Taanit 26a — el Talmud en español

אביי ורבא דאמרי תרווייהו

[אמרו שניהם כאחד]: הטעם הוא,

לפי שאין אומרים

הלל הגדול

אלא על נפש שבעה, וכרס מלאה

.

והיינו משום שבהלל הגדול כתוב הפסוק: "נותן לחם לכל בשר", ולכן ראוי שייאמר כשהם שבעים.

ותמהה הגמרא:

איני?

האם באמת כך הוא הדין, שאין אומרים הלל לפני שאכלו ושתו?

והא רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר

[הזדמן לבית הכנסת של אדם ששמו "אבי גובר"],

וגזר תענית, וירדו להם גשמים עד חצות

.

ואמר

רב פפא

הלל

כשהיו בבית הכנסת, בתעניתם,

ו

רק

אחר כך אכלו ושתו!

ומתרצת הגמרא: באמת אין אומרים הלל אחר התענית קודם שיאכלו וישתו. ו

שאני

[ושונים]

בני מחוזא

[שם היה אותו בית כנסת של אבי גובר],

דשכיחי בהו שכרות

[ששכיחה בהם שכרות. כלומר, רגילים הם להשתכר]. ואם יאכלו וישתו, ישתכרו, ויפשעו ולא יאמרו הלל.

לכן אמר להם רב פפא שקודם כל יאמרו הלל, ורק אחר כך יאכלו וישתו.

הדרן עלך פרק סדר תעניות אלו

--- title: "חברותא - תענית — פרק רביעי - בשלשה פרקים" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02346.html#HtmpReportNum0003L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0003L5" --- פרק רביעי - בשלשה פרקים

Оригинал главы פרק רביעי - בשלשה פרקים

מתניתין:

ברוב ימות השנה, כהנים נושאים את כפיהם פעם אחת ביום. בתפילת שחרית.

בימים שיש בהם תפילת מוסף, הכהנים נושאים כפיהם פעמיים: בתפילת שחרית ובתפילת מוסף.

ואולם,

בשלשה פרקים

[זמנים]

בשנה,

ה

כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום

.

ואלו הן אותן ארבע פעמים ביום שהכהנים נושאין את כפיהן:

א

.

ב

תפילת

שחרית,

ב

.

ב

תפילת

מוסף,

ג

.

ב

תפילת

מנחה,

ד

.

וב

תפילת

נעילת שערים

[היינו התפילה הרביעית שאנו מתפללין ביום הכפורים לפנות ערב . ונוהגין היו להתפלל תפילת נעילה גם בתעניות ].

ואלו הם אותם שלשה זמנים בשנה שבהם הכהנים נושאין כפיהן ארבע פעמים:

א

.

בתעניות,

ב

.

ובמעמדות

,

ג

.

וביום הכפורים

.

ועתה, מהם תעניות, ומהו יום הכפורים - דבר ידוע הוא. אבל עלינו לבאר מהם אותם מעמדות שהוזכרו כאן.

אלו הן מעמדות

:

לפי שנאמר

בענין קרבן התמיד:

"צו את בני ישראל את קרבני לחמי וגו'

תשמרו להקריב לי במועדו". כאן ציותה התורה את בני ישראל להקריב את קרבן התמיד דבר יום ביומו. כבש אחד בבוקר, וכבש אחד בין הערבים.

והיאך היה אותו קרבן מתייחס לכל ישראל -

על ידי שהיה הקרבן בא מתרומת מחצית השקל , שהיתה ניתנת על ידי כל אחד מישראל.

ויש לתמוה: אם כן, שהיה קרבן התמיד קרבנם של כל ישראל,

וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו?

הלא צריך שבעל הקרבן יעמוד על קרבנו בעת הקרבתו , והרי אי אפשר שכל ישראל יעמדו על קרבן התמיד!

לכך

התקינו נביאים הראשונים

[הם שמואל ודוד, כפי שמבואר להלן בגמרא]

עשרים וארבעה משמרות של כהנים,

כל משמרת ממקום שונה בארץ ישראל. והיו אותן משמרות עולות לעבודה בירושלים, כל אחת בְּתּוֹרָהּ, למשך שבוע אחד .

ועל כל משמר ומשמר

שהיה עולה לירושלים לעבודה,

היה מעמד בירושלים של כהנים, של לוים, ושל ישראלים

. שהיו עולים לירושלים כהנים לוים וישראלים.

ולאיזה צורך עלו?

כהנים - לעבודה.

לוים - לשיר.

ישראלים - לעמוד על קרבנם וקרבן אחיהם שנשארו בעריהם.

כאשר

הגיע זמן המשמר לעלות

לירושלים,

כהנים ולוים

[וכן ישראלים, אותם שהיו עולים לעמוד על קרבנם] היו

עולים לירושלים

.

ו

שאר

ישראל שבאותו משמר

[מאותו אזור שממנו עלו אותו משמר], שנשארו במקומם ולא עלו, היו

מתכנסין לעריהן

להתפלל על קרבן אחיהן שעלו, שיתקבל ברצון. והיו מתענין , ומוציאין ספר תורה,

וקוראין במעשה בראשית

. [להלן יתבאר למה היו קוראין דווקא מעשה בראשית].

וכך היה סדר קריאת התורה:

ביום הראשון

שבאותו שבוע, היו קוראין מתחילת פרשת

בראשית,

וכן פרשת

"ויהי רקיע"

.

והטעם שלא היו קוראין רק פרשה ראשונה שבבראשית, אלא הוסיפו פרשת "ויהי רקיע", היינו משום שאין בפרשה ראשונה תשעה פסוקים, כדי שיעור קריאה לכהן לוי וישראל [שהרי אין קוראין בתורה פחות משלשה פסוקים].

ב

יום ה

שני

היו קוראין פרשת

"יהי רקיע", ו

פרשת

"יקוו המים"

.

ב

יום ה

שלישי

היו קוראין פרשת

"יקוו המים", ו

פרשת

"יהי מארת"

.

ב

יום ה

רביעי

היו קוראין פרשת

"יהי מארת", ו

פרשת

"ישרצו המים"

.

ב

יום ה

חמישי

היו קוראין פרשת

"ישרצו המים", ו

פרשת

"תוצא הארץ"

.

ב

יום ה

ששי

היו קוראין פרשת

"תוצא הארץ",

ופרשת

"ויכלו השמים"

.

[וביום השביעי של המשמרת, שהוא יום השבת, היו קוראים את פרשת השבוע הקבועה].

והיאך היו קורין פרשיות אלו -

פרשה גדולה

, דהיינו פרשה שיש בה יותר משלשה פסוקים, כגון פרשה ראשונה של בראשית, שיש בה חמשה פסוקים,

קורין אותה בשנים

[בשני בני אדם. שהיו שנים עולים לקריאתה, וכפי שיבואר להלן בגמרא].

ו

אילו פרשה

הקטנה,

שיש בה רק שלשה פסוקים - קורין אותה

ב

עולֶה

יחיד

.

ב

תפילת

שחרית, ובמוסף

, ובמנחה

, נכנסין וקורין על פיהן

[כל אחד בעל פה, בפני עצמו ]

כ

פי ש

קורין את

קריאת

שמע

.

כל זה בשאר ימי השבוע. אבל ב

ערב שבת, ב

תפילת

מנחה לא היו נכנסין

[לא היו מתכנסים לבית הכנסת] -

מפני כבוד השבת

. דהיינו, מפני שהיו עסוקים בהכנת צרכי השבת.

כל יום שיש בו

אמירת

הלל

-

אין

בו

מעמד ב

תפילת

שחרית

. דהיינו, אותם ישראל שהיו עומדים בירושלים על קרבן אחיהם , לא היו עושים מעמד באותו יום.

והטעם, משום שאין פנאי לומר את שניהם. גם את ההלל וגם את המעמדות. והיה המעמד נדחה מפני ההלל.

וביום שיש בו

קרבן מוסף,

שיש טרדה בהקרבתו יותר מטרדת קרבן התמיד שהיו מקריבין בכל יום, לפי שאין לך מוסף שאין בו לפחות שתי בהמות [ואילו קרבן התמיד - בהמה אחת היא] - היות והכהנים שבאותה משמרת טרודים בהקרבה, וישראל שבהם טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים -

אין

מעמד בתפילת מנחה , הסמוכה לזמן הקרבת קרבן המוסף .

ואף

ב

תפילת

נעילה,

המרוחקת מזמן הקרבת המוסף, אין מעמד, כי עדיין טרודין הן.

וביום שיש בו

קרבן עצים

[להלן יתבאר מהו "קרבן עצים"] -

אין

מעמד

ב

תפילת ה

מנחה

הסמוכה לזמן קרבן העצים , משום שטרודים בהקרבתו . אבל בתפילת נעילה, המרוחקת יותר, יש מעמד .

דברי רבי עקיבא

.

אמר לו בן עזאי

לרבי עקיבא:

כך היה רבי יהושע שונה

את הענין:

יום שיש בו

קרבן מוסף

-

אין

מעמד

ב

תפילת ה

מנחה

. אבל בתפילת נעילה, שהיא מרוחקת יותר ביום - עושין מעמד.

ואילו יום שיש בו

קרבן עצים

-

אין

מעמד

ב

תפילת

נעילה

. ובגמרא יתבאר טעמו של רבי יהושע.

מששמע רבי עקיבא שכך היה רבי יהושע שונה,

חזר

אף

רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי

.

היות והזכרנו את ענין קרבן העצים, מבארת המשנה ענין זה בהרחבה.

זמן עצי כהנים והעם,

דהיינו, אותם זמנים קבועים, שבהם בני משפחות מסויימות מתנדבים ומביאים עצים למערכה , והיו אותם מתנדבים מקריבים קרבן באותו יום שהביאו עצים -

תשעה

זמנים הם.

ובכל אחד מזמנים אלו, מביאים את העצים והקרבן, אותן משפחות שיוזכרו להלן .

ואלו הם אותם תשעה זמנים ואותן משפחות:

א

.

באחד ב

חודש

ניסן

הביאו את העצים

בני ארח בן יהודה

[כלומר, משבט יהודה היו. וכן כל אותן שהוזכרו להלן בשם "בן יהודה"]. שכשעלו בני הגולה מבבל, התנדבו הם תחילה, באחד בניסן. והעצים שהם הביאו, הספיקו ליותר משלשה חודשים וחצי - עד עשרים בתמוז.

ב

.

בעשרים בתמוז

, כשכלו העצים שהביאו בני ארח בן יהודה, הביאו עצים

בני דוד בן יהודה

[ממשפחת דוד המלך היו].

ג

.

בחמשה באב

, הביאו עצים

בני פרעוש בן יהודה

.

ד

.

בשבעה בו

[בחודש אב] הביאו עצים

בני יונדב בן רכב

[ממשפחת יתרו היו].

ה

.

בעשרה בו,

בחודש אב, הביאו עצים

בני סנאה בן בנימין

[משבט בנימין היו].

ו

.

בחמשה עשר בו,

בחודש אב, הביאו עצים

בני זתוא בן יהודה, ועמהם

הביאו עצים גם

כהנים ולוים, וכל מי שטעה בשבטו

ושוב אינו יודע עם מי ילך ,

ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות

[להלן יבואר מיהם אותם המכונים "בני גונבי עלי" ו"בני קוצעי קציעות"] .

ז

.

בעשרים בו,

בחודש אב, הביאו עצים

בני פחת

מואב בן יהודה

.

ח

.

בעשרים באלול

הביאו

בני עדין בן יהודה

.

ט

.

באחד בטבת שבו

[חזרו]

בני פרעוש,

שכבר הביאו עצים בחמשה באב, והביאו עצים פעם

שניה

.

באחד בטבת,

שהוא ראש חודש, וחל בתוך ימי החנוכה,

לא היה בו מעמד

כלל. לפי

שהיה בו

גם אמירת

הלל, ו

גם

קרבן מוסף

של ראש חודש,

ו

גם

קרבן עצים,

שהביאו בני פרעוש. ולכן, היות והיו טרודים ביותר באותו יום, לא היה בו מעמד .

חמשה דברים

רעים

אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה

דברים אירעו

בתשעה באב

.

ואלו הם חמשת הדברים שאירעו את אבותינו

בשבעה עשר בתמוז

: