Versión en texto de este daf: original y traducción

Yoma 48b — el Talmud en español

Yoma 48b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.

Texto original — Yoma 48b

חישב

מחשבת פיגול

בחתיית גחלים מהו

שתיפסל הקטורת? [ובלשון אחר ביאר רש"י: מהו שייפסלו הגחלים]; כלומר: האם חתיית הגחלים "עבודה" היא או לא.

מכשירי מצוה

הגחלים שהם מכשירי הקטורת שעיקר מצותה היא ההקטרה

כמצוה דמו

, וכשם שפוסלת מחשבה בחפינה לפסול את הקטורת, כך מועלת מחשבה בחתיית הגחלים לפסול את הקטורת [או הגחלים],

או לא

.

(בעי

) [

בעו

] בני הישיבה

מיניה מרב ששת

:

ארבע עבודות יש בדם:

א.

שחיטה

, והיא כשירה אפילו בזר וכל שכן בשמאל.

ב.

קבלת הדם וקידושו בכלי

, והיא אינה כשירה אלא בכהן, שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם; כי אף שאמרה תורה "והקריבו" שהוא לשון הולכה, אין כוונת הכתוב אלא לקבלה, שהרי לאחר שחיטה נכתבה, ואין הולכה אלא אם כן קיבל הדם [רש"י חגיגה יא א].

והואיל ונאמר בקבלה לשון "כהונה" הרי שאינה כשירה אלא בימין, כי כך קיבלו חז"ל: כל מקום שנאמר: "אצבע" או "כהונה" אינו אלא בימין.

ג.

הולכת הדם לזריקה על המזבח

, אינה כשירה אלא בכהן, והוא נלמד ממה שכתבה התורה את עבודת הקבלה בלשון "והקריבו" שהוא לשון הולכה; ודין עבודת הולכה בשמאל מתבאר בסוגיא שלפנינו.

ד.

זריקה

, והיא אינה כשירה אלא בכהן, שנאמר: והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו - הכהנים - את הדם על המזבח סביב; וכיון שכן אף היא אינה כשירה אלא בימין, שהרי נאמר בה כהונה.

הולכה

בדם - שלא נאמר בה לשון "כהונה" בהדיא, כי עיקר הפסוק "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" על קבלת הדם נאמרה ולא על הולכה, אף שדרשוהו חז"ל על הולכה - הנעשית

בשמאל, מהו

שתהא כשירה?

אמר להו רב ששת: תניתוה

לשאלתכם במשנתנו, דתנן:

נטל את המחתה

של הגחלים

בימינו, ואת הכף

עם הקטורת

בשמאלו

, הרי שהולכה בשמאל כשירה.

ותמהינן עליה דרב ששת שפשט הספק שנסתפקו בדם הזבח, מן הקטורת שאינה זבח:

ונפשוט להו

רב ששת

מהא דתנן

במסכת תמיד גבי זבח עצמו - בסדר הולכת אברי התמיד אל הכבש כדי להקטירן על המזבח:

הראשון - שזכה בפיס להעלות אברים לכבש, זכה - בראש וברגל; הראש - קיבל מיד מנתח האברים - בימינו וכו', ואת

הרגל של ימין בשמאל

[

ו

] -

ו

מוליך את הרגל כש

בית עורה

הצד שהיה מכוסה בעור קודם ההפשט, כלומר: לא במקום החתך -

לחוץ;

ואילו מקום החתך לפנים כלפי כהן, כי כך נאה הדבר.

הרי למדנו: הולכה כשירה בשמאל; ולמה לא פשט רב ששת את הבעיא ממשנה זו המדברת בזבח ולא בקטורת?!

ומשנינן:

אי מהתם

מן המשנה בתמיד, המדברת בהולכת אברים להקטרה על המזבח, עדיין אין להכריח על הולכת דם לזריקה שתהא כשירה בשמאל - כי

הוה אמינא: הני מילי

שהכשרנו בשמאל -

הולכה

של אברים

דלא מעכבא

הקטרתם את ה

כפרה

, כי אין כפרה אלא בדם ואם לא הוקטרו אבריו הרי הקרבן כשר.

אבל הולכת דם, ד

זריקת

דם מעכב, כפרה הוא

, הוה אמינא ד

לא

.

לפיכך

קא משמע לן

רב ששת דאפילו הולכה כזו כשירה בשמאל, שהרי הקטרת הקטורת ביום הכפורים מעכבת, ואפילו הכי הולכתה כשירה בשמאל.