משפילנא מינייהו דמא, כי אופיא דנהרא.

שהרגתי והוצאתי מהם דם כמו הקצף שבנהר ! ואם כן, אין לנו הוכחה גדולה מזו, שהמיילדות הגויות - עשויות להרוג!

ומה יענו על כך רבנן המתירין ליילד אצל גויה כאשר אחרות עומדות על גבה?

ורבנן אמרו ליה

, עונים הם על כך:

לא היא,

אין להתייחס לדבריה של זו. כיון ש

במילתא בעלמא הוא דאוקימתה.

דיבורים בלבד העמידה אותה מיילדת. ולא היו אלא סתם התפארות.

שנינו במשנתנו:

בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים.

ואף בענין זה נחלקו -

תנו רבנן: בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים.

ועובדת כוכבים לא תניק את בנה של בת ישראל מפני שחשודה על שפיכות דמים

-

דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עובדת כוכבים מניקה את בנה של בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה.

אבל לא

תניק אותו

בינו

בין התינוק

לבינה

והם יחידים.

ורבי מאיר אומר: אפילו

אם

אחרות עומדות על גבה, נמי

גם

לא תניק.

דזימנין

פעמים

דשייפא ליה סמא לדד מאבראי,

מורחת הגויה סם רעיל על דדה מבחוץ -

וקטלא ליה

והורגת את התינוק!

יש להבין מדוע צריך להשמיע את מחלוקתם של רבי מאיר וחכמים גם לענין לידה, שרבי מאיר אוסר ללדת אצל מיילדת גויה וחכמים מתירין, וכן את מחלוקתם בענין הנקה.

הרי כיון שחושש רבי מאיר לסכנה, יש לחשוש כן הן בלידה והן בהנקה?

מיישבת הגמרא:

וצריכא,

צריכים אנו להשמיע את שתי המחלוקות הללו.

משום

דאי אשמעינן

, אם היו משמיעין לנו רק את מחלוקתם בענין

מילדת,

ולא את מחלוקתם לגבי הנקה, היינו אומרים כי רק במילדת

בההיא

בה

קאמרי רבנן

אמרו רבנן

דשרי

שמותר ליילד אצל מיילדת גויה. משום

דלא אפשר

לה להרוג את התינוק,

משום דאחרות רואות אותה.

אבל

לגבי

מניקה דאפשר דשייפא

שמורחת

ליה

סם

לדד מאבראי

על הדד מחוץ לגוף

וקטלא ליה

והורגת את התינוק על ידי כך,

אימא

היינו אומרים, כי בזה

מודי ליה

מודים חכמים

לרבי מאיר,

ואוסרים להניק את התינוק אצל מיילדת גויה.

ואי אשמעינן

, ואם היו משמיעין לנו רק את המחלוקת לגבי

מניקה,

היינו אומרים כי רק

בההיא

בענין הנקה

קאמר רבי מאיר דאסור

להניק אצל הגויה,

משום דשייפא ליה סם לדד מאבראי,

שמורחת סם מחוץ לדדה,

וקטלא ליה

והורגת את התינוק. ולכן אסור לתת לה להניק.

אבל

לגבי

מילדת, דלא אפשר

אינה יכולה להרוג את התינוק

היכא דאחרות עומדות על גבה, אימא

היינו אומרים, כי

מודי להו

רבי מאיר

לרבנן

שמותר לילד אצל מיילדת גויה.

\-

צריכא!

לכן צריכים אנו להשמיע את שתי המחלוקות.

א. צריכים את מחלוקת רבי מאיר וחכמים בענין הנקה, לפי שהיה מקום לומר שמודים חכמים לרבי מאיר שאסור להניק אצל גויה, כיון שיכולה להורגו על ידי סם בלא שיבחינו בכך, וקא משמע לן שאף בזה מתירין חכמים בזמן שאחרות עומדות על גבה,

ב. צריכים את מחלוקת רבי מאיר וחכמים בענין לידה אצל מילדת גויה. לפי שהיה מקום לומר שמודה רבי מאיר לחכמים שמותר לילד אצל גויה כיון שאינה יכולה להורגו בלא שיבחינו בכל אלו העומדות על גבה - קא משמע לן שאף בזה אוסר רבי מאיר.

שנינו במשנתנו כי בת ישראל לא תילד את הנכרית [ואין חולק על כך].

מקשה הגמרא:

ורמינהו

מוצאים אנו סתירה לדין זה, שהרי שנינו בברייתא:

יהודית

מילדת עובדת כוכבים בשכר, אבל לא בחנם.

ומתרצת הגמרא:

אמר רב יוסף

-

בשכר שרי

מותר לילדה

משום איבה.

כיון שאם תסרב לילדה אף בשכר, ירבה הדבר שנאה לישראל, ומשום כך מותר.

ואילו במשנתנו מדובר שאסור לילדה בחנם. כיון שאין הדבר מרבה שנאה, שהרי יכולה הישראלית לומר "צריכה אני שכר למזונותי, ואיני עושה דברים אלו חינם"!

וכן

סבר רב יוסף למימר

לומר:

אולודי ליילד עובדת כוכבים

בשבתא

בשבת

בשכר

-

שרי

מותר,

משום

שלא תהיה

איבה!

אמר ליה אביי

לרב יוסף: אין הכרח שאכן תהיה איבה אילו תסרב הישראלית לילדה בשבת. כיון

שיכלה

הישראלית להשתמט מן הגויה ו

למימר

לומר

לה

:

דידן

על אנשים משלנו

דמינטרי שבתא

ששומרין את השבת,

מחללינן עלייהו.

מותר לנו לחללה לצורך לידה. אולם,

דידכו, דלא מינטרי שבתא

עליכם שאין אתם שומרים את השבת -

לא מחללינן.

אין אנו מחללים את השבת עבורכם!

וטענה זו, יש בה טעם, ותקבל אותה הגויה. ולא תהיה איבה מחמת כן.

עוד

סבר רב יוסף למימר: אנוקי בשכר

להניק תינוק של עובדת כוכבים בשכר -

שרי, משום איבה.

כדי שלא להרבות שנאה.

אמר ליה אביי

לרב יוסף:

יכלה

המינקת הישראלית

למימר

להשתמט מן הגויה ולומר לה:

\-

אי פנויה

היא הישראלית ולא נשואה תאמר כך:

בעינא לאינסובי

רצוני להינשא, ומשום כך אין אני מניקה.

ו

אי

אם

אשת איש היא

הישראלית, תאמר לה לגויה:

לא קא מזדהמנא

איני רוצה להיות מזוהמת בהנקה זו [שפעמים מביאה לידי לכלוך]

באפי גברא

בפני בעלי! וכיון שיכולה להשתמט בטענות אלו, אין בסירובה משום איבה.

עוד

סבר רב יוסף למימר: הא דתניא

מה ששנינו בברייתא, כי

העובדי כוכבים

ורועי בהמה דקה

[יהודים הרועים בהמות דקות - גזלנים הם. לפי שרועים ומאכילים את בהמותיהם משדות אחרים. ] שנפלו לבור, הדין הוא

כי לא מעלין

ולא מצילין אותם משם.

אך מצד שני:

ולא מורידין

אותם לשם כדי שימותו. ומה שאמרנו כי אין מעלין אותם משם,

אסוקי בשכר

-

שרי

להעלותם מן הבור תמורת שכר, מותר

משום איבה

לפי שאם יראה הגוי שאף בשכר מסרב הישראלי להצילו, תירבה השנאה.

אמר ליה אביי

לרב יוסף: אף כאן

יכול

הישראלי להשתמט באופן שלא תהיה שנאה מחמת סירובו

כיון שיכול

לומר לו

לגוי:

קאי ברי אאיגרא.

בני נמצא כעת על ראש הגג, ואם לא אורידנו יכול למות. ועדיף לי להציל את בני מאשר לקבל ממך שכרך.

אי נמי

עוד אופן שיכול הישראלי להשתמט מן הגוי, והוא שיאמר לו:

נקיטא לי זימנא לבי דואר

נקבע לי כעת ללכת לבית המלכות. ואם לא אילך עכשו - אפסיד. ומשום כך מוותר אני על השכר שאתה מציע לי.

ובשני אופני השתמטות אלו, אין איבה.

תני

שנה

רבי אבהו קמיה

לפני

דרבי יוחנן: העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה

שנפלו לבור -

לא מעלין

אותם משם להצילן

ו

גם

לא מורידין

אותם לבור כדי שימותו.