Yoma 35b — el Talmud en español

מיתיבי

, הקשו בני הישיבה על דברי משנתנו [שבגדי שחרית היו חשובין משל ערבית], מדברי הנביא יחזקאל:

נאמר ביחזקאל [מד יט] בענין עבודת הכהנים הגדולים ביום הכיפורים:

"ובצאתם אל החצר החיצונה ... יפשטו את בגדיהם [בגדי הלבן] ...

ולבשו בגדים אחרים"

.

כלומר, בשעה שחוזרים ונכנסים לקדש הקדשים להוציא את הכף והמחתה, ילבשו בגדי לבן אחרים. ודבר זה אנו יודעים מהלכה למשה מסיני [לעיל לב א], ובא יחזקאל והסמיך [חיזק] דבר זה, וקבעו במקרא.

וסוף הפסוק הוא:

"ולא יקדשו את העם בבגדיהם"

[הגמרא מביאה כאן את הפסוק עד סופו אף על פי שהמשפט הזה דבר בפני עצמו הוא. ואין לו קשר לסוגייתנו. וכך פירושו]: וכשיצאו אל העם, דהיינו אל מחוץ לעזרה לא ילבשו בגדי קודש [ריטב"א בהסבר רש"י].

ולמדנו מדברי הנביא, שכאשר הכהן הגדול נכנס בין הערביים להוצאת כף ומחתה, הוא לובש בגדים "אחרים".

והוינן בה:

מאי

, מה היא כוונת הנביא שהדגיש ואמר "ולבשו בגדים אחרים", ולא אמר "ולבשו בגדים" סתם?

לאו

, האם לא התכוין לומר, ש

"אחרים"

היינו שונים ו

חשובין מהן

מן הראשונים שלבש בשחר?!

ומכאן קושיא על דברי משנתנו [ששנינו שבגדי השחר היו חשובין משל בין הערבים]! ומתרצינן:

לא! "אחרים"

היינו

פחותים מהן

[מן הראשונים שלבש בשחר], משום שהעבודה שבשחר חשובה יותר, שהקריב קרבנות לכפרה. אבל הוצאת הכף והמחתה אינה באה לכפר, אלא לפנות את קדש הקדשים. שאין זה מכובד שיהיו מונחים שם כלים.

שנינו במשנה שבגדי הלבן של יום הכיפורים באים משל הקדש. ואם רצה להוסיף [יותר משלשים מנה לרבנן, ומעשרים מנה לרבי מאיר], מוסיף משלו.

תני רב הונא בר יהודה

ברייתא.

ואמרי לה

[אחרים אומרים אותה, בשם]

רב שמואל בר יהודה: אחר שכלתה עבודת

קרבנות ה

ציבור, כהן

גדול

שעשתה לו אמו כתונת

[מכספו או מכספה]

לובשה, ועובד בה עבודת יחיד

בלבד.

כלומר, עבודה שאין בה צורך לציבור, והיינו הוצאת הכף והמחתה שנעשתה רק משום כבוד מקום קדש הקדשים [ונקראה עבודת יחיד מפני שעבודה זו מוטלת על הכהן הגדול, לפנות את המקום. רש"י].

ובלבד, שימסרנה

הכהן הגדול

לציבור

. כיון שסוף סוף עבודת הציבור היא במקצת [רש"י. ריטב"א].

ומקשינן: מאחר שהכהן הגדול מוסר אותה לציבור,

פשיטא

שיכול לעבוד בה!?

ומתרצינן:

מהו דתימא

שמא תאמר,

ניחוש

[נחשוש]

שמא לא ימסרנה יפה יפה

, שמא לא יגמור בדעתו לתתה לציבור בלב שלם. ונאסור עליו לעבוד בה.

קמשמע לן

השמיע לנו התנא בברייתא שלא חוששים לזה, ומותר לו לעבוד בה.

ואגב ששנינו בדברי הברייתא "כהן גדול שעשתה לו אמו כתונת". מביאה הגמרא את המעשים דלהלן [תוספתא פרק א]:

אמרו עליו על רבי ישמעאל בן פאבי

הכהן הגדול,

שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה ו

היה

לובשה, ועובד בה עבודת יחיד, ומסרה לציבור

לפני שעבד בה.

אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא

[עשרים אלף] מנים,

ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה, מפני

שהיתה עשויה מחוטים דקים, עד כדי כך

שנראה כערום.

ומקשינן:

ומי מתחזי

וכי היה בשרו יכול להיראות דרך הכתונת?!

והאמר מר

התנא בברייתא [לקמן עא ב]: בגדי כהונה שנאמר בהם שהיו עשויים משש [פשתן],

חוטן

היה

כפול ששה

[והכתונת היתה משש], ואם כן, איך יתכן שראו את בשרו דרך בגדים עבים כל כך?

אמר אביי

תירוץ: משל לדבר,

כחמרא במזגא,

כיין בקנקן זכוכית, שאף על פי שהזכוכית עבה, היין נראה מתוכה. וכיוצא בזה בגדי רבי אלעזר בן חרסום היו מפשתן בהיר ושקוף, עד שנראה בשרו מתוכם.

אגב שהזכרנו את עשירותו של רבי אלעזר בן חרסום [שאמו עשתה לו כתונת משתי ריבוא מנה], מביאה הגמרא עוד ברייתא, המזכירה את עשירותו:

תנו רבנן

:

עני, ועשיר, ורשע

הנמשך אחרי תאוותיו

באין לדין

לעתיד לבוא על ביטול תורה. ובית דין של מעלה יכולים לחייבם בדין, ולהוכיח להם שיכלו לעסוק בתורה.

והברייתא מפרשת והולכת:

א.

לעני, אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?

אם

העני

אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי,

ולא יכלתי לעסוק בתורה.

אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל

שהיה עני מרוד ועסק בתורה?!

שכך

אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה

עובד למחייתו,

ומשתכר בטרפעיק

[מטבע השוה חצי דינר. והיא סלע מדינה. רש"י].

חציו היה נותן לשומר בית

המדרש

על מנת שיתן לו להכנס ללמוד תורה מפי שמעיה ואבטליון,

וחציו

הוציא

לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.

פעם אחת לא מצא

עבודה

להשתכר

בה,

ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס.

עלה

הלל על הגג,

ונתלה וישב על פי

ה

ארובה

[חלון בגג, שמשם נכנס האור לבית המדרש]

כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון.

אמרו: אותו היום ערב שבת היה. ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים

.

כשעלה עמוד השחר

[של שבת בבוקר]

אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר

[מואר],

והיום אפל. שמא יום המעונן הוא

.

הציצו

ב

עיניהן, וראו דמות אדם בארובה

.

עלו, ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו

פירקו את משא השלג מעליו,

והרחיצוהו, וסיכוהו

בשמן,

והושיבוהו כנגד המדורה.

אמרו: ראוי זה

במצבו הקפוא -

לחלל עליו את השבת

.

ב. ל

עשיר

שבא לדין לעתיד לבא,

אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר עשיר הייתי, וטרוד הייתי בנכסי

, ולא יכלתי לעסוק בתורה,

אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר

בן חרסום?!

שכך

אמרו עליו, על רבי אלעזר בן חרסום: שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים

.

ובכל יום ויום

היה

נוטל נאד של קמח על כתיפו

למחיה.

ומהלך מעיר לעיר, וממדינה למדינה ללמוד תורה.

פעם אחת מצאוהו עבדיו

הגרים באחת מהעיירות השייכות לו, ולא הכירוהו. וחשבו שמיושבי העיירה הוא.

ועשו בו

, הכריחוהו לעשות

אנגריה

, עבודת אדון העיירה, המוטלת על יושביה.

אמר להן: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה.

אמרו לו

: נשבעים אנו שבועה ב

חיי רבי אלעזר בן חרסום

, אדון העיר,

שאין מניחין אותך

לילך מכאן עד שתעשה את העבודה המוטלת עליך כדין תושב העיר.

[

הלך, נתן להם ממון הרבה כדי שיניחו אותו.

כך הגירסא בעין יעקב].

ומימיו

של רבי אלעזר בן חרסום,

לא הלך

לעבדיו

וראה אותן

איך הם עובדים.

אלא

היה

יושב ועוסק בתורה כל היום, וכל הלילה.

ג. והברייתא מבארת את דין הרשע:

רשע

הנמשך אחרי תאוותיו,

אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אמר: נאה הייתי, וטרוד ביצרי הייתי

.

אומרים לו: כלום נאה היית

[וטרוד ביצרך ] יותר

מיוסף?!

שכך

אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום

ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים. בגדים שלבשה לו

כדי לפתתו

שחרית, לא לבשה לו בערבית

. וכן

בגדים שלבשה לו ערבית, לא לבשה לו

ב

שחרית,

אמרה לו: השמע לי

לדבר עבירה.

אמר לה: לאו

.

אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין.

אמר לה

[על פי תהילים קמו]:

"ה' מתיר אסו רים".

אמרה לו:

הריני כופפת קומתך.

אמר לה [על פי תהלים שם]:

"ה' זוקף כפופים".

אמרה לו:

הריני מסמא את עיניך.

אמר לה:

"ה' פוקח עורים"

[תהלים שם].

נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה, לשכב אצלה, להיות עמה

.

ולא רצה לשמוע אליה.

ולמה נאמר [בראשית לט י]: "ולא שמע אליה לשכב אצלה, להיות עמה" בכפל לשון?

"לשכב אצלה

היינו

בעולם הזה

.

"להיות עמה"

היינו

לעולם הבא

.

ועתה הברייתא מסכמת את דבריה:

נמצא

:

הלל מחייב את העניים

[שלא למדו תורה] בדין.

רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים.

ו

יוסף מחייב את הרשעים.

מתניתין:

המשנה מתחילה לסדר את עבודות היום הנעשות בבגדי לבן.

בא לו

הכהן הגדול

אצ

ל

פרו

, פר החטאת השייך לו.

ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח,

בצפון העזרה [כך מוכח בגמרא].

ראשו

של הפר היה פונה

לדרום,

וזנבו לצפון.

ופניו

היו נוטים

למערב

[שהטו את ראשו הצידה, עד שפניו היו כלפי מערב] לכיוון ההיכל.

והכהן

הגדול

עומד במזרח,

[אחוריו למזרח]

ופניו למערב. וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה.

וכך היה אומר

בוידויו:

אנא השם

[כאן היה הכהן הגדול מזכיר את השם ככתבו יו"ד ה"א וא"ו ה"א ]:

עויתי, פשעתי, חטאתי לפניך, אני וביתי

.

אנא השם!

כפר נא, לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי

לפניך, אני וביתי.

שהרי הבטחת לנו לכפר עלינו היום,

ככתוב בתורת משה עבדך

[ויקרא טז ל]:

"כי ביום הזה יכפר

עליכם, לטהר אתכם מכל חטאתיכם".

והן

העומדים בעזרה, כאשר שמעו את השם יוצא מפי כהן גדול

עונין אחריו

[בהשתחויה. תפארת ישראל ]:

"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".