עבודה זרה 14a — התלמוד בעברית

הגמרא מבארת מהו איצטרובלין.

גמרא:

מאי איצטרובלין?

-

תורניתא.

מין ארז.

ורמינהו

סתירה לכך מברייתא בהלכות שביעית, המונה את מיני הפירות שיש עליהם "קדושת שביעית", ואסור לעשות בהם סחורה, וחייב להפקירן. ובהמשך הברייתא נאמר:

הוסיפו עליהן

על פירות הללו גם

אלכסין ואיצטרובלין, מוכססין ובנות שוח

, שהם מיני פירות שאינם חשובים כל כך, לכן לא נהגו בהם בתחילה "קדושת שביעית" -

ועתה קשה:

ואי סלקא דעתך

ש

איצטרובלין

הוא המין שנקרא

תורניתא

-

תורניתא

-

מי איתא בשביעית!?

וכי יתכן שפרי זה נוהגים בו דיני שביעית?

והא תניא

ברייתא אחרת:

זה הכלל

לגבי קדושת שביעית:

כל

דבר

שיש לו עיקר,

שיש לו שורש המתקיים באדמה, וממנו חיותו -

יש לו שביעית. וכל

דבר

שאין לו עיקר,

שאין לו שורש המתקיים בקרקע שבאמצעותו הוא יכול להתקיים בקרקע גם בימות הגשמים, כגון קישואין ודילועין -

אין לו שביעית,

ומותר לסחור בו, ואים צורך להפקירו.

והרי לתורניתא אין עיקר בארץ, ולמה אמרה הברייתא שהוסיפו עליהם איצטרובלין? אלא מוכח, שאיצטרובלין איננו המין הנקרא "תורניתא ".

אלא,

אמר רב ספרא, וכן כי אתא

כשהגיע

רבין

מארץ ישראל לבבל,

אמר

בשם

רבי אלעזר

: איצטרובלין הוא

פירי דארזא,

פרי הארז [הנקרא בלועזית "גלנט"].

שנינו במשנתנו:

בנות שוח

.

והגמרא מבארת, מה הם "בנות שוח" -

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: תאיני חיוראתא,

תאנים לבנות.

שנינו במשנתנו:

ופטוטרות

.

ומבארת הגמרא:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: "בפטוטרותיהן" שנו.

דהיינו, "פטוטרות" שאמרה המשנה, אין זה מין בפני עצמו הנקרא כן, אלא הכוונה היא לעוקצי כל הפירות, הנקראים "פטוטרות", וכך אמרה המשנה: האיסור למכור לגוי איצטרובלין ובנות שוח הוא רק כשהם עם עוקציהם, לפי שדרכם של הגויים לעבוד את העבודה זרה על ידי שתולין אותם בעוקציהם לפניה. אבל בלי העוקצין, אין הגוים תולים אותם, ולכן קנייתם אינה לצורך אלילים, ומותר למכור להם.

שנינו במשנתנו:

ולבונה

.

אמר רב יצחק אמר רבי שמעון בן לקיש

: מה שאסרה המשנה, מדובר במין לבונה הנקרא "

לבונה זכה

". ואותו המין מקריבים הגוים לאלילים.

תנא

שנינו ברייתא:

ומכולן

, מכל המינין שנשנו במשנתנו -

מוכרין להן חבילה

, הרבה ביחד, כי אז ודאי קונה אותם לסחור בהם, ולא לעבדם הוא בעצמו.

וכמה

היא

חבילה?

פירש רבי יהודה בן בתירה: אין חבילה פחותה מ

משקל

שלשה מנין

["מנה"].

ומקשינן: איך התירו למכור חבילה אף שאינו קונה לעצמו,

וליחוש דלמא

שמא

אזיל ומזבין לאחריני

, ילך וימכור את חלקי החבילה אחד אחד לגוים אחרים לצורך תקרובת אלילים,

ו

הם

מקטרי,

יקטירו אותם לאליליהם?

ומתרצינן:

אמר אביי

: רק

א"לפני",

על איסור "לפני עיור לא תיתן מכשול"

מפקדינן,

מצווים אנו. אבל

א"לפני דלפני" לא מפקדינן".

דהיינו, הטעם שאסרו חכמים למכור לגוי הוא משום שהישראל יעבור על הלאו של "לפני עור לא תתן מכשול", שהוא איסור להכשיל אדם, ואפילו גוי, בעבירה. והיות והגוי אסור לו לעבוד עבודה זרה, אסור לישראל להמציא לו דבר שישתמש בו לעבודה זרה האסורה עליו, כי אנו מוזהרין לא להכשילו, אבל אין איסור להכשיל את המכשיל, כגון כאן, שהוא מוכר לגוי, והוא ימכור לגוי אחר, והיינו "על 'לפני' ד'לפני עיור' לא מפקידנן", שעל כך אין אנו מצווים. כלומר, אין בכך איסור.

שנינו במשנתנו:

ותרנגול לבן

.

הגמרא מבארת דברי התנא קמא האוסר למכור תרנגול לבן, מתי אסור ומתי מותר.

אמר רבי יונה אמר רבי זירא אמר רב זביד, ואיכא דאמרי,

ויש מי שמסר שמועה זו כך,

אמר רבי יונה אמר רבי זירא

: אם הגוי שואל "

תרנגול למי

יש למכור?" -

מותר למכור לו תרנגול לבן

, כי היות שלא הזכיר "לבן", אינו קונהו לצורך עבודת אלילים.

ורק אם שואל "

תרנגול לבן למי?

" אז

אסור למכור לו תרנגול לבן

, כי אז הוא קונהו לצורך עבודת אלילים.

והגמרא מדייקת מדברי רבי יהודה, שתנא קמא אוסר אפילו בשואל "תרנגול למי".

תנן

, שנינו בהמשך המשנה:

רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין

.

ומדייקת הגמרא:

היכי דמי?

אימתי מתיר רבי יהודה?

אילימא

אם נאמר

ד

הגוי

קאמר

"

תרנגול לבן למי

" "

תרנגול לבן למי

" -

הלא ודאי שבאופן זה,

אפילו

לבן

בין התרנגולין נמי, לא

התיר רבי יהודה, שהרי הגוי מגלה דעתו שצריך אותו לצרכי אלילים, ומה שלוקחו בין שאר התרנגולין, הוא משום שרוצה את הלבן, ומוכן לקנות הרבה בשביל הלבן!

אלא לאו,

רבי יהודה מתיר רק באופן

דקא אמר

בסתם "

תרנגול למי

" "

תרנגול למי

",

ואפילו הכי

, שאומר סתם "תרנגול למי",

לרבי יהודה

, רק תרנגול לבן

בין התרנגולין

-

אין,

מותר למכור לו. אבל תרנגול לבן

בפני עצמו, לא.

ומכאן נדייק:

ולתנא קמא, אפילו

כשמוכר לו את התרנגול הלבן

בין התרנגולין

-

נמי לא

התירו לו, אפילו אם אמר סתם "תרנגול למי ".

ואם כן, קשה על דברי רבי זירא, הסובר שלדעת תנא קמא מותר למכור לו תרנגול לבן באומר סתם "תרנגול למי", אפילו שלא בין תרנגולין?

ומתרצינן:

אמר רב נחמן בר יצחק

: אל תדייק כך ממשנתנו, אלא האמת היא כדברי רבי זירא שבאומר סתם "תרנגול למי", מותר למכור לו, אפילו לדברי תנא קמא, ובאומר "תרנגול לבן למי" אסור אפילו בין התרנגולין, אפילו לרבי יהודה. כי,

הכא

במשנתנו,

במאי עסקינן,

במה נחלקו תנא קמא ורבי יהודה? - באופן שלישי,

כגון דאמר

הגוי "

זה וזה

". שבתחילה שאל "תרנגול לבן, שחור ואדום למי" -

ובאופן הזה שבו מדברת משנתנו, רבי יהודה סובר שאסור למכור לו לבן בפני עצמו, ומותר בין התרנגולין.

בפני עצמו אסור, היות שבתחילה הזכיר "לבן" ועתה לוקח "לבן", ולכן מסתבר לומר, שגוי הזה התכוין ל"לבן", והוסיף לשאול שחור ואדום, ביודעו שהישראלים לא ימכרו לו "לבן", לכן הוא מערים [עושה בערמה] ואינו שואל "לבן" בלבד.

אך דברים אלו אמורים, אם בסוף אכן לוקח "לבן" בפני עצמו. אבל אם בסוף לוקח את ה"לבן" בין שאר תרנגולין - מותר, כי היות ואת שאר התרנגולין אינו קונה לצורך אלילים, מוכח שגם את ה"לבן" אינו קונה לצרכם.

ועם כל זה אוסר התנא קמא, היות שבתחלה שאל "לבן".

תניא נמי הכי

, שנינו כך בברייתא, כדברי האוקימתא הזו של רב נחמן בר יצחק:

אמר רבי יהודה: אימתי

אסרו חכמים למכור תרנגול לבן -

בזמן שאמר

הגוי "

תרנגול זה

לבן

",

אבל אם אמר

"תרנגול

זה וזה

", שחור ולבן -

מותר

למכור לו בין התרנגולין.

ומוכח, שרבי יהודה לא התיר ב"זה וזה" אלא למכור לו בין שאר התרנגולין, ואילו בפני עצמו לא התיר. וכל זאת רק אם הזכיר "לבן". ומשמע, שבאומר סתם "תרנגול למי", מותר אפילו בפני עצמו. והיות ולא מצאנו שחכמים יחלקו עליו, משמע כדברי רבי זירא, שאף לתנא קמא מותר באומר סתם "תרנגול למי".

והגמרא מביאה המשך דברי הברייתא:

ואפילו אמר

"

תרנגול זה

[

לבן

]", אם הוא

עובד כוכבים שעשה משתה לבנו, או שהיה לו

לגוי

חולה בתוך ביתו

-

מותר

למכור לו לבן, שאת ה"לבן" הוא קונה לצורך נוי סעודתו, ולצורך רפואת החולה.

ומקשינן על דברי רבי יהודה, המתיר למכור לו לצורך משתה בנו - הרי יום משתה בנו הוא יום אידו, וביום זה ודאי שאסור למכור לו, אף שאינו קונה לצרכי תקרובת אלילים מטעם "אזיל ומודה".

והתנן

, הרי שנינו במשנתנו:

עובד כוכבים שעשה משתה לבנו

-

אינו אסור

שלשה ימים לפניהם

אלא אותו היום ואותו האיש בלבד

.

ומוכח,

שאותו היום ואותו האיש

-

מיהא,

בכל אופן,

אסור.

ואם כן, איך התיר רבי יהודה למכור לו לצורך "משתה בנו"?

ומתרצינן:

אמר רב יצחק בר משרשיא

: מה שהתיר רבי

יהודה

למכור לו לצורך "משתה בנו" - אין פירושו נישואי בנו, אלא

בטווזיג,

סעודת מריעים שעושים הנערים זה עם זה, שאינו משתה חשוב, ואינו מקריב באותו יום לאלילים, ולא "אזיל ומודה". ומודה רב יהודה שביום "נישואי בנו", אסור למכור לו.

ועתה הגמרא חוזרת להקשות על דברי רבי זירא, המתיר למכור תרנגול לבן, באומר סתם "תרנגול למי".

תנן

שנינו בהמשך משנתנו:

ושאר כל הדברים, סתמן,

אם הגוי קונה סתם -

מותר

.

ופירושן,

במפרש -

אסור

.

מאי

פירוש "

סתמן

",

ומאי "פירושן

" -

אילימא,

אם תאמר "

סתמן

" פירושו הוא

ד

הגוי

קאמר

"

חיטי חוורתא

", חטים לבנים, ואילו "

פירושן

",

ד

הגוי

קאמר

במפורש "

לעבודת כוכבים

" -