Zevajim 2a — el Talmud en español

מתניתין:

כל הזבחים שנזבחו

[נשחטו]

שלא לשמן

, כגון שחישב השוחט בשעה ששחט קרבן עולה שהוא שוחט אותו לשם קרבן שלמים ,

כשרים

אותם הזבחים, להמשיך את כל עבודתם, לזרוק דמם ולהקטיר אימוריהם על המזבח .

אלא ש

מפני מחשבת העובד שלא לשמה

לא עלו לבעלים

שהביאו אותם להתרצות בהם -

לשם חובה

, וצריכים הבעלים להביא קרבן אחר כדי לצאת ידי חובתם , .

חוץ מן

קרבן

הפסח והחטאת

שאם נזבחו שלא לשמן הרי הם פסולים לגמרי [שאין זורקים את דמם על המזבח ואין מקריבין את אמוריהם ואין אוכלים את בשרם].

פסול זה של קרבן

הפסח

שנשחט שלא לשמו הוא רק אם שחטו

בזמנו

בערב חג הפסח לאחר חצות היום. אבל אם שחט את קרבן הפסח בשאר ימות השנה שלא לשמו, הרי הוא כשר, היות ובשאר ימות השנה הוא קרב בתור קרבן שלמים, ושלמים שנשחטו שלא לשמן הרי הם כשרים .

אך קרבן

חטאת

נפסל בשחיטה שלא לשמו

בכל זמן

, שהרי תמיד הוא קרב בתור חטאת, ולפיכך תמיד יש בו פסול אם נזבח שלא לשמו.

רבי אליעזר אומר: אף

קרבן

האשם

שנזבח שלא לשמו פסול! וכך היה שונה רבי אליעזר:

הפסח

שנשחט שלא לשמו

בזמנו

פסול, ואילו

החטאת והאשם

שנזבחו שלא לשמן

בכל זמן

הרי הם פסולין!

וכך

אמר רבי אליעזר

לבאר את טעמו:

החטאת באה

לכפר

על חטא, והאשם

גם הוא

בא

לכפר

על חטא

, ולכן יש להשוות את הלכותיהם -

מה חטאת פסולה

כאשר היא נזבחה

שלא לשמה, אף האשם פסול

כאשר הוא נזבח

שלא לשמו!

יוסי בן חוני אומר

: כשם שפסח וחטאת שנזבחו לשם קרבנות אחרים הרי הם פסולים, כן קרבנות אחרים

הנשחטין

בי"ד בניסן

לשם פסח

, והנשחטין בכל השנה

לשם חטאת

הרי הם

פסולין!

וטעמו יבואר בגמרא.

שמעון אחי עזריה אומר

: כל הקרבנות [חוץ מפסח בזמנו וחטאת] שנשחטו שלא לשמן, הרי אם

שחטן לשם

קרבן שקדושתו

גבוה מהן

הרי הם

כשרין

. אבל אם שחט

לשם

קרבן שהוא

נמוך מהן

הרי הם

פסולין

לגמרי, ואין מקטירין אותם .

כיצד

, באיזה אופן נחשב שנשחט לשם גבוה, ובאיזה אופן לשם נמוך מהן,

א.

קדשי קדשים

כגון עולה ואשם,

ששחטן לשם קדשים קלים

כגון שלמים ותודה, הרי הם פ

סולין, משום ששחטן לשם קרבן נמוך

מהם.

קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים

הרי הם

כשרין

. [ובגמרא יתבאר אם גם עלו לבעלים לשם חובה].

ב.

הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים

הרי הם

כשרים

. שהשלמים גבוהים מבכור ומעשר בכך שיש בהם ארבע מתנות דם על המזבח [לעומת מתנת דם אחת בלבד בבכור ובמעשר], והשלמים גם טעונים סמיכה הבאת נסכים ותנופת חזה ושוק, שאינם נוהגים בבכור ובמעשר כלל.

שלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר

הרי הם

פסולין

, משום ששחטן לשם קרבן נמוך מהן.

גמרא:

שנינו במשנה "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה".

והוינן בה:

למה לי למיתנא

למילת הניגוד "

אלא

"

שלא עלו

לבעלים,

ליתני

בקצרה - כשרים

ולא עלו לבעלים לשם חובה?

ומשנינן:

הא קא משמע לן

, שאין מעלת קדושתן יורדת כלל כתוצאה מהשינוי שנעשה בזביחה שלא לשמה, ורק

לבעלים הוא דלא עלו לשם חובה, אבל בקדושתייהו קיימי, ואסור לשנויי בהו

שינוי נוסף, והיינו שאסור לעבוד בהם עוד עבודה בשינוי .

וכדרבא, דאמר רבא: עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק

דמה שלא לשמה, ואם תרצה לדעת מה הטעם לכך,

איבעית אימא סברא, איבעית אימא קרא

.

איבעית אימא סברא

: וכי

משום דשני בה

פעם אחת בשעת זביחה, יוכל לשוב ולשנות

כל הני

שינויים בעבודות נוספות

לישני בה וליזיל?

והרי אין הקרבן נפסל לגמרי אלא רק לגבי כך שלא מרצה לבעלים, וכיון שנחשב כקרבן כשר אסור לחשב בעבודתו שלא לשמה.

איבעית אימא קרא

: דכתיב "

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה

'

אלהיך נדבה

".

וגו

'.