Taanit 31a — el Talmud en español

ו

אף הושע היה רשע, ועבד עבודה זרה. אלא שלא רצה לכפות את ישראל על כך, לעבוד דווקא עבודה זרה, אלא

אמר

:

לאיזה שירצו

ישראל לעלות -

יעלו

. מי שרוצה לעלות לרגל לבית המקדש - יעלה. ומי שרוצה ללכת לעבוד עבודה זרה - יעבוד.

רב מתנה אמר

: יום חמשה עשר באב הוא ה

יום שנתנו

בו

הרוגי

העיר

ביתר,

שנהרגו בימי חורבן הבית ,

לקבורה

.

ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו

בו

הרוגי

ביתר לקבורה, תקנו ביבנה

את ברכת

"הטוב והמטיב"

שבברכת המזון .

"הטוב"

על

שלא הסריחו

הרוגי ביתר כל אותו זמן שלא נקברו,

"והמטיב"

על

שנתנו

לבסוף

לקבורה

.

רבה ורב יוסף דאמרו תרוייהו

[אמרו שניהם כאחד]: יום חמשה עשר באב הוא ה

יום ש

בו

פסקו מלכרות עצים ל

צורך ה

מערכה

. ועשו אותו יום טוב, לפי שבאותו יום השלימו מצוה חשובה כזאת .

דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה,

שכבר אינה מחממת כל כך כמו בשיא הקיץ,

ו

לכן

לא היו כורתין

יותר

עצים למערכה, לפי שאינן יבשין,

ויש חשש שתקַנֵן בהם תולעת. ועץ שיש בו תולעת פסול למערכה , כפי שמצינו במסכת מדות .

אמר רב מנשיא: וקרו ליה

[וקראו לו], לאותו יום שפסקו בו מלכרות עצים למערכה:

"יום תבר מגל"

[יום שבירת הגרזן]. כי באותו יום פסק החוטב מלחטוב מלחטוב עצים למערכה.

מכאן ואילך,

מחמשה עשר באב ואילך,

דמוסיף

[מי שמוסיף] לעסוק בתורה אף בלילות, ולא רק בימים -

יוסיף

חיים על חייו . כי מתוך שהלילות נעשים ארוכים יותר, צריך לעסוק בתורה גם בלילה.

ודלא מוסיף

לעסוק בתורה בלילות -

יסיף

.

מאי "יסיף"?

אמר רב יוסף: תקבריה אימיה

[תקברנו אמו] . כלומר, ימות צעיר, בלא זמנו .

שנינו במשנתנו:

שבהן בנות ירושלים

יוצאות בכלי לבן שאולין

וכו'

.

והיינו, שלא היו הבנות לובשות את בגדי עצמן, אלא כל אחת היתה שואלת בגד מחברתה ולובשתו. ועשו כן, כדי שלא תתבייש זו שבאמת אין לה, ומוכרחה לשאול מאחרת.

תנו רבנן: בת מלך

היתה

שואלת

בגד

מבת כהן גדול

,

שהיא הסמוכה לה בחשיבות. כי הכהן הגדול - קרוב וסמוך למלכות הוא.

בת כהן גדול

היתה שואלת בגד

מבת סגן

הכהנים [הוא כהן חשוב, וממנים אותו להיות מוכן לעבודה ביום הכפורים. שאם יארע פסול טומאה בכהן הגדול, יכהן הסגן במקומו].

ובת סגן

היתה שואלת בגד

מבת משוח מלחמה

[הוא הכהן שמכריז בשעת מלחמה את ההכרזה האמורה בתורה: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו וגו'". ונקרא "משוח מלחמה", כי הוא נמשח במיוחד לשם כך].

ובת משוח מלחמה

היתה שואלת בגד

מבת

כהן הדיוט

[כהן רגיל].

ו

שאר בנות

כל ישראל

היו

שואלין זה מזה

.

ועשו כך,

כדי שלא יתבייש את מי שאין לו

.

שנינו במשנתנו:

כל הכלים טעונין טבילה

.

אמר רבי אלעזר: אפילו

אם היו הבגדים

מקופלין ומונחין בקופסא,

שודאי לא נטמאו, מכל מקום מטבילין אותן, כדי שלא לבייש את מי שצריכה להטביל את הבגדים.

שנינו במשנתנו:

בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים

.

תנא: מי שאין לו אשה

-

נפנה

[פונה והולך]

לשם

,

לכרמים, שהיו בנות ישראל מחוללות שם .

שנינו במשנתנו:

מיוחסות שבהן היו אומרות

בחור וכו'

.

תנו רבנן: יפיפיות שבהן,

שבאותן בנות שהיו חולות בכרמים,

מה היו אומרות

-

כך היו אומרות:

תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי

.

מיוחסות שבהן

, מה היו אומרות

-

כך היו אומרות:

תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים

. ואם בניך יהיו מיוחסים, יהיו הכל קופצים עליהם לינשא להם.

מכוערות שבהם, מה היו אומרות

-

קחו מקחכם לשום שמים

[קחו אותנו לשם שמים],

ובלבד ש

אחר הנשואין

תעטרונו בזהובים

. שתתנו לנו תכשיטין ומלבושים נאים .

אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול

לצדיקים

["מחול" לשון היקף בעיגול הוא. שיהיו הצדיקים יושבים סביב לקדוש ברוך הוא בעיגול].

והוא,

הקדוש ברוך הוא,

יושב ביניהם בגן עדן

.

וכל אחד ואחד

מהצדיקים

מראה

על הקדוש ברוך הוא

באצבעו

,

ואומר: "הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".

שנאמר: "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה

קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"

. והיינו, שלעתיד לבוא, כל צדיק יצביע על הקדוש ברוך הוא ויאמר: "הנה אלקינו זה וגו'".

הדרן עלך פרק בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית