עבודה זרה 21b — התלמוד בעברית

ו

משמע, שהסיפא של המשנה נשנית

סתמא כרבי מאיר

. שלדעתו יש מקומות שמותר להשכיר, ולא בכל המקומות, שהרי בארץ ישראל אסור להשכיר בתים.

דאי רבי יוסי, בכל מקום,

אף בארץ ישראל,

מוגרי,

מותר להשכיר בתים, ולמה נקטה המשנה הלשון "ובמקום שאמרו להשכיר"?

אלא משמע, שמשנתנו, היא סתם משנה, וכשיטת רבי מאיר.

שנינו במשנתנו:

ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו.

והגמרא מביאה ברייתא העוסקת בהשכרת מרחץ לגוי.

תניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא ישכור

[

ישכיר

]

אדם מרחצו לעובד כוכבים. מפני ש

המרחץ

נקרא על שמו

של הישראל,

ועובד כוכבים זה

-

עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים

. והרואה שהבלנים מחממים מים בשבת, אומר שהם שלוחיו של הישראל.

ומדייקת הגמרא ממה שאסר רבן שמעון בן גמליאל להשכירו ל"עובד כוכבים" ולא אסר גם ל"כותי" - שסובר רבן שמעון בן גמליאל שמותר להשכיר מרחץ ל"כותי" -

[הכותיים, כמבואר, הם עם שגרו בארץ ישראל, ולדעת כמה תנאים התגיירו ודינם כישראל, אף שלא נהגו בדיני ישראל לכל דבר, אלא במקצת].

אבל לכותי, מאי

, מה הדין? -

שרי.

מותר להשכיר לו מרחץ, כי

כותי, אימר

[

אימת

]

עביד ביה מלאכה? בחולו של מועד

-

כי הכותים אינם חשודים לחמם מים בשבת, ואילו היו חשודים לעבור על מלאכות שבת, אכן היה אסור להשכיר להם מרחץ, רק שהכותים אינם חוששין לדרשה שדרשו חכמים לאסור לעשות מקצת מלאכות בחולו של מועד, ולכן כל החשש שלא להשכיר להם מרחץ הוא שמא יבואו לחממו בחול המועד. אך אין לחשוש לכך, כי דבר זה מותר הוא, שהרי

בחולו של מועד

-

אנן נמי עבדינן,

גם אנו, בני ישראל, מותר לנו לחמם מרחצאות בחול המועד, לכן מותר להשכיר להם.

ועוד מדייקים מדברי רבן שמעון בן גמליאל:

ממה שאסר "מרחץ", משמע,

אבל

להשכיר

שדהו לעובד כוכבים,

[כגון בחוץ לארץ שלא נאסר בה שכירות שדה משום "לא תחנם"],

מאי?

מה סובר רבן שמעון בן גמליאל? -

שרי

מותר.

כי הרי אסר רק "מרחץ", ולא "שדה".

מאי טעמא?

למה מותר להכיר לו שדה, והרי הגוי עושה בה מלאכה בשבת, ונקראת על שמו של הישראל, ויחשדוהו ששלוחיו עובדים את השדה בשבת?

הטעם הוא, שלא יחשדו בישראל, כי

אריסא

, הגוי השוכר את השדה והנו "אריס" בה, ומקבל חלק מתבואות השדה -

אריסותיה קעביד

עושה את עבודתו לעצמו, עבור החלק המגיע לו, ואינו עושה עבור הישראל .

ומקשינן: אם כן, למה אסרו במרחץ -

מרחץ נמי,

כשהגוי שוכרו,

אמרי

יאמרו הרואים

אריסא אריסותיה קעביד

שהגוי עושה לעצמו, ולא עבור ישראל?

ולמה אסרו במרחץ והתירו בשדה?

ומתרצינן:

אריסא למרחץ, לא עבדי אינשי

, אין האנשים רגילים להשכיר מרחץ לאחרים, ונשאר על שמו של הישראל, ולכן אסור.

ועתה הגמרא מביאה ברייתא אחרת בנדון השכרת שדה ל"כותי".

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא ישכיר אדם שדהו לכותי, מפני ש

השדה

נקראת על שמו

של הישראל,

וכותי זה עושה בו מלאכה בחולו של מועד,

ואסור לעשות בחולו של מועד עבודות שדה.

ומדייקת הגמרא מדברי רבי שמעון בן אלעזר באמרו "כותי", משמע,

אבל

להשכיר ל

עובד כוכבים

[במקום שאין איסור וגזירה של השכרת שדה לגוים]

מאי,

מה סובר רבי שמעון בן אלעזר?

שרי,

מותר.

והטעם הוא, משום

ד

הרואים את הגוי עובד בשדה,

אמרי

יאמרו:

אריסא

-

אריסותיה עביד

, עובד את השדה עבור עצמו באריסות.

ומקשינן:

אי הכי

, אם זה הטעם להתיר, למה אסר בכותי, הלא

כותי נמי

-

אמרי

יאמרו הרואים:

אריסא

-

אריסותיה עביד?

ומה הטעם לחלק בין גוי לבין כותי?