Zevajim 101a — el Talmud en español

ו

לא קשיא. כי

חכמים עשו חיזוק לדבריהם

שאסרו את יום הקבורה,

יותר משל תורה

. כלומר, יותר ממה שעשתה התורה חיזוק לדבריה כשאסרה את יום המיתה; ואף שהתורה לא חיזקה את דבריה לאסור את הלילה שלאחריו, חכמים חיזקו את דבריהם ואסרו אף את הלילה.

כתיב ביום השמיני למילואי המשכן [שהיה בראש חודש ניסן, והוא היה היום הראשון לקרבנות הנשיאים, והקריב בו נחשון בן עמינדב נשיא יהודה את קרבנו, כמבואר בפרשת נשא]:

"ויהי ביום השמיני קרא משה, ויאמר אל אהרן: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה', ומנחה בלולה בשמן, כי היום ה' נקרא אליכם. ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא [באותו היום] איש מחתתו. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'.

וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים לאמר, קחו את המנחה הנותרת מאשי ה', ואכלתם אותה במקום קדוש כי חקך וחק בניך היא מאשי ה', כי כן צויתי [הצד"י בשורוק]. ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה [מן השור והאיל של השלמים] תאכלו במקום טהור. שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפני ה' והיה לך ולבניך אתך לחק עולם כאשר צוה ה'.

ואת שעיר החטאת [ומתבאר בסוגייתנו, שהכוונה לשעיר חטאת של ראש חודש, שהיא קדשי דורות, להבדיל מקרבנות יום השמיני והנשיאים שהם קדשי שעה] דרוש דרש משה והנה שורף, ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש. הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה, אכול תאכלו אותה בקודש [היה לכם לאוכלה בקודש] כאשר צויתי [בחיריק תחת הצד"י]. וידבר אהרן אל משה, הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה, ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'. וישמע משה וייטב בעיניו".

תנו רבנן

: שלש פעמים הזכיר משה, באותה פרשה של השמיני למילואים שכך נצטוה:

א. "

כי כן צויתי

". ב. "

כאשר צויתי

". ג.

כאשר צוה ה

'".

וכך הוא פירושם:

א. "ואכלתם אותה [את המנחה]

כי כן צויתי

" ש

באנינות יאכלוה

.

ב. "אכול תאכלו אותה [את החטאת שנשרפה]

כאשר צויתי

" -

בשעת מעשה

כשאירע להם אנינותם

אמר להן

שלא יימנעו מאכילת קדשים היום, כי שמע מפי הגבורה שחלוק אנינות היום משאר ימים. וכשראה שנשרפה, אמר להם "אכול תאכלו אותה", כלומר, היה לכם לאוכלה כאשר צויתי אתכם בשעת מעשה.

ג. "ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור

כאשר צוה ה

'".

לא מאלי

[מעצמי]

אני אומר

לאוכלם באנינות.

ורמינהי

, סתירה לכאורה, על מה ששנינו בברייתא שהותרה להם אכילה באנינות, מברייתא ששנינו בה:

מפני אנינות

, שהיו מנועים מלאוכלה,

שרפוה

לחטאת ביום השמיני למילואים,

לכך נאמר

בתשובתו של אהרן לדרישת משה על השריפה: "ותקראנה אותי

כאלה

, ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'". וממה שהודה לו משה, שנאמר "וישמע משה וייטב בעיניו", מוכח שלא שמע משה היתר אנינות, שאם כן לא היה מודה!?

אמר שמואל: לא קשיא

:

כי

הא

, הברייתא ששנינו בה מפני אנינות שרפוה,

רבי נחמיה

היא.

הא

, הברייתא ששנינו בה הותרה להם אנינות,

רבי יהודה ורבי שמעון

היא.

דתניא: מפני אנינות שרפוה, לכך נאמר

"ותקראנה אותי

כאלה

",

דברי רבי נחמיה

.

רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: מפני טומאה

שנטמאה

נשרפה

החטאת,

שאם אתה אומר מפני אנינות נשרפה, היו להם לשלשתן

, לכל שלשת שעירי החטאות שקרבו באותו יום, כמבואר בגמרא לקמן,

שישרפוה

.

דבר אחר

: אם מפני אנינות, למה שרפוה, הרי

היו להם לאכלן לערב

.

דבר אחר

: אם מפני אנינות למה שרפוה,

והלא פנחס

בן אלעזר בן אהרן הכהן, שלא היה אונן על דודיו,

היה עמהן

, והיה לו לאוכלה.

רבא אמר

ליישב את סתירת הברייתות: לעולם

אידי ואידי רבי נחמיה

היא הסובר שאת החטאת שרפו מפני אנינות,

ולא קשיא: כאן

, שהותרה להם אנינות,

ב

מנחה שהיא

קדשי שעה

, שלא נצטוו בה לדורות.

כאן

, החטאת ששרפוה,

בקדשי דורות

, היא חטאת ראש חודש שנצטוו בה לדורות, ובקדשי דורות לא הותרה אנינותם.

כלומר, לעולם שמע משה היתר אנינות, אלא שהוא לא שמע אלא בקדשי שעה, ומתוך שטעה משה להשוות קדשי דורות לקדשי שעה אמר להם גם על החטאת שנשרפה, שהיא קדשי דורות, "אכול תאכלו אותה בקודש כאשר צויתי" והיינו, כאשר צויתי אתכם בקדשי שעה היה לכם לעשות בחטאת ראש חודש, ושוב אמר לו אהרן שיש לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות, והודה לו משה.

הגמרא מבארת את המשא ומתן שבין משה לאהרן לפי שתי השיטות שנזכרו:

רבי נחמיה היכי מתריץ להו להני קראי

[איך מפרש הוא את המקראות] שנכתב בהם המשא ומתן שבין משה לאהרן?

ורבנן

[רבי יהודה ורבי שמעון]

היכי מתרצי להו להני קראי?

רבי נחמיה מתריץ להו הכי

:

שאל משה את אהרן ובניו:

מדוע לא אכלתם את החטאת!?

והוסיף ו

אמר לו משה לאהרן

:

שמא נכנס דמה

של החטאת

לפנים

[להיכל] ונפסלה על ידי זה?

אמר לו

אהרן למשה:

הן לא הובא את דמה

אל הקודש פנימה.

חזר משה ושאל את אהרן:

שמא חוץ למחיצתה

[חוץ לעזרה שהיא מחיצת החטאת]

יצאת

ונפסלה?

אמר לו

אהרן למשה:

בקודש היתה

ולא יצאה.

חזר משה ושאל את אהרן:

ודילמא באנינות אקריבתוה

, כי ההקרבה לא הותרה להם,

ופסלתוה?

אמר לו

אהרן למשה:

משה! וכי הם

, בני שאינם כהנים גדולים,

הקריבו!?

הלוא

אני

, שכהן גדול אני ומותר להקריב באנינות,

הקרבתי

, שכך ציויתני להקריב, וכדכתיב בתחילת הפרשה, "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך"!

וכאשר שמע משה את כל התשובות האלה, חזר

ואמר לו

משה לאהרן:

הן לא הובא את דמה

אל הקודש פנימה,

ו

גם

בקדש היתה

ולא יצאה, אם כן

אכול תאכלו אותה

[היה לכם לאכול אותה]

כאשר צויתי

לאמר:

באנינות יאכלוה

.

אמר לו

אהרן למשה: "

ותקראנה אותי כאלה, ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה

'!?"

ו

הרי

שמא לא שמעת

שבאנינות יאכלוה,

אלא בקדשי שעה

, ולא בקדשי דורות כשעיר החטאת של ראש חודש שנשרף,

ד

הרי

אי בקדשי דורות

, ודאי מסתבר שלא התיר לך ה', כי

קל וחומר

הוא

ממעשר

שני

הקל

,

ומה מעשר הקל אמרה תורה

"

לא אכלתי באוני ממנו

",

קודש החמור לא כל שכן

.

מיד

"

וישמע משה וייטב בעיניו

",

הודה ולא בוש לומר

"

לא שמעתי

",

אלא

הודה ואמר "

שמעתי ושכחתי

".

ורבי יהודה ורבי שמעון היכי מתרצי להו להני קראי?

הכי מתרצי להו

: שאל משה את אהרן ובניו:

מדוע לא אכלתם את החטאת, שמא נכנס דמה לפנים

ולכך שרפתם אותה?

אמר לו

אהרן למשה:

הן לא הובא את דמה

אל הקודש פנימה.

חזר משה ושאל את אהרן:

שמא חוץ למחיצתה יצאת

, ולכן נשרפה?

אמר לו

אהרן למשה:

בקודש היתה

ולא יצאה.

חזר משה ושאל את אהרן:

ודילמא באנינות אקריבתוה, ופסלתוה?

אמר לו

אהרן למשה:

משה!

וכי

הן הקריבוה דפסלה בהו אנינות

, הלוא

אני הקרבתיה

ואני שכהן גדול אני איני פוסל בהקרבת אנינות.

חזר משה ושאל את אהרן:

ודילמא אגב מררייכו פשעתו בה ואיטמאי

[שמא מתוך המרירות פשעתם בחטאת והיא נטמאה]?

אמר לו

אהרן למשה:

משה!

וכי

כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי שמים?

אלא "

ותקראנה אותי כאלה

",

ואפילו אלה וכאלה

[כפלים ממה שקרה לי],

אין אני מבזה קדשי שמים

.

אמר לו

משה לאהרן:

ואי

, ומאחר ש

הן לא הובא את דמה

אל הקודש פנימה,

ו

אף

בקודש היתה

שלא יצאה, אם כן:

אכול תאכלו אותה בקודש

[היה לכם לאוכלה בקודש]

כאשר צויתי

לאמר:

באנינות יאכלוה

.

אמר לו

אהרן למשה:

שמא לא שמעת

, להתיר אכילה באנינות,

אלא בלילה, דאי ביום

הרי

קל וחומר

הוא

ממעשר

שני

הקל

:

ומה מעשר הקל אמרה תורה

"

לא אכלתי באוני ממנו

",

קודש החמור לא כל שכן

.