Yoma 55b — el Talmud en español

משני ליה רב יוסף:

רבי יהודה

לית ליה כתיבה

, אין סומכין על הכתיבה, כי לפעמים אינו שת לבו לעיין בכתב, ונמצא מחליף עולה בחטאת -

ד

הכי

תנן

בדעת רבי יהודה במשנתנו:

רבי יהודה אומר: לא היה שם אלא כן אחד בלבד

עליו הניח הן את דם הפר והן את דם השעיר, נוטל את זה ומניח את זה -

ו

תרי

כנים

מאי טעמא לא, משום דמחלפי

מתחלפין לו זו בזו, וכשבא לקחת את דם הפר נמצא לוקח את של השעיר; ולפיכך מניחן על כן אחד, נוטל תחילה את הדם שהיה מונח עליו ומניח את זו שבידו, ונמצאו עשויות העבודות כסדרן של שעיר אחר פר בפנים, ושל פר אחריה בהיכל ואחר כך של שעיר [רש"י].

ו

הרי מכל מקום

נעביד תרי

כנים

וליכתוב עלייהו

על המזרקים [רא"ל]:

הי

מזרק

דפר והי

מזרק

דשעיר?!

אלא

, על כרחך כי

לרבי יהודה לית ליה כתיבה

.

מיתיבי: שלש עשרה שופרות היו במקדש, והיה כתוב עליהן: תקלין חדתין, ותקלין עתיקין, וקינין, וגוזלי עולה, ועצים, ולבונה, וזהב לכפורת, וששה

שופרות נוספים היו ל

נדבה

, והיה כתוב עליהן: נדבה - ויתבאר בסמוך.

באחד באדר בית דין שולחין בכל ערי ישראל, ומכריזין שיביאו שקליהם, היינו מחצית השקל שחייב כל אחד להביא לבית המקדש בכל שנה לקניית קרבנות ציבור.

את השקלים היו נותנים בלשכה מיוחדת, ושלש פעמים בשנה [בפרוס - כלומר חמשה עשר יום לפני - הפסח, העצרת והחג], היו הגזברין תורמין את הלשכה ["תרומת הלשכה"], כלומר: נותנין מהלשכה לשלש קופות שכל קופה מכילה שלש סאין, כדי לקנות מהקופות קרבנות צבור, ושאר דברים שפורטו בשקלים פרק ד משנה א וב.

ממותר המעות שבלשכה לאחר התרומה לקופות ["שיירי הלשכה"], היו לוקחים בשביל חומת העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר, ושאר דברים שפורטו שם משנה ב.

ומפרשת המשנה:

תקלין חדתין: אלו שקלים של כל שנה ושנה

, מי שלא הביאן בזמנם באדר, מביאן כל שעה שירצה ונותנם בשופר של תקלין חדתין, והגזברין היו נוטלין את המעות מן השופרות והיו נותנין בלשכה, ותורמין מהן את הקופות.

תקלין עתיקין: מי שלא שקל אשתקד ישקול לשנה הבאה

, וכשהוא שוקל יתננו בשופר זה, ודין מעות אלו כדין "שיירי הלשכה".

קינין: הן תורין

, המתנדב שתי תורין נותן בשופר של קנין [ריטב"א].

גוזלי עולה: הן

לקניית

בני יונה

, המתנדב בני יונה נותן בשופר של גוזלין, שכך כתוב: "ותור וגוזל

";

ועוד, דגוזל משמע קטן כמו "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף", וקיימא לן: "תורים" גדולים ולא קטנים, ו"בני יונה" קטנים ולא גדולים [ריטב"א בשם תוספות].

ולפיכך היו צריכים שופרות נפרדים לתורין ולבני יונה, כי המתנדב בני יונה והביא תורין או להיפך, לא יצא, [תוספות הרא"ש].

[עצים: המתנדב עצים, נותן מעות לאותו שופר, ולא יפחות משווי שני גזירין של עצים.

לבונה: המתנדב לבונה נותן מעות באותו שופר, ולוקחין מהן לבונה ומקטירין אותו נדבה על מזבח החיצון שבעזרה.

זהב לכפורת: היינו למזרקי זהב הנקראים "כפורי זהב".

ששה שופרות לנדבה: ואמרו חכמים על חטאות ואשמות, שלא יקריבום אלא "ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה", ודמים אלו נתנו בשופרות, ומהם היו מקריבים קרבנות עולה כאשר היה המזבח בטל מפני שאין קרבנות להקריב, והוא נקרא: "קיץ המזבח"].

וכולן

הן הקינין והן גוזלי עולה

עולות

נדבה הן ולא חטאות,

דברי רבי יהודה

, ולשיטתו שהוא סובר [כמבואר לעיל עמוד א]: לא היו שופרות לקיני חובה שיש בהן חטאת, ואילו לנדבה אין באין עופות אלא לעולה. הרי למדנו: כי אף רבי יהודה אית ליה כתיבה דהא קתני "והיה כתוב עליהן" [רש"י ]; וכיון שכן, אי אפשר לפרש "מפני התערובות" כדפריש לה רב יוסף, כי הרי יש פתרון בכתיבה?!

כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא

לפרש מה שאמרו "מפני התערובות":

גזירה משום

דחיישינן שמא מעורבין בשופר דמי

חטאת שמתו בעליה

-

כלומר: אילו היו שופרות לקיני חובה, היה עלינו לחוש שמא מת אחד הבעלים שנתנו מעות בשופר, וכיון דבקיני חובה יש חטאות, הרי מעורב בשופרות מעות חטאת שמתו בעליה, שהן הולכות לים המלח; ונמצאו כל המעות פסולות להקרבה.

ותמהינן:

ומי חיישינן

למיתה?!

והתנן: השולח חטאתו ממדינת הים, מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים

, ואין חוששין שמא חטאת שמתו בעליה היא ולמיתה אזלא, כי מעמידין את הבעלים על חזקתם שחיים הם [גיטין כח דברי רבא שם].

ומשנינן: אל תאמר: "שמא" מת אחד מן הבעלים,

אלא

: גזירה

משום חטאת שמתו בעליה ודאי

, כלומר: שמא יוודע לנו בודאות שמת אחד הבעלים, והואיל ואין אנו יודעים אלו מעות שלו הן, הרי יהיה אסור להקריב את כולן.

ואכתי תמהינן:

ונברור ארבעה זוזי

שהן דמי חטאתו של המת [ראה הערה ],

ונשדי

אותם

במיא

[נזרקם לים המלח], ונסמוך מדין "ברירה", לומר: כי דמים אלו הן דמי החטאת שמתו בעליה,

ו

ממילא

הנך

שאר הדמים שבשופר

נישתרו

[יותרו]?!

ומשנינן:

רבי יהודה לית ליה ברירה

, אינו סומך עליו להתיר איסור [רש"י].

מנא לן

שרבי יהודה סובר "אין ברירה"?

אילימא מהא דתנן

[

דתניא

גרסינן, תוספות]:

הלוקח יין מבין הכותיים

שאין חוששין לתרום ולעשר כאשר הן מוכרין לאחרים, שחשודים הם על "ולפני עור לא תתן מכשול" [תוספות ]

ערב שבת עם

חשיכה

ואין בידו כלים להפריש מהם תרומות ומעשרות -

הרי זה

עומד ואומר

[אם דרך משל היו שם מאה לוגין]:

שני לוגין

[כשיעור עין בינונית המפרשת לתרומה גדולה אחד מחמשים]

שאני עתיד להפריש

לאחר שאחל לשתות,