Yoma 51b — el Talmud en español

וכאן שבה הגמרא לבעייתו של רבי אלעזר: לדברי האומר פר יום הכפורים קרבן יחיד, עושה תמורה או אין עושה תמורה, ופירשה הגמרא לעיל כי יסוד הספק הוא, אם שאר הכהנים בקביעותא מתכפרי, או בקופיא מתכפרי.

כתיב בפרשת אחרי: בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה. וגו'. והקריב אהרן את פר החטאת "אשר לו" וכפר בעדו ובעד ביתו. וגו'. והקריב אהרן את פר החטאת "אשר לו" וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת "אשר לו".

ותמהינן:

ותיפוק ליה ד"אשר לו" אמר רחמנא

, הרי למדנו כי

משלו

של הכהן גדול

הוא מביא

את הפר; ולמעט הוא בא שלא יבוא אף משל אחיו הכהנים -

כ

דתניא

: כתיב

"אשר לו

" ללמדך:

משלו הוא מביא ולא משל ציבור, יכול לא יביא משל ציבור

כיון

שאין הציבור מתכפרין בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו

-

תלמוד לומר

פעם שניה

"אשר לו

" -

יכול לא יביא

משל ציבור או משל אחיו הכהנים,

ואם הביא כשר

.

תלמוד לומר שוב

פעם שלישית:

"אשר לו

"

\-

שנה הכתוב עליו לעכב

[ראה הערה ].

ודחינן לה:

ולטעמיך: אחיו הכהנים, אי לאו

דקנו בגויה

[אם לא שיש להם קנין בו]

היכי מכפר להו

[

אף בקופיא

, ב"ח]?!

אלא

על כרחך

שאני בי גזא דאהרן

[רשותו של אהרן]

דאפקריה רחמנא

[הפקירה התורה] לפר הבא משלו

גבי אחיו הכהנים

לגבי הך כפרה [רש"י].

הכא

[

גבי תמורה

]

נמי, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים

, [

ויש לומר דמתכפר

ה

בקביעותא

, ב"ח].

מתניתין:

א. במשכן, היתה פרוכת פרוסה מן הכותל הדרומי לצפוני כדי להבדיל בין הקודש שבמזרח ובין קודש הקדשים שבמערב; והיו נכנסים לקודש הקדשים סמוך לכותל הצפוני שם היתה הפרוכת פתוחה.

ב. בבית המקדש הראשון לא היתה פרוכת, אלא מחיצה של אבנים היתה מפרדת בין הקודש וקודש הקדשים, והיתה גבוהה - עד לעלייה שמעל המקום שבין הקודש וקודש הקדשים - שלושים אמה, ורחבה היה אמה אחת, ונקראת: "אמה טרקסין".

ג. פתח קודש הקדשים בבית המקדש הראשון היה באמצע ה"אמה טרקסין", ופרוכת היתה פרוסה על הפתח לצניעות בעלמא ולא כמחיצה [לדעת רש"י מנחות צח א ד"ה בפרוכת].

ד. מקום אותה אמה אינו בכלל המידות שנאמרו בכתובים על מידות ההיכל [ארבעים אמה], ולא בכלל מידות קודש הקדשים [עשרים אמה], כך היא מסקנת הגמרא לקמן נב א; [ולרמב"ם שיטה אחרת, נתלבטו בה אחרונים].

ה. בבית המקדש השני היה גובה אותו מקום עד לעליה שעל גביו - ארבעים אמה [תוספות יום טוב, וראה הערה ], ולפיכך, לא היה ניתן להעמיד שם כותל שאין רחבו אלא אמה; ואילו להרחיבו ולמעט מחללו של היכל או משל קודש הקדשים לא היה אפשר, כי הרי מידותיהם של אלו הכל על פי הדיבור היו, כדכתיב: הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, [תוספות ישנים, וראה הערה 100\].

ואף לא יכלו להעמיד כותל רחב אמה עד הגובה האפשרי, ומעליו לתת פרוכת, כי כך קיבלו חז"ל, או כולו בפרוכת כפי שהיה במשכן, או כולו בבנין כפי שהיה בבית המקדש הראשון [גמרא בבא בתרא ג ב] -

ולפיכך הבדילוהו בפרוכת ולא בבנין של אבנים, וכדרך שהיה במשכן; ולדעת חכמים שבמשנתנו, עשו משני עברי מקום ה"אמה טרקסין", שתי פרוכות ואמה חלל. [יש אומרים: לבד עובי הפרוכות, ויש אומרים: כולל עוביין - ביניהן]. ו. אף בבית המקדש השני, לא היו מידות ההיכל וקודש הקדשים כוללות אותה אמה [ואפילו הרמב"ם מודה, כי כן היה בבית המקדש השני] כמבואר במשנה במדות שהביאה הגמרא נב א; ואף שתי הפרוכות נקראות "אמה טרקסין" כמבואר באותה משנה.

לאחר שחפן הכהן בעזרה את הקטורת, ונטל כף ומחתה כמבואר במשנה הקודמת -

היה

יוצא מן הרובד הרביעי שבעזרה שם היתה מחתת הגחלים כמבואר בפרק הקודם [מאירי] ונכנס ו

מהלך בהיכל

-

עד שמגיע לבין שתי הפרכיות

[מלאכת שלמה]

המבדילות

בבית המקדש השני

\-

בין הקודש

[ההיכל]

ובין קודש הקדשים, וביניהן

היה רוחב

אמה

[והיה נכנס בפיתחה הדרומי של החיצונה, ומהלך בין הפרוכות עד לפיתחה הצפוני של הפרוכת הפנימית, שם נכנס לקודש הקדשים - כמבואר במשנה הבאה].

רבי יוסי אומר: לא היתה שם

בבית המקדש השני -

אלא פרוכת אחת בלבד, ש

הרי

נאמר

במשכן:

והבדילה "הפרוכת

"

\- אחת ולא שתים -

לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים

.

גמרא:

שנינו במשנה: רבי יוסי אומר: לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר: והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים:

ותמהינן: והרי

שפיר קאמר להו רבי יוסי לרבנן

, להוכיח מן הכתוב כי אין לעשות אלא פרוכת אחת, ותיקשי לחכמים הסוברים: שתי פרוכות היו?!

ורבנן אמרי לך: הני מילי

שהיה די להם בפרוכת אחת -

במשכן

, הואיל והיה ברור להם היכן מסתיים הקודש ומתחיל קודש הקדשים; ובאותו מקום נתנו את הפרוכת.

אבל ב

בית ה

מקדש

ה

שני

[ראה הערה ]:

כיון דלא הואי

בין ההיכל וקודש הקדשים -

אמה טרקסין

[כותל רחב אמה במקום פרוכת] הואיל וגבוה היה מכדי להחזיק כותל שאינו אלא רחב אמה,

ובמקדש ראשון

בלבד

הוא דהואי

בנין ברוחב אמה -

הרי שנוסף בבית המקדש השני - ביחס לבית המקדש הראשון - חלל אמה פנוי,

ואיסתפקא להו לרבנן

שבאותו הזמן,

בקדושתיה

של אותו חלל,

אי

קדושתו

כלפנים

דהיינו קודש הקדשים,

אי כלחוץ

כקדושת היכל - וכיון שכן, לא היו יודעים היכן ליתן את הפרוכת, שהרי אין יכולים ליתנה שלא בקו המפריד בין הקדושות, שמא יבואו להתנהג בהיכל בקדושת פנים, או בקודש הקדשים כקדושת חוץ, [ת"י ותוהרא"ש וריטב"א].

ו

לפיכך

עבוד שתי פרכיות

זו לפנים מזו ואמה ביניהן, לידע ולהודיע: עד הפרוכת הראשונה קדושת היכל ודאי, ומפרוכת שניה ואילך ודאי קודש הקדשים הוא, [וראה הערה ].

ודעת רבי יוסי היא כי לא הסתפק להם מה היא קדושתו של אותו מקום, ונתנו את הפרוכת במקום שמסתיימת קדושת ההיכל ומתחיל קודש הקדשים, [ריטב"א, ת"י, ותוספות בתירוץ אחד ].

תנו רבנן

:

א. השולחן היה עומד בצפון ההיכל מימין הכניסה שהיתה במזרח, משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, והמנורה היתה עומדת בדרום ההיכל, משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה, ומזבח הזהב היה ממוצע ועומד באמצע [כותלו הצפוני גובל עם הקו החוצה את ההיכל בין צפון לדרום, מהרש"א], ומשוך מביניהם מעט כלפי פתח ההיכל שבמזרח, [ברייתא לעיל לג ב].

ב. בבית המקדש היו עשר שולחנות נוספים על שולחנו של משה; אורך כל שולחן שתי אמות ורוחב אמה, כשולחנו של משה.

וכך היו מסודרים [לחד תנא במנחות צח, וכהסלקא דעתין בגמרא]:

שולחנו של משה בראש לצד מערב, ושתי שורות של שולחנות - נתונים לאורכם - לפניו; חמש שולחנות - עומדים לאורך ההיכל מן המערב למזרח - מימין שולחנו של משה, וחמש שולחנות לשמאלו [והיו עומדים נמוכים הימנו, כי קרקע ההיכל היה משופע, וכתלמידים היושבים לפני הרב, שם צט א].

וכולם היו עומדים בחציו הצפוני של ההיכל; שהרי כך אמרה תורה: והשולחן תתן על צלע צפון.

כיצד: השורה הצפונית - אורכה עשר אמות ורוחבה אמה - היתה משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, ובינה לבין השורה הדרומית היו שתי אמות ומחצה נוספות, נמצאו השולחנות כולם בחציו הצפוני שהיה רחב עשר אמות.

כשבא הכהן הגדול מן העזרה דרך ההיכל כדי ליכנס לקודש הקדשים -

בדרומו של היכל

בין המזבח למנורה

הדרומית ממנו -

היה מהלך, דברי רבי יהודה

.

רבי מאיר אומר

: היה מהלך בצפונו של היכל

בין

ה

שולחן

שבצפון

למזבח

הדרומי ממנו.

ויש אומרים

: בקצה צפונו של היכל היה מהלך -

בין

ה

שולחן

שבצפון ההיכל

לכותל

הצפוני.

ומפרשינן:

מאן יש אומרים

, הסוברים כי בצד צפון היה מהלך?

אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דאמר

במשנתנו שפרוכת אחת בלבד היתה שם, ו

פיתחא

של הפרוכת דרכה נכנסים לבית קודש הקדשים

בצפון קאי

, כי מן הצפון היו נכנסים לקודש הקדשים; ולפיכך היה מהלך בצד צפון כדי ליכנס דרך הפתח לקודש הקדשים.

ורבי יהודה

הסובר כי היה מהלך בדרומו של היכל -

אמר לך

:

שתי פרוכות היו, ו

פיתחא

של הפרוכת החיצונה דרכה היה צריך ליכנס -

בדרום קאי

, ולפיכך היה מהלך בדרום אל עבר פיתחה של הפרוכת החיצונה, והיה מהלך בין שתי הפרוכות עד פיתחה הצפוני של הפרוכת הפנימית, משם נכנס לקודש הקדשים.

והוינן בה:

ורבי מאיר כמאן סבירא ליה

במספר הפרוכות שהיו?

אי כרבי יהודה סבירא ליה

ושתי פרוכות היו, אם כן

ניעול

[יכנס] - כלומר: ילך בהיכל כדי להכנס בפיתחה של הפרוכת החיצונה -

כרבי יהודה

, דהיינו בצד דרום?!

ו

אי כרבי יוסי סבירא ליה

ופרוכת אחת בלבד היתה,

ניעול כרבי יוסי

בקצה הצפוני של ההיכל בין הכותל והשולחן, ולמה היה מהלך מעברו הדרומי של השולחן?! ומשנינן:

לעולם

רבי מאיר

כרבי יוסי סבירא ליה

ופרוכת אחת היתה פתוחה מן הצפון; ואמנם כן יש לו לילך בצידו הצפוני של ההיכל ככל אשר יוכל -

אלא ש

אמר לך

רבי מאיר: אותן שתי שורות של חמש חמש

שולחנות

שהיו במקדש - אורך כל שורה עשר אמות -

צפון ודרום מונחין

, כלומר: אורך השולחן ואורך השורה, לרחבו של היכל מן הצפון לדרום היו נתונים.

וכיון שאמרה תורה "והשולחן תתן על צלע צפון", אי אפשר היה להרחיק את השולחנות מן הכותל הצפוני כלל, שהרי אורך כל שורה עשר אמות כרוחב חציו הצפוני של ההיכל, שהיה אף הוא עשר אמות, ולכן הצמידו אותם לכותל הצפוני, ואת שולחנו של משה נתנו בין השורות [מנחות צט א].

ו

הואיל וצמודים היו לכותל,

מפסקא ליה שולחן

לכהן הגדול, אילו היה הולך בקצה הצפוני של ההיכל,

ולא מתעייל ליה

[אינו יכול ליכנס]; ועל כרחו היה מהלך לצידו הצפוני של המזבח הגובל עם קו החצי של אורך ההיכל, ולאחר שעבר את המזבח - שהיה משוך מן השולחנות לצד הכניסה להיכל - והגיע אצל השולחנות, היה פונה מעט שמאלה לדרום, והולך בתחילת חציו הדרומי של ההיכל.

ואיבעית אימא: לעולם מזרח ומערב

היו

מונחין

השולחנות, ורחוקה היתה השורה הצפונית מן הכותל שתי אמות ומחצה, והיה יכול ללכת בינה לבין הכותל -