Versión en texto de este daf: original y traducción
Zevajim 30b — el Talmud en español
Zevajim 30b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Zevajim 30b
אמר ליה אביי
לרב דימי:
והא
אמר
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כי מגעת להו
, אם תרצה לקרב ולהשוות לדברי
רבי מאיר ורבי יוסי
בתמורה
בהדי הדדי
, הרי שקרובים דבריהם להיות שוים, ו
לא פליגי
, אלא שניהם סוברים שאין אומרים "תפוס לשון ראשון", ואם כן נמצא שגם רבי מאיר אינו סובר כרבי יהודה של משנתנו.
אמר ליה רב דימי לאביי:
ו
כי אפשר לומר שרבי מאיר ורבי יוסי
לא פליגי!? והא מיפלג פליגי
בפירוש במשנה במסכת תמורה, לגבי האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים, שלרבי מאיר הרי זו עולה, ולרבי יוסי חציה עולה וחציה שלמים!?
אמר ליה
אביי: אכן, נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי אבל לא בכל ענין נחלקו, אלא -
פליגי במאי דפליגי
, והיינו מה היתה כוונת הממיר באומרו לשון זו, ששניהם סוברים שהקדושה חלה לפי כוונת המקדיש, וחולקים בפירוש כוונתו, אך
ולא פליגי במאי דלא פליגי
, והיינו אם אומרים תפוס לשון ראשון או לא, ושניהם אינם סוברים תפוס לשון ראשון .
ומבארת הגמרא:
דאמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: הכל מודים
, רבי מאיר ורבי יוסי,
היכא דאמר
הממיר "
תחול זו
תמורת עולה,
ואחר כך תחול זו
תמורת שלמים", שבזה ל
דברי הכל לא חיילא
קדושת שלמים. כי מאחר וחלה כבר קדושת עולה, אין קדושה חלה על קדושה! ואם אמר "
לא תחול זו
עולה
אלא אם כן חלה זו
שלמים", בזה
דברי הכל חיילא
קדושת שניהם, מאחר והתנה את קדושת העולה בשלמים, ולכך נתכווין. וכיון שחלה קדושת שניהם, דינה שתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בחצי דמיה עולה ובחציים שלמים.
כי פליגי
רבי מאיר ורבי יוסי באופן
דאמר
"בהמה זו תהיה
תמורת עולה, תמורת שלמים
".
רבי מאיר סבר, מדהוה ליה למימר
אם היה רוצה שיחולו שניהם -
תמורת עולה ושלמים, ואמר תמורת עולה תמורת שלמים, שמע מינה
שמלכתחילה היתה כוונתו שתחול קדושת עולה, אלא שלאחר כך אחר
מיהדר קא הדר ביה
, ורצה שתחול קדושת שלמים, וכיון שכבר חלה קדושת עולה, אין חזרתו מועילה, ואין קדושת שלמים חלה.
ורבי יוסי
סבר, שאין באמירת "תמורת שלמים" משום חזרה מאמירה ראשונה אלא רוצה שיחולו שניהם, וסבר אדם זה, כי
אי אמר תמורת עולה ושלמים, הוה אמינא
ישתמע מדבריו שכוונתו להחיל
פלגא תמורת עולה ופלגא תמורת שלמים
, שאז אינה קריבה, כיון שאין מקריבין קרבן לחצאין, ו
להכי אמר
"
תמורת עולה תמורת שלמים
",
למימרא
שישתמע מדבריו
דכולה
קדשה בקדושת
עולה, וכולה
קדשה בקדושת
שלמים הויא
. אלא שטעה אדם זה בחושבו שעל ידי כן יקריב בהמתו.
אבל כיון שכוונתו היתה שיחולו שתי הקדושות, דבריו קיימים, ותרעה הבהמה עד שתסתאב, ותמכר, ויביא בחצי דמיה עולה ובחצים שלמים. ומכל מקום שמענו, שבאופן שאמר "תמורת עולה ושלמים" חלות שתי הקדושות אף לפי רבי מאיר, ואין אומרים תפוס לשון ראשון. וזה שלא כדעת רבי יהודה במשנתנו, הסובר שאם חשב כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו אומרים תפוס לשון ראשון, אעפ"י שכוונתו היא לשניהם ואין מחשבתו השניה חזרה מן הראשונה [כמו בתמורת עולה ושלמים].
אמר ליה
רב דימי לאביי: וכי מדברי רבה בר בר חנה באת להקשות עלי?
הוא
, רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן,
אמר
שרבי מאיר ורבי יוסי
לא פליגי
בדין תפוס לשון ראשון,
ו
אילו
אנא אמינא
-
פליגי!
ואפילו באמר תמורת עולה ושלמים סובר רבי מאיר תפוס לשון ראשון .
אמר עולא ואיתימא רבי אושעיא: אפשר ידעין חברין בבלאה
האם יודעים חברינו מבבל את הגירסא במשנתינו, האם "
כזית כזית
"
תנן או
"
כזית וכזית
"
תנן?
ומבארת הגמרא את הספק: האם לאכול
כזית
בחוץ
כזית
למחר [ללא וי"ו החיבור]
תנן
, ודווקא באופן זה סובר רבי יהודה שהיות ואלו שתי מחשבות הרי שתפוס לשון ראשון וחל הפיגול,
אבל
באופן שחישב
כזית וכזית
הרי זה דיבור אחד ו
דברי הכל עירוב מחשבות הוי
, וחלות שתי המחשבות יחד אף לרבי יהודה ואין כאן פיגול.
או דלמא כזית וכזית תנן, דלרבי יהודה
אפילו לשון זו
פרטא הוי
, וכל זית הינו מחשבה בפני עצמה, ולכן אף בזה סובר תפוס לשון ראשון וחל הפיגול,
וכל שכן
שיסבור כך רבי יהודה באופן שאמר
כזית
חוץ לזמנו,
כזית
חוץ למקומו, שאלו שני פרטים נפרדים.
ופושטת הגמרא,
תא שמע
מהא
דבעא מינה לוי מרבי: חישב לאכול כזית למחר בחוץ, מהו
דינו? האם נאמר מאחר ובאותו זית חישב את שתי האכילות והרי זה כאכילה אחת הרי שאף רבי יהודה מודה שנחשב עירוב מחשבות. או שמא נאמר שתמיד הדין הוא תפוס לשון ראשון, וכיון שחשב קודם על אכילת חוץ לזמנו ואחרי כן על אכילת חוץ למקומו, חל הפיגול שקדם .
אמר ליה
רבי ללוי -
זו שאלה!
כלומר, שאלה גדולה שאלת, והתשובה לשאלתך: באופן זה שחישב את שתי האכילות באותו זית, אפילו רבי יהודה מודה, כי
עירוב מחשבות הוי!
אמר לפניו רבי שמעון ברבי
: וכי
לא משנתינו היא
, מדוע שיבחת את שאלתו, הרי תשובה זו שאמרת ניתן לדייקה מדברי המשנה, שאמרה "
לאכול כזית בחוץ כזית למחר
", "
כזית למחר כזית בחוץ
", "
כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר
", "
כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ
",
פסול ואין בו כרת
. ומשמע שדווקא באופן זה שחישב על שתי אכילות חולק רבי יהודה וסובר תפוס לשון ראשון,
הא אידך
, שחשב כזית למחר בחוץ, שזו אכילה אחת, מודה רבי יהודה ש
עירוב מחשבות הוי
.
אמר ליה
רבי לרבי שמעון בריה:
הוא
, לוי, על פי מה שלמדתי אותו,
שאל בי דבר חכמה
.
ואת אמרת משנתינו!?
לדידך, דאתניתך
במשנה
תרתי
, שבין בכזית כזית ובין בכזית וכזית נחלקו רבי יהודה ורבנן,
לא קשיא לך
שאלתו של לוי. והיטב דייקת מן המשנה ששנתה רק את אלו האופנים ולא שנתה את האופן של חישב לאכול כזית למחר בחוץ, שבזה מודה רבי יהודה.
אבל
לדידיה
, ללוי,
דלא אתניתיה
במשנה
אלא חדא
משני אלו האופנים, והיינו כזית כזית,
ושמעינהו
לוי
לרבנן
, שאר תלמידי רבי שבבית המדרש,
דקא גרסי תרתי
אופנים, כזית כזית, וגם כזית וכזית,
מספקי ליה
, מסתפק,
ואמר
:
האם הגירסא ששנה רבי ל
דידי
, שהיא כזית כזית, היא
דווקא, ו
אילו הגירסא
דידהו
, שהוסיפו "כזית וכזית" אינה נכונה, אלא אף רבי יהודה מודה בזה, כי
עירוב מחשבות הוי
, והם טעו והוסיפוה מדעתם ולא קיבלוה מרבי, ואם כן, כל שכן שאם חישב לאכול כזית למחר בחוץ הרי זה עירוב מחשבות.
או דלמא
שגירסתם
דידהו דווקא
ומפי רבי שמעוה,
ולדידי
בלבד לא שנה רבי את שני האופנים אלא
שיורי שייר לי
את האופן השני אשר גם בו חולק רבי יהודה, ואם כן, אין לי לדייק ממה שהשמיט רבי בגירסתו לתלמידים במשנה את האופן השלישי, חישב לאכול כזית למחר בחוץ, כי,
ומדשייר לי לדידי הא
, כזית וכזית,
שייר להו לדידהו נמי בהך
, כזית למחר בחוץ, ולא שנה להם, הגם שסובר שאף בזה חולק רבי יהודה .
ומבארת הגמרא:
והי
, באיזה אופן
אתנייה
, שנה רבי ללוי, שלא היה יכול ללמוד ממנו לגבי לאכול כזית למחר בחוץ?
אילימא כזית וכזית אתנייה
, שנה לו, שבזה חולק רבי יהודה, הרי
האי, לאו שיורא הוא!
כי אם בזה חולק רבי יהודה, כל שכן שחולק בכזית כזית, ולא היה לרבי להשמיע כלל דין זה. וכיון שאין שיור בדבריו, היה לו ללוי להסיק ממה שלא שנה לו רבי את האופן של חישב לאכול כזית למחר בחוץ לומר שגם בזה חולק רבי, שבזה באמת מודה רבי שנחשב עירוב מחשבות.
אלא כזית כזית אתנייה
רבי ללוי, ולא היה לו ללמוד מזה מה הדין בכזית וכזית, וכששמע את התלמידים גורסים בדבריו גם את האופן של כזית וכזית, הסתפק אם גירסתו דווקא, או גירסתם דווקא.
ומקשינן: אם כן,
ותיבעי ליה
ללוי מה הדין ב
כזית וכזית
, שהרי מסופק הוא אם שנה רבי דבר זה או לא והיה לו לשואלו זאת
!?
ומתרצינן:
סבר
לוי,
איבעי מיניה
, אשאל מרבי שאלה
חדא, דשמענא
בתשובתו עליה
תרתי
, גם את הדין בכזית וכזית, וגם את הדין בכזית למחר בחוץ.
דאי בעינא
ממנו רק
כזית וכזית, הא ניחא אי אמר לי
בזה
כללא
, הרי זה עירוב מחשבות, אדע כי
כל שכן כזית למחר בחוץ
, עירוב מחשבות הוא.
אלא אי אמר לי
בזה
פרטא
, ואף בזה סובר רבי יהודה תפוס לשון ראשון,
אכתי כזית למחר בחוץ קא מיבעיא לי
, ולא תהיה לי פשיטות אם גם בזה סובר רבי תפוס לשון ראשון, או שבזה מודה שנחשב עירוב מחשבות.
ומקשינן:
אי הכי, השתא נמי
, ששאל על כזית למחר בחוץ, לא ברור שתהיה לו פשיטות על כזית וכזית. כי
התינח אי אמר ליה
רבי
כזית למחר בחוץ פרטא
, ואף בזה חולק רבי יהודה, יש לו לפשוט מכך כי
כל שכן
ב
כזית וכזית
, שהן שתי אכילות, חולק רבי יהודה.
אלא אי אמר ליה
שכזית למחר בחוץ
כללא
, שהוא עירוב מחשבות,
אכתי כזית וכזית
, שהן שתי אכילות,
מיבעי ליה!
אולי בזה סובר רבי תפוס לשון ראשון.
ומתרצינן: סבר לוי שיוכל להבין מדברי רבי את שני האופנים. שהרי אם יאמר לי שכזית למחר בחוץ הוא פרטא כל שכן כזית וכזית כך הוא. ואם יאמר לי בניחותא ללא רתיחה שהוא כללא אבין ממנו שרק באופן זה כך הוא אבל בכזית וכזית הוא פרטא וכרבנן, כי
אם כן
, שאף זה כללא,
מרתח רתח
, רבי יענה בריתחא - מה לך להסתפק?