Zevajim 120a — el Talmud en español

בעי רבי זירא: עולת במת יחיד

שהכניסה בפנים

לאחר ששחטה בחוץ בבמת יחיד, וחזר

והוציאה לחוץ,

מהו?

האם נוהג בה עדיין דין במה גדולה וצריך להחזירה לפנים.

מי אמרינן, כיון דעיילא

לפנים

קלטה לה מחיצתא

של במה גדולה לעולם, אף לאחר יציאתה,

או דלמא

לא קלטוה המחיצות אלא כל זמן שהיא בפנים, ורק אז צריך לנהוג בה דין במה גדולה, אבל לאחר שיצאה, אמרינן

כיון דהדר, הדר?

ומצדדת הגמרא לפשוט ספיקו: וכי

לאו היינו פלוגתא דרבה ורב יוסף?

דתנן: קדשי קדשי ששחטן בדרום

העזרה, אף על פי שפסולין הן משום שלא שחטן בצפון, מכל מקום

מועלין בהן,

ואין דינם כקדשים שמתו, שיצאו מידי מעילה.

ואיבעיא להו

: אם

עלו

קדשים פסולין אלו למזבח בדיעבד,

מהו שירדו

ממנו?

רבה אמר: ירדו. ורב יוסף אמר: לא ירדו.

ומעתה, נלמד מדין זה לקדשי במה קטנה שנכנסו אחר שחיטה לפנים, שלדעת רבה, דאמר ירדו ולא קלט המזבח מה שנשחט במקום שאינו ראוי לו, הוא הדין שבמה גדולה לא תקלוט מה שנשחט בבמה קטנה. ולרב יוסף, דאמר קלט המזבח ולא ירדו, הוא הדין בבמה גדולה, שתקלוט את קדשי במה קטנה, אף שכבר נשחטו.

ודחינן שעדיין הבעיא קיימת:

תיבעי לרבה, תיבעי לרב יוסף.

תיבעי לרבה: עד כאן לא קאמר רבה

שפסולין אשר נשחטו שלא במקומן אינם נקלטים בפנים,

אלא במזבח,

שלמדנו מקרא ד

מאי דחזי ליה מקדש, מאי דלא חזי ליה לא מקדש.

אבל מחיצה

של במה גדולה, יתכן כי

אף על גב דלא חזי ליה

כי נשחטו בחוץ,

קלטה. או דלמא, לא שנא

ואף מחיצת במה לא קלטה?

תיבעי לרב יוסף: עד כאן לא אמר רב יוסף התם

במזבח שהוא קולט אפילו פסולים שנשחטו בדרום,

אלא

משום

דחד מקום

הוא, המזבח ודרום, שהרי שניהם בעזרה הם.

אבל הכא

במה גדולה וקטנה,

דתרי מקומות נינהו,

לא קלט מקום אחד מה שנשחט בשני שלא כדין.

או דלמא לא שנא,

ואף בשני מקומות קלטה?

ומסקינן:

תיקו!

מילתא דפשיטא ליה לרבה בחד גיסא,

דירדו,

ולרב יוסף בחד גיסא,

דלא ירדו,

מיבעי

ליה

לרבי ינאי.

דבעי רבי ינאי: אברי עולת במת יחיד

שנשחטה ונזרקה בבמת יחיד

שעלו למזבח

של במת צבור,

מהו שירדו

ממנו? ומבארינן את האופן שבו הספק:

היכא דמשלה בהן האור

של המזבח אחר שעלו עליו,

לא תיבעי לך

שלא ירדו ממנו, כיון שנעשו לחמו של מזבח.

כי תיבעי לך, היכא דלא משלה בהן האור.

איכא דאמרי: היכא דלא משלה בהן האור, לא תיבעי לך

שודאי ירדו.

כי תיבעי לך היכא דמשלה בהן האור, מאי,

מהו שירדו?

ומסקינן:

תיקו!

איתמר: שחיטת לילה

, אם כשרה

בבמת יחיד,

נחלקו בזה

רב ושמואל.

רב אמר: כשרה

243 , ושמואל אמר: פסולה.

וקא מיפלגי בדרבי אלעזר: דרבי אלעזר רמי קראי אהדדי

:

כתיב

אצל שאול במלחמת פלשתים, "

ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה"

לעשות אותה במה קטנה ולהקריב עליה.

וכיון שאמר "היום", משמע דוקא בעוד שהוא יום, אך בלילה הקרבה בבמה פסולה.

ו

מאידך

כתיב, "ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא תחטאו לה' לאכול על הדם. ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם"

. ומדבריו אלו משמע ששחטו בלילה, ולכאורה נמצאו המקראות סותרים זה את זה?

מר,

רב

משני: כאן,

מה שאמר יום דוקא, מדובר

בקדשי במה גדולה,

באותן קרבנות שהוקדשו על מנת ליקרב בבמה גדולה, לכן יש להן דין במה גדולה והם פסולין בלילה ואפילו אם הקריבן בבמה קטנה , ואילו

כאן,

ששחטו בלילה, מדובר

בקדשי במה קטנה,

שלכתחילה הוקדשו על מנת ליקרב בבמה קטנה, ואותן קרבנות כשרים בלילה, ומכאן למד רב ששחיטת במת יחיד כשרה בלילה.

ומר,

שמואל

משני: כאן

, מה שאמר להביא דוקא ביום, מדובר

בקדשים,

ואף קדשי במה קטנה קרבים רק ביום. ואילו

כאן,

ששחטו בלילה, מדובר

בחולין

245 .

ולכן אמר ששחיטת לילה פסולה בבמה קטנה.

איתמר: עולת במת יחיד, רב אמר: אין טעונה הפשט וניתוח

אלא קריבה על הבמה בעורה,

ורבי יוחנן אמר: טעונה הפשט וניתוח.

וקא מיפלגי בדרבי יוסי הגלילי: דתניא: רבי יוסי הגלילי אומר: עולה שהקריבו ישראל במדבר

בהר סיני קודם מתן תורה

אין טעונה הפשט וניתוח, שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך,

ששם נאמרו למשה פרטי דיני הקרבנות, ובהר סיני נאמרו המצוות בכללן.

מר,

רבי יוחנן

סבר: מאהל מועד ואילך

טעונה הפשט וניתוח,

לא שנא במה גדולה ולא שנא במה קטנה. ומר

רב

סבר: בבמה גדולה, אין, בבמה קטנה לא

טעונה הפשט וניתוח [ודוקא לפי רבי יוסי הגלילי נחלקו רב ורבי יוחנן, כי לדעת התנא שחולק עליו וסובר שעולת מדבר היתה טעונה הפשט וניתוח, ודאי שבמת יחיד טעונה הפשט וניתוח, שהרי במדבר היתה במת יחיד] .

תניא כותיה דרבי יוחנן

שעולת במת יחיד טעונה הפשט וניתוח:

דתניא, אלו

דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה

:

קרן וכבש ויסוד וריבוע

היה למזבח ש

בבמה גדולה, ואין קרן וכבש ויסוד וריבוע

למזבח ש

בבמה קטנה.

כיור וכנו

היה

בבמה גדולה ואין כיור וכנו בבמה קטנה

247 . חזה ושוק

המורם לכהן מהשלמים נוהג

בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה.

אלו

דברים ששוותה

בהם

במה גדולה לבמה קטנה

:

שחיטה

נוהגת

בבמה גדולה וקטנה

248 .

הפשט וניתוח

נוהג

בגדולה ובקטנה.

דם

שצריך לזורקו על המזבח,

מתיר,

שזריקת הדם מתירה את הבשר לאכילה, וקודם לכן הוא אסור,

ומפגל

, שבזריקת הדם פוסלת מחשבת פיגול, כל אלו נוהגין

בגדולה וקטנה. מומין

שפוסלים את הקרבן ,

ו

כן

זמן

אכילת הקרבן, שוה

בגדולה וקטנה.

הרי נמצא מפורש בברייתא כי במה קטנה טעונה הפשט וניתוח כרבי יוחנן. [ורב סובר שברייתא זו כדעת התנא שנחלק על רבי יוסי הגלילי ואמר שעולת מדבר היתה טעונה הפשט וניתוח והוא הדין עולת במת יחיד].

שנינו במשנה:

אבל זמן, נותר וטמא שוין בזה ובזה.

תנו רבנן: מנין לעשות זמן,

שיפסל הקרבן בנותר אחר זמנו,

בבמה קטנה כבמה גדולה?

והרי לכאורה דין הוא שלא יפסל בבמה קטנה, דהא

אמרה תורה, לן ישרף, ויוצא ישרף.

ויש לנו ללמוד,

מה יוצא כשר בבמה

קטנה, שהרי אין שם מחיצות,

אף לן כשר בבמה

קטנה .

משיבה הברייתא: יש מקור לפסול נותר בבמה,

וכי

לאו קל וחומר הוא מעופות

: