Yoma 37b — el Talmud en español

אמר אביי

תירוץ: משנתנו דיברה

בידות סכינים,

שאת הסכינים עצמם אי אפשר לעשות מזהב. [מפני שהזהב אינו חזק מספיק על מנת לחתוך בו]. אבל כלים אחרים שבמקדש עשה מונבז אף את הכלים עצמם מזהב.

מיתיבי

סתירה לדברי אביי מברייתא: שנו בברייתא:

אף הוא

מונבז,

עשה כני

ה

כלים

בסיסי הכלים,

ואוגני הכלים

[בית אחיזתם],

וידות

ה

כלים, וידות

ה

סכינין של יום הכיפורים, של זהב.

וכיון שנאמר בברייתא "ידות הכלים וידות הסכינין". מוכח שידות הכלים אינם ידות הסכינים. אלא ידות שאר הכלים שאפשר לעשות אותם בעצמם מזהב, ואף על פי כן לא עשאם מונבז מזהב. וזה שלא כדברי אביי!

תרגומא

פירש

אביי

: מה הם ידות הכלים שהוזכרו בברייתא? מדובר

בקתתא דנרגי וחציני

בידות הקרדומים והמגלות, שאי אפשר לעשות אותם בעצמם מזהב. ולפיכך עשה מונבז רק את ידותיהם מזהב .

שנינו במשנה:

הילני אמו

של מונבז

עשתה

נברשת של זהב

.

תנא

בברייתא:

בשעה שהחמה זורחת

בשעת הנץ החמה,

ניצצות

של אור היו

יוצאין ממנה

שהחמה זורחת ממזרח על הנברשת שעמדה על פתח ההיכל שהוא ממערב למזבח,

והכל יודעין

אז

שהגיע זמן קריאת שמע

, שזמנה בהנץ החמה.

מיתיבי

סתירה מברייתא אחרת:

שנו בברייתא:

הקורא את שמע

ב

שחרית עם אנשי משמר

[הכהנים העובדים בעזרה ],

ו

כן הקורא עם

אנשי מעמד

[הישראלים שהיו ממונים להיות נוכחים בעזרה בזמן הקרבת התמיד ]

לא יצא

ידי מצות קריאה כראוי ,

מפני שאנשי משמר משכימין

, מקדימים וקוראים לפני הנץ החמה,

ו

אילו

אנשי מעמד מאחרים

, וקוראים אחרי הנץ החמה לאחר שגמרו את עבודת התמיד.

ומדברי הברייתא הזאת למדנו, שאנשי המשמר ואנשי המעמד העומדים בעזרה לא קראו את קריאת שמע בהנץ החמה. ואילו בברייתא הקודמת למדנו, שכאשר הנצה החמה היתה הנברשת שבעזרה מנצנצת, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע!

אמר אביי

תירוץ: הנברשת נעשתה

ל

תועלת

שאר עמא דבירושלים

, שאר העם שבירושלים שבאו לעזרה, ולא היו עסוקים בעבודה, ועליהם היה מוטל לקרוא את קריאת שמע מיד בהנץ החמה .

שנינו במשנה:

ואף היא

הילני

עשתה טבלא

של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה.

במסכת גיטין [ס א] נחלקו תנאים אם מותר לכתוב במגילה חלק מן התורה, עבור תינוק כדי שיוכל ללמוד בה.

ומדייקינן ממשנתנו:

שמעת מינה

האם תלמד מדברי משנתנו ש

כותבין מגילה

לתינוק להתלמד בה?

שהרי במשנתנו למדנו שכתבו את פרשת סוטה [שהיא רק חלק מדברי התורה] בפני עצמה!

ודחינן:

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי

: פרשת סוטה נכתבה על גבי הטבלא

באלף בית

, באותיות שבראשי התיבות בלבד. ולא נכתבו כל המילים בשלמות.

מיתיבי

סתירה לדברי ריש לקיש מברייתא:

שנו בברייתא:

כשהוא

[כשהכהן]

כותב

את פרשת הסוטה,

רואה

את הפרשה כתובה על הטבלא.

וכותב מה שכתוב בטבלא. ומה כתוב בטבלא?

"אם שכב איש אותך ... ואם

לא שכב ... אם שטית ... אם לא שטית ... "

[על פי הכתוב בבמדבר ה, יט - כ ] ומשמע מהברייתא שהיה כותב מילים אלו בשלמותן!