Yoma 58a — el Talmud en español

רבי יונתן אומר

: הרי הכהן מזה

מ

דם

זה בפני עצמו, ומ

דם

זה בפני עצמו

, ולא יערבם כאחת [תוספות].

אמר לו רבי יאשיה: והלא כבר נאמר "אחת

"?!

אמר לו רבי יונתן: והלא כבר נאמר

: ולקח

מדם הפר ומדם השעיר

, והואיל וסתם הכתוב, ילמד סתום מן המפורש, כשם שבהזאות שלפני ולפנים ובהיכל מזה מכל אחד בפני עצמו אף כאן מזה מכל אחד בפני עצמו, ולא יערבם כאחת.

אם כן למה נאמר: "אחת

",

לומר לך: אחת ולא שתים מדם הפר

שלא יתן שתי פעמים מדם הפר על קרנות המזבח אלא פעם אחת יתן על ארבע קרנות מדם הפר [ראה הערה ],

אחת ולא שתים מדם השעיר

.

תניא אידך: ולקח מדם הפר ומדם השעיר, שיהיו מעורבין זה בזה; אתה אומר שיהיו מעורבין זה בזה, או אינו אלא: מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו, תלמוד לומר: "אחת

" -

וסתמא

של ברייתא זו

כרבי יאשיה

הסובר: מערבין לקרנות. שנינו במשנה: עירה דם הפר לתוך דם השעיר ו

נתן את המלא בריקן

(וכו'

):

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא

בדין קבלת דם הקרבנות:

הניח מזרק בתוך מזרק

ואין מחזיק הכהן בידו אלא את המזרק החיצון

וקבל בו

במזרק הפנימי

את הדם, מהו

שיהא כשר?

ומבארת הגמרא:

מין במינו

האם הוא

חוצץ

בין ידו של הכהן למזרק בו מתקבל הדם, ונמצא שאין קבלה זו בכהן שהרי אינו אוחז במזרק שהדם בו [רש"י] ;

או

שמא מין במינו

אינו חוצץ?

אמר ליה

רב חסדא לרמי בר חמא,

תניתוה

במשנתנו שמין במינו אינו חוצץ: שהרי אמרה תורה: "ולקח" מדם הפר ומדם השעיר, והך "לקיחה" אחיזת המזרק היא, ומכל מקום שנינו:

נתן את ה

כלי ה

מלא

ובו הדם

ב

כלי ה

ריקן, מאי לאו

הכי קאמר:

הושיב מזרק מלא לתוך מזרק ריקן

ומזה; הרי שמכל מקום לקיחה של כהן גדול היא.

ודחינן:

לא

כן הוא פירוש המשנה, אלא כך פירושה: חזר ו

עירה מזרק מלא לתוך מזרק ריקן

כדי לערב את הדם.

ותמהינן: כיצד אפשר לפרש כן דברי המשנה, ו

הא

כבר

תנא ליה רישא: עירה דם הפר לתוך דם השעיר

וכבר נתערבו הדמים, ולמה חוזר ומערה מן המלא לריקן?!

ומפרשינן:

כדי לערבן יפה יפה

, מפני שהדמים קשים להתערב, והואיל וסובר התנא של משנתנו "מערבין לקרנות" משום דכתיב "אחת", סובר הוא, כי צריך לערבן יפה יפה שלא יהיו כשתי חטויין [ריטב"א].

תא שמע

: דתנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ורצפה מקדשת [ראה הערה ], וכלי שרת מקדשין, מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בין הכהן וכלי השרת בקבלת הדם, כדכתיב: ולקח הכהן, שתהא לקיחה בעצמו של כהן [רש"י זבחים], אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בין הכהן ובין הרצפה, ולפיכך:

היה עומד

הכהן בשעת עבודה

על גבי כלי או על גבי רגל חבירו

, הרי זה

פסול

.

הרי למדנו: אף רגל חבירו שהיא מין אחד עם רגל הכהן, הרי היא חוצצת.

ודחינן:

שאני רגל

כלומר: רגל של חבירו [ולישנא קלילא נקט, ריטב"א]

דלא

מבטיל ליה

, אין חבירו מבטל שם את רגלו עד שיגמור הכהן את עבודתו, ולפיכך הרי זו חציצה.

איכא דאמרי

: לא נסתפק רמי בר חמא משום חציצה, כי מין במינו אינו חוצץ [רא"ל], אלא

הכי בעי מיניה

רמי בר חמא מרב חסדא: הניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם, האם

דרך שירות

[עבודה]

בכך, או אין דרך שירות בכך?

תא שמע: דתנא דבי רבי ישמעאל

: כתיב: ולקחו

את כל "כלי השרת" אשר ישרתו בם בקודש

[ונתנו אל בגד תכלת], משמע: אפילו

שני כלים

שנאמר "כלי" ,

ושרות אחת

, שנאמר: "השרת

";

ללמדך דרך שירות בכך.

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא

:

הניח סיב

[גדל סביב הדקל ונכרך עליו סביב]

בתוך המזרק וקבל בו את הדם

, והסיב מתוך שהוא רך הרי הוא סופג את הדם, והדם יוצא מכל עבריו, ואינו חוצץ כל כך

מהו

שיהיה הסיב חציצה -

מין בשאינו מינו

הרי זה

חוצץ, או אינו חוצץ?

כיון דמחלחל

שהסיב חלול והדם יורד דרך הנקבים תוך המזרק [מאירי], ולכן

לא חייץ

וכולו כשר, כיון שהוא מחובר יחד [רש"ש],

או דילמא לא שנא?

כלומר: מין בשאינו מינו פשיטא לן שחוצץ; ומספקא לן בסיב הואיל והוא מחלחל, או אפשר אף הוא חוצץ שלא לחלוק ולתת דבר לשיעורין, [ריטב"א, וראה גירסתו].

אמר ליה

רב חסדא לרמי בר חמא:

תניתוה

, במשנה בפרה:

אפר פרה אדומה היו נותנין אותו בתוך מים חיים [מי מעין] שנשאבו מן המעין ישירות לתוך כלי, ולפיכך:

המקדש [נותן אפר פרה לתוך מים חיים] בתוך שוקת [אבן שיש לה בית קיבול העומדת על שפת המעין והמים נכנסין לה דרך חור בדופנה], והיה ספוג בתוך השוקת, הרי המים שבספוג פסולין אפילו אם יסחטם לתוך כלי, שהרי לא הגיעו אל הכלי ישירות מן המעין; ואילו שאר המים שבתוכו כשרים הם אף שצריך שיגעו המים בכלי, הואיל ווהמים יוצאים מכל עברי הספוג, ונכנסים בין הספוג ובין הכלי -

כיצד הוא עושה: כשבא להוריק את המים שבשוקת לתוך צלוחית או שפופרת להצניעם ולשומרם כשיצטרך להזות על טמאי מת [שי"צ], והרי המים שבספוג פסולים הם?

הרי זה

זולף והולך

כלומר: שואב [ריטב"א בשם רש"י] והולך את כל המים שבשוקת,

עד שמגיע ל

מים שב

ספוג

.

הרי למדנו: כי שאר המים כשרים אף שצריך שיהיו נוגעים בכלי, הואיל והספוג מחלחל.

ודחינן: אין להוכיח ממים לדם, כי

שאני מיא דקלישי

[אינם עבים כדם], ויוצאים מכל עבריו ונכנסים בין הספוג ובין הכלי, מה שאין כן הדם שהוא עב.

איכא דאמרי הכי פשט ליה

מאותה משנה:

בדם כשר

שאינו עב כל כך, אבל

בקומץ

המנחה, שצריך "מתן כלי" שהוא כמו קבלה בדם, אם נתנו בתוך כלי שיש בו סיב, הרי זה

פסול

, ואף על פי שהסולת דק מאד ופעמים שאין נקבי הסיב נדבקים יפה זה בזה ויוצא הקמח דרך הסיב [ריטב"א בשם תוספות, ות"י].