Yevamot 60a — el Talmud en español

שאם נשאה לאשה הועילו לו נישואיו,

שאין משלם קנס במפותה

של עצמו על פיתויו.

אזל רב גביהה מבי כתיל

[שם מקום],

אמרה לשמעתא

דרב ["ומוציאה בגט"]

קמיה דרב אשי

[הלך ואמר את מימרתו של רב, לפני רב אשי]:

אמר ליה

רב אשי לרב גביהה:

והא רב ורבי יוחנן, דאמרי תרווייהו: בוגרת ומוכת עץ

-

לא ישא

כהן גדול.

ואם נשא

-

נשוי

, ואין צריך לגרשה.

אלמא

, מוכח, שאין צריך להוציאה, משום ש

סופה להיות בוגרת תחתיו

, ו

סופה להיות מוכת עץ תחתיו

, שהרי תיבעל לו ותאבד בתוליה.

הכא נמי

, כשבא על אנוסת עצמו ומפותת עצמו, יש לך להתיר לקיימה, הואיל ו

סופה להיות בעולה תחתיו

.

ומסקינן:

קשיא!

שנינו בברייתא:

אנוסת חבירו ומפותת חבירו

-

לא ישא

כהן גדול.

ואם נשא

-

רבי אליעזר בן יעקב אומר, הולד חלל

וחכמים אומרים, הולד כשר

:

אמר רב הונא אמר רב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב

, שהולד חלל מביאת כהן גדול בבעולה.

איכא דאמרי

, כך

אמר רב הונא אמר רב

:

מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב

שהולד חלל? והרי איסור בעולה אינו לאו של כהונה אלא איסור עשה - "והוא אשה בבתוליה יקח" ולא בעולה, "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" ולא בעולה. ולאו הבא מכלל עשה, הוא איסור עשה. ואין חלל אלא הנולד מפסולי כהונה האסורות על הכהן בלאו?!

כי

סבר לה

, רבי אליעזר בן יעקב,

כרבי אלעזר

, הסובר שפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. ונמצא כי בשעה שבא הכהן הגדול על אנוסת חבירו או מפותת חבירו, הוא בא על אשה שיש בה פסול זונה, ועבר בביאתו גם על לאו של זונה, ולפיכך הולד חלל.

ותמהינן:

ומי

, וכי

סבר לה

רבי אליעזר בן יעקב

כוותיה

דרבי אלעזר?!

והא קיימא לן: משנת רבי אליעזר בן יעקב קב

[מדה קטנה, והיינו, שבמקומות מועטים הוא נזכר במשנה או בברייתא, רש"י לעיל מט ב],

ונקי

[ונקיות הן מימרותיו, שבכל מקום שמזכירים אותו - הלכה כמותו].

ואילו בהא

, בפנוי הבא על הפנויה,

אמר רב עמרם

ש

אין הלכה כרבי אלעזר!

ובהכרח שרבי אליעזר בן יעקב אינו סובר כאן כרבי אלעזר.

ומסקינן:

קשיא

.

רב אשי אמר

: כך יש לפרש את מחלוקת חכמים ורבי אליעזר בן יעקב -

ב

שאלה האם

יש חלל מ

ביאה ב

חייבי עשה

-

קמיפלגי

.

רבי אליעזר בן יעקב סבר: יש חלל

אף

מחייבי עשה

של כהונה.

ורבנן סברי: אין חלל מחייבי עשה

, אלא מחייבי לאוין דכהונה בלבד.

ומפרשינן:

מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?

מדוע הוא סובר שיש חלל מבעולה, שהיא חייבי עשה?

דכתיב

בפרשת כהן גדול:

"אלמנה וגרושה וחללה זונה

-

את אלה לא יקח. כי אם

בתולה

מעמיו יקח אשה".

וכתיב

מיד לאחר מכן, כהמשך הדברים

"ולא יחלל זרעו בעמיו

".

ומשמע שחילול זרעו אמור

אכולהו

, על כל סוגי הפסולים הכתובים בפסוק הקודם, ובכללם הפסול של בעולה לכהן גדול.

ורבנן

, הסוברים שאין חללה מבעולה לכהן גדול, כיון שהיא רק חייבי עשה - טעמם הוא, משום שהפסוק "את

אלה

לא יקח" -

הפסיק

את קשר

הענין

בין חייבי לאוין לחייבי עשה.

ומלמד הכתוב, ש"אלה", שהן חייבי לאוין, חלוקין הם בדינם מדין חייבי עשה, ולא פסל הכתוב את הזרע אלא מחייבי לאוין.

ו

אילו

רבי אליעזר בן יעקב, אמר

לך:

"אלה

" - לא להפסיק הענין הוא בא. אלא -

למעוטי

כהן הבא על אשתו כשהיא

נדה

, שאין זרעו ממנה חללים.

ומבארת הגמרא:

כמאן אזלא הא דתניא: מ"אלה" אתה עושה חלל, ואי אתה עושה חלל מנדה?

כמאן?

-

כרבי אליעזר בן יעקב

.

ומקשינן: ורבי אליעזר בן יעקב, הדורש מ"אלה" למעוטי נדה, ואינו בא להפסיק הענין כדעת חכמים, אם כן

נכתביה ל"אלה

"

\-

לבסוף

הפסוק!

ומסקינן: אכן

קשיא

לרב אשי, המפרש את המחלוקת בין חכמים ורבי אליעזר בן יעקב, שהיא תלויה בפירוש המקראות האלו.

וכאן שבה הגמרא לענין המבואר במשנתנו ובברייתא לעיל נט א, שנחלקו רבי מאיר עם רבי אלעזר ורבי שמעון לגבי כהן גדול שהתירה לו התורה רק בתולה, אם אסור הוא אף בבוגרת ומוכת עץ.

ומביאה הגמרא ברייתא, הדנה בענין אחותו הבתולה של כהן, שהתירה התורה לכהן להיטמא לה, כיצד הוא דין הטומאה לאחותו כשהיא בוגרת ומוכת עץ.

תנו רבנן

:

כתוב בתחילת פרשת אמור: "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. כי אם לשארו הקרוב אליו. ולאחותו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא היתה לאיש - לה יטמא".

אם אירע שהיתה

אחותו

של הכהן שמתה,

ארוסה

-

רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: מטמא לה

[וכל טעמי הדינים מתבארים בסוגיא לקמן].

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין מטמא לה

.

ואם היתה אחותו

אנוסה ומפותה, דברי הכל

-

אין מטמא לה

.

ו

אם היתה אחותו

מוכת עץ

-

אין מטמא לה, דברי רבי שמעון

[אבל רבי מאיר ורבי יהודה, וכן רבי יוסי, שהוא בן זוגו של רבי שמעון במחלוקת הקודמת לענין ארוסה, אין מודים לו, ומתירים להיטמא לאחותו מוכת העץ].

שהיה רבי שמעון אומר

: רק מי ש

ראויה לכהן גדול

, כהן הדיוט

מטמא לה

כשהיא אחותו.

אבל מי

שאין ראויה לכהן גדול

כמוכת עץ, שלשיטת רבי שמעון במשנתנו אינה ראויה לכהן גדול -

אין

כהן הדיוט

מטמא לה

כשהיא אחותו.

ו

אם היתה אחותו

בוגרת מטמא לה

-

דברי כל אדם

.

והוינן בה:

מאי טעמא דרבי מאיר ורבי יהודה

, הסוברים שלאחותו האנוסה והמפותה אין הכהן הגדול מטמא לה, אבל לאחותו הארוסה, מוכת העץ והבוגרת, הרי הוא מטמא לה?

ומשנינן: משום

דדרשי הכי

את הפסוק באחותו:

"ולאחותו הבתולה

" -

פרט לאנוסה ומפותה

, שאינן בתולות.

יכול שאני מוציא אף מוכת עץ

, שגם היא אינה בתולה?

תלמוד לומר: "אשר לא היתה לאיש

".

מי שהוייתה

, שנהייתה בעולה

על ידי איש

, אותה אסרה תורה על אחיה הכהן להיטמא לה.

יצאה זו

, מוכת עץ,

שאין הוייתה על ידי איש

.

"הקרובה

" -

לרבות הארוסה

.

והוצרך הכתוב לרבות את אחותו הארוסה, כדי שלא נמעט אותה מ"אשר לא היתה לאיש", כי לולי הריבוי, היות ו"הויה" לשון קידושין הוא, הייתי ממעט ארוסה מהכתוב "אשר לא היתה לאיש.

"אליו

" -

לרבות

את אחותו

הבוגרת

.

ומקשה הגמרא לרבי מאיר, הדורש מ"אליו" לרבות את אחותו הבוגרת:

הא

[בוגרת] -

למה לי קרא

לרבות שהוא מותר להיטמא לה?!

והאמר רבי מאיר

[בסוגיא לעיל, נט א], לגבי בעולה לכהן גדול:

"בתולה

" -

אפילו מקצת בתולה

[בוגרת, שאין לה אלא מקצת בתולים]

משמע!

וכיון שהכתוב אומר בדין טומאה "ולאחותו הבתולה", הרי גם אחותו הבוגרת במשמע?!

ומשנינן:

איצטריך

קרא ללמד על אחותו הבוגרת שהוא מטמא לה.

כי

סלקא דעתך אמינא, נילף

בגזירה שוה

"בתולה

" ["ולאחותו הבתולה"]

"בתולה" מהתם

[מפרשת אונס, דכתיב בה "כי ימצא איש נערה בתולה]" .

והייתי אומר:

מה להלן

בדין אונס, מדבר הכתוב ב

נערה

ולא בבוגרת,

אף כאן

, בטומאת הכהן לאחותו הבתולה,

נמי

מדבר הכהן דוקא ב

נערה

ולא בבוגרת.

לכן

קא משמע לן

הכתוב שגם לאחותו הבוגרת הוא מיטמא.

ו

אילו

רבי יוסי ורבי שמעון

, הסוברים שלאחותו הארוסה, האנוסה, והמפותה אינו מיטמא להן, ולבוגרת הוא כן מטמא לה -

מאי טעמייהו?

דרשי

לפסוק

הכי

:

"ולאחותו הבתולה

" -

פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ

.

"אשר לא היתה

" -

פרט לארוסה

. כי "הויה" - לשון קידושין הוא.

"הקרובה

" -

לרבות ארוסה שנתגרשה

.

"אליו

" -

לרבות את הבוגרת

.

ותמהה הגמרא על לימודו של רבי שמעון:

"הקרובה

" -

לרבות ארוסה שנתגרשה

.