Versión en texto de este daf: original y traducción
Zevajim 18b — el Talmud en español
Zevajim 18b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Zevajim 18b
או שהיו בגדי הכהונה
מטושטשין
בטיט או
מקורעין
, ועבד - עבודתו פסולה! כי בגדים המטושטשים בטיט או קרועים אינם ראויים לעבודה, לפי שנאמר בבגדי כהונה שיהיו "לכבוד ולתפארת", ואילו בגדים שכאלו אינם לכבוד ולתפארת.
אמר רב יהודה אמר שמואל: מרושלין
-
כשרין, מסולקין
-
פסולין!
ומקשינן:
והתניא: מסולקין כשרין?!
ומתרצינן:
אמר רמי בר חמא, לא קשיא
.
כאן
, ששנינו בברייתא "מסולקין כשרין", מדובר
כשסילקן
[הגביהם מהקרקע ונראים קצרים]
על ידי אבנט
, שהבגדים עצמן היו ראויים לפי מידת האורך של הכהן, אלא שבאמצעות האבנט הוא עשאם קצרים על גופו.
כאן
, דברי שמואל ש"מסולקין פסולין", מדובר באופן
דליתנהו מעיקרא כלל
, שהיו מדות הבגדים כמות שהן קצרים ממידתו של הכהן הלובשן.
רב אמר: אחד זה ואחד זה
, מרושלין ומסולקין שלא על ידי אבנט,
פסולין
.
רב הונא איקלע לארגיזא
[שם מקום].
רמא ליה בר אושפזיכניה
[הקשה לו בנו של בעל האכסניה]:
מי אמר שמואל
"
מרושלין כשרין, ומסולקין פסולין
",
והתניא
בברייתא לעיל "
מסולקין כשרין
"
?!
אמר ליה: בר מינה דההיא!
מהברייתא דלעיל לא יקשה לך,
דשנייה רמי בר חמא
, שהרי כבר תירצה רמי בר חמא שהברייתא האומרת "מסולקין כשרין" עוסקת רק באופן שסילקם באבנט, אבל אם הם מסולקים בכך שהם קצרים מחמת עצמם, הרי הם פסולין. ובאופן זה פסלם שמואל.
ומקשינן: הניחא לשמואל,
אלא לרב
, שאמר "אחד מרושלין ואחד מסולקין פסולין",
קשיא
מה ששנינו בברייתא "מרושלין כשרין"!?
וכי תימא מאי מרושלין
שהכשירה הברייתא, לא כשהיו מרושלין ונגררים על הקרקע, אלא שהיו
מסולקין על ידי אבנט
עד למידתו של הכהן, ולפיכך לא אכפת לן שהיו ארוכים יותר ממידת הכהן, כי
אבנט
המגביהם עד למידת ארכו של הכהן חשיב כאילו הבגד
מיגז גאיז
, ולא חשיב מרושל, שהרי אינו נגרר על גבי קרקע. ורב פסל רק באופן שהם מרושלין ונגררים על גבי קרקע, ואין קושיא על דברי רב מהברייתא.
אלא
, עדיין מה שרב פוסל ב
מסולקין קשיא
מהברייתא, המכשירה אותן?
ואי אפשר לתרץ את שיטת רב כפי שתרצנו לשמואל, שהברייתא הכשירה במסולקין על ידי אבנט, ורב פסל במסולקין מחמת עצמן. שהרי כבר הוכחנו שרב מחשיב את הגבהת הבגד על ידי אבנט כאילו הבגד מיגז גייז, ואם כן, גם אם בברייתא מדברת במסולקין על ידי אבנט, עדיין יקשה לרב, למה הכשירה ברייתא במסולקין?
ומתרצינן:
אמר רבי זירא: רב
הבין שהברייתא עוסקת באופן אחר, וביאר שמרושלין ומסולקין
חדא תני
, ואין הכוונה שהיו או "מרושלין" או "מסולקין" אלא דבר אחד הוא:
מרושלין שסילקן על ידי אבנט
, עד למידתו של הכהן,
כשרין!
אבל מרושלין שלא סילקן, או מסולקין, הרי הם פסולין.
אמר רב ירמיה מדפתי: מרושלין שלא סילקן
מחלוקת
תנאי היא!
דתניא: "גדילים תעשה לך
על ארבע כנפות כסותך
" - טלית שיש בה
ארבע
כנפות חייבת בציצית,
ולא
טלית שיש בה
שלש
כנפות בלבד.
או אינו
בא הכתוב למעט
אלא ארבע ולא חמש
כנפות, אבל טלית בת שלש כנפות חייבת בציצית?
כשהוא
, הכתוב מוסיף
ואומר
בהמשך הפסוק, "
אשר תכסה בה
",
הרי
זה ריבוי לחייב עוד בגד, ונמצא שגם בגד של טלית
בעלת חמש
כנפות
אמור
.
הא מה אני מקיים
"
ארבע
", לומר לך
ארבע ולא שלש!
ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש
, ולא להיפך ?
מרבה אני בעלת חמש, ש
כן
יש בכלל חמש ארבע
.
ומוציא אני בעלת שלש, שאין בכלל שלש ארבע!
ותניא אידך
: "
על ארבע כנפות כסותך
". -
ארבע ולא שלש
.
ארבע ולא חמש
. שאין חייבת בציצית אלא טלית בעלת ארבע כנפות בלבד!
מאי לאו, בהא קמיפלגי
התנאים שבשתי הברייתות האלה,
דמר
הפוטר טלית בת חמש כנפות מציצית
סבר
-
יתר כמאן דאיתא דמי
, ואין אני יכול לקרוא בה "על ארבע כנפות", שהרי יש להתחשב בכנף החמישית, ואין להתעלם ממנה.
ומר
, המחייב בטלית בת חמש,
סבר, יתר כמאן דליתא דמי
, ונחשבת הטלית כבת "ארבע כנפות" למרות שהיא בת חמש, שהרי יש בכללה ארבע כנפות.
וכמחלוקתם אם יתר כמאן דאיתא דמי או כמאן דליתא דמי בטלית של ה' כנפות, נחלקו גם בבגדים מרושלין, אם יתר כמאן דאיתא, ופסולים, או יתר כמאן דליתא דמי, ולא אכפת לן ברישול שמתארך הבגד יותר מכדי מידת הכהן, כי מה שיתר על מידת האורך, כליתא דמי, וכשרים הבגדים.
ודחינן:
לא
נחלקו התנאים אם יתר כמאן דאיתא דמי או כמאן דליתא דמי, אלא
דכולי עלמא
סברו שיתר
כמאן דאיתא דמי
, ולפיכך מרושלין פסולין.
ושאני הכא
, שהמחייב טלית בת ה' כנפות בציצית סובר
דרבי רחמנא
"
אשר תכסה בה
", שאפילו בת חמש כנפות חייבת בציצית.
ואידך
, התנא המחייב בציצית רק טלית בעלת ארבע כנפות בלבד,
האי
ריבוי שנאמר ב"
אשר תכסה בה
",
מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא
:
"
וראיתם אותו
" -
פרט לכסות לילה
, שפטורה מן הציצית כי לא מתקיים בה "וראיתם אותו".
או אינו אלא
-
פרט לכסות סומא
, שאין אצלו לעולם "וראיתם אותו", אבל פיקח, שרואה ביום, תהא כסות לילה שלו חייבת בציצית?
כשהוא אומר
"
אשר תכסה בה
",
הרי כסות סומא אמור
, שייתר הכתוב ריבוי זה לחייבו בציצית.
הא מה אני מקיים
"
וראיתם אותו
"? -
פרט לכסות לילה!
ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה?
ולמה לא נלמד להיפך, לחייב כסות לילה, ולפטור כסות סומא?
מרבה אני
לחייב
כסות סומא
, כיון
שישנה בראיה
אצל אחרים, ומתקיים בה "וראיתם אותו",
ומוציא אני כסות לילה, שאינה בראיה אצל אחרים!
ואידך
, התנא הסובר שהריבוי "אשר תכסה בה" נאמר ללמד שגם טלית של חמש כנפות חייבת בציצית, מנין ילמד לחייב כסות סומא?
נפקא ליה מ
"
אשר
", וסבר שתיבה זו הוא יתור בפני עצמו.
ואידך
, "
אשר
"
לא דריש!
תנו רבנן: "
בד
" הנאמר בבגדי כהונה בא ללמדנו
שיהיו
בגדי כהונה
של בוץ
[פשתן] וכמפורש לקמן, וכן נלמד מ"
בד
"
שיהו
הבגדים
חדשים
. וכן "בד"
\-
שיהו
חוטי הבגד
שזורין וחוטן כפול ששה
, שכל חוט מחוטי הבגד יהיה שזור מששה חוטים דקים, ועוד בא "בד" ללמד
שלא ילבש
בגד
של חול עמהן!
אמר ליה אביי לרב יוסף: בשלמא
מה שלמדו רבנן ממשמעות "בד"
שיהו
הבגדים
של בוץ, הא קא משמע לן
, שיהיו הבגדים עשויים
בוץ, אין
.
מידי אחרינא, לא!
אלא
מה שדרש מ"בד"
שיהו חדשים
, לכאורה צריך ביאור, וכי רק בגדים
חדשים, אין, שחקין לא?
והתניא: משוחקין כשרים!
ומוכח ש"בד" משמעותו בין ישנים ובין חדשים!
אמר ליה
רב יוסף לאביי:
וליטעמיך
, שאתה מניח שלמדו חכמים ממשמעות המילה "בד", עדיין יקשה, איך למדו מ"
בד
"
שיהו חוטן
של בגדי כהונה כפול ושזור מ
ששה
חוטים דקים? והרי "בד" משמעותו היא שכל חוט וחוט,
חד חד, לחודיה משמע
, ולא שיהא חוט שזור מכמה חוטים!?
אלא
, בהכרח, שלא למדו ממשמעות תיבת "בד", אלא
הכי קאמר
התנא בברייתא:
בגדים שנאמר בהן
"
בד
",
צריכין שיהו של בוץ, חדשים, שזורין
-
שיהא חוטן כפול ששה
.
יש מהן למצוה
[חדשים, מדין נוי מצוה, ולא משום משמעות הכתוב].
ויש מהן לעכב
[בוץ, ושזורין, שיהא חוטן כפול ששה] .
[והמקור לכך שיהיו "בוץ", נלמד בסמוך מ"בד". וכיון שהוא בוץ, צריך שיהיו "שזורין", כי בוץ נקרא בתורה "שש משזר", ואילו המקור שיהיו "כפול ששה" נדרש ביומא עא ב מתיבת "שש". וראה הערה].
ומבארת הגמרא מנין שבגדי כהונה צריכים להיות עשויים מ"בוץ" [פשתן]:
ממאי דהאי
"
בד
",
כתנא
[פשתן]
הוא?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא
: בד הוא
דבר העולה מן הקרקע בד בבד
, שמכל גרעין של פשתן, עולה קנה אחד בלבד.
ומקשינן: אם משמעות "בד" הוא דבר העולה בד בבד,
אימא
"בד" הוא
עמרא
[צמר], שהרי גם בצמר כל נימא ונימא יוצאת לבדה מעור הבהמה?
ומתרצינן:
עמרא
אמנם כל נימא יוצאת בפני עצמה, אבל לאחר שהיא צומחת,
מיפצל
הנימא, מתפצלת ומתחלקת לשתים ושוב אינה נקראת "בד בבד". מה שאין כן פשתן, שהוא נשאר בתור קנה אחד כל זמן גידולו.
ומקשינן:
כיתנא נמי מיפצל!
שהרי לאחר שקוצרים את גבעול הפשתן ובאים לטוות ממנו חוטים, כותשים את הגבעול, והוא נחלק לנימים רבים?
ומתרצינן: כיתנא מצד עצמו נשאר שלם, ורק
על ידי לקותא
, שכותשין אותו, הוא
מיפציל
, ולכן הפשתן נחשב בד בבד, מה שאין כן צמר, שנימת העמרא מתפצלת ומתחלקת בעצמה.
רבינא אמר
: המקור שבגדי כהונה צריכים להיות עשויים מפשתן נלמד
מהכא
, "
פארי פשתים יהיו על ראשם, ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם, לא יחגרו ביזע
". ומוכח שמכנסי בד נקראו "מכנסי פשתים".
אמר ליה רב אשי לרבינא: והא, עד דאתא יחזקאל, מנלן
ש"בד" הוא פשתים?
אמר לו רבינא:
ולטעמיך
, שצריך למצוא מקור מהתורה עצמה, יקשה
הא דאמר רב חסדא: דבר זה
, שערל מחלל את העבודה,
מתורת משה רבינו לא למדנו
אלא
מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו
, שאמר "
כל בן נכר, ערל לב וערל בשר, לא יבא אל מקדשי
"! ולדבריך יקשה,
עד שבא יחזקאל, מנלן?
אלא, בהכרח,
גמרא גמירי לה
, שהיה הדבר נלמד בקבלה מסיני שנמסרה מדור לדור,
ואתא יחזקאל ואסמכיה
לאותה קבלה
אקרא
.
הכא נמי
לגבי השאלה מנין ש"בד" זה פשתן,
גמרא גמירי לה
, אלא שבא יחזקאל והוכיחה מקרא.
מאי
"
לא יחגרו ביזע
"?
אמר אביי: לא יחגרו במקום שמזיעין
, שהוא המקום בו נכפל הבשר על הבשר.
כדתניא: אין חוגרין
הכהנים את האבנט
לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן
[למעלה מכנגד מרפק היד,