Sucá 7a — el Talmud en español

ויעמידנו

לטפח

כנגד ראש תור?!

והיינו, שלא יעמיד את הטפח בזוית ישרה מקביל לדופן השניה, אלא באלכסון סמוך לדופן האמצעית, כשהוא מוטה כלפי קצה הדופן השניה, [כמין משולש]. [ראש תור הוא תלם בסוף השדה, שהתלמים כלים שם באלכסון].

שתיק רב,

ולא השיב לדבריהם.

איתמר נמי, אמר שמואל משמיה דלוי: מעמידו כנגד היוצא. וכן מורין בי מדרשא: מעמידו כנגד היוצא

ולא כנגד ראש תור

.

רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי

חלק ו

אמר: עושה לו

דופן רחב

טפח שוחק,

טפח שיעורו ארבע אצבעות, וטפח שוחק הפירוש שאין מודדין את הטפח בארבע אצבעות הנוגעות זו בזו, אלא רפויות מעט שהן טפח ומשהו.

ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן.

וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי, ונחשב אותו אויר כמקום סתום, וביחד מהוים אותו הטפח בצירוף האויר שלצידו מחיצה הרחבה ארבעה טפחים. וכיון ששיעור מחיצת הסוכה הוא שבעה טפחים, רואין את אותן ארבעה טפחים כאילו רוב הדופן עשויה, ורובו ככולו.

אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי

מפולש ששתי דפנותיה זו כנגד זו -

כשרה.

וסבר, שאף שתי דפנות העשויות כמבוי נחשבות כ"שתים כהלכתן", ולא רק כשעומדות הדפנות בזוית ישרה .

ואותו טפח

של דופן שלישית,

מעמידו לכל רוח שירצה,

באחת מארבע קצוות הדפנות.

רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי אמר

: בסוכה העשויה כמבוי מפולש,

עושה לו פס

דופן ממש, רחב

ארבעה

טפחים

ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה

טפחים

סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי,

וממילא על ידי זה יש כאן דופן שאורכה שבעה טפחים כשיעור סוכה קטנה.

ומקשה הגמרא:

ומאי שנא התם

בסוכה העשויה כזוית ישרה,

דקאמרת סגיא

להעמיד

טפח שוחק

פחות משלושה סמוך לדופן

, ומאי שנא הכא

בסוכה העשויה כמבוי,

דקאמרת בעיא פס ארבעה

טפחים

?!

ומתרצת הגמרא:

התם

בסוכה העשויה בזוית ישרה כמין גאם,

דאיכא שתי דפנות כהלכתן,

שלימות ועשויות בזוית ישרה -

סגי ליה בטפח שוחק.

אבל

הכא דליכא שתי דפנות

כמין גאם, ולא ניכר כל כך שסוכה היא,

אי איכא פס ארבע

טפחים -

אין,

וכשרה. לפי שעל ידי הפס ארבעה יש כאן שתי דפנות העשויות בזוית ישרה. אבל

אי

לא,

אם אין פס רחב ארבעה טפחים -

לא!

ופסולה

.

ומבואר, שלדעת רבי סימון, אין הדפנות נחשבות כ"שתים כהלכתן", אלא אם יהיו עשויות כמין גאם - כזוית ישרה. אבל רב יהודה סבר, ששתי דפנות "כהלכתן" פירוש, דפנות שלימות כשיעור הכשר סוכה, אבל אין קפידא שיהיו סמוכות זו לזו. ולפיכך סבר, שגם סוכה העשויה כמבוי נחשבות דפנותיה כשתים העשויות כהלכתן.

עתה מביאה הגמרא את דעת רבא, ומבארת את דבריו בשלושה אופנים:

א.

אמר רבא

: אין די בטפח ששנינו בברייתא לבדו להתיר דופן שלישית,

ואינה נתרת אלא ב

צירוף

צורת הפתח.

והוא שיעשה מאותו טפח צורת הפתח על פני כולו. כיצד הוא עושה? נוטל קנה רחב חצי טפח ומניחו סמוך לקצה הדופן האמצעית, ונועץ קנה נוסף רחב חצי טפח בקצה השני של הסוכה, ומניח קנה על גביהן, ועל ידי זה נחשב הדבר כאילו כל אותו הפתח סתום, וכמו שמצינו לענין מחיצות שבת שפתח נחשב כמחיצה גמורה. ואין לעשות את הפתח על ידי קנים דקים יותר, לפי שאינו ניכר כל כך. וזהו הטפח האמור בברייתא.

ב.

איכא דאמרי,

אין כוונת רבא שיש לעשות גם טפח וגם צורת הפתח, אלא כך

אמר רבא: וניתרת נמי בצורת הפתח.

כלומר, הטפח האמור במשנה הוא כפי שפירש רבי סימון לעיל, שעושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות משלושה סמוך לדופן, ומוסיף רבא, שאם עשה צורת הפתח אפילו על ידי שני קנים דקים, הרי היא כשרה, ואין צריך אפילו טפח.

ג.

איכא דאמרי, אמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.

כלומר, לא די לעשות טפח לבד, אלא צריך גם לעשות טפח שוחק בפחות משלושה סמוך לדופן, וגם להעמיד קנה דק בקצה הסוכה ולהניח קנה על גביהן.

רב אשי אשכחיה

[מצאו]

לרב כהנא, דקא עביד טפח שוחק

בפחות משלושה סמוך לדופן כרבי סימון,

וקא עביד

נמי

צורת הפתח.

אמר ליה

רב אשי לרב כהנא:

לא סבר מר להא דרבא, דאמר רבא: "ונתרת נמי בצורת הפתח"?

ולא צריך טפח שוחק כלל, [כהצד השני ברבא], מדוע אתה עושה את שניהם?!

אמר ליה

רב כהנא:

אנא כאידך לישנא

[כלשון האחרונה]

דרבא סבירא לי, דאמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.

שנינו בברייתא [לעיל ו ב]: מנין דפנות הסוכה,

שתים כהלכתן,

ושלישית אפילו טפח.

אמר רבה: וכן

אמרינן

ל

ענין מחיצות

שבת: מגו דהויא

כיון שנחשב אותו טפח

דופן

לענין סוכה

-

הויא דופן

נמי

לענין שבת.

לענין שבת אין המקום נחשב רשות היחיד לטלטל בתוכו אלא אם היה מוקף שלוש מחיצות. ומחדש רבה, שבשבת של חג הסוכות נחשבת הסוכה כרשות היחיד, אף שהדופן השלישית שלה אינה אלא טפח, ומותר להכניס ולהוציא ממנה לביתו מדין "מיגו". דכמו שנחשב טפח זה כדופן לענין סוכה, נחשב הוא כדופן שלימה גם לענין שבת לעשותה כרשות היחיד.

איתיביה אביי: ומי אמרינן מגו?

והתניא: דופן סוכה כדופן שבת.

כל סוגי המחיצות המועילות לענין שבת, מועילות גם לענין סוכה. כגון מחיצה של שתי בלא ערב, שהיא מחיצה העשויה מקנים העומדים זה לצד זה,

ובלבד שלא יהא

הרווח

בין קנה לחברו שלשה טפחים

שאינם לבודים אחד לחברו, ואינם מהווים יחד מחיצה אחת. וזהו דוקא אם לכשתצרף את כל הרווח שביניהם למקום אחד, יהיה השטח הפרוץ מרובה על העומד [הגדור]. אבל אם רחבים הקנים ואין הרווח שביניהם מרובה עליהם, הסוכה כשרה אף אם בכמה מקומות הרווח יתר על ג' טפחים. לפי שרואין את אותם מקומות כפתחים למרות שהם אינם עשוין כצורת הפתח.

ויתירה שבת על סוכה

יש חומרות נוספות בדיני מחיצותיה ש

השבת אינה נתרת אלא ב

מחיצות שבהן ה

עומד מרובה על הפרוץ,

כלומר, שאם תצרף את כל הקנים למקום אחד יהיה מקומם בסך כל ההיקף גדול ממקום האויר.

מה שאין כן בסוכה

העשויה בשתי דפנות כהלכתן ושלישית טפח, שכשרה אף אם באותן שתי דפנות יש כמה פתחים שאין בהם צורת הפתח, ואף שאם תצרף לשני צדדיה הפרוצים יהיה הפרוץ מרובה על העומד. [שהרי אם יש להן צורת הפתח נחשבים ממש כסתומים].

אמנם במחיצות עצמן, כל מחיצה צריך להיות בה העומד מרובה על הפרוץ, שאם לא כן אינה נחשבת מחיצה.

ודנה הגמרא בביאור דברי הברייתא:

מאי לאו: יתירה שבת דסוכה אסוכה,

ואפילו בשבת שבתוך החג אסור לטלטל בתוכה, כדין רשות הרבים אף שהיא נחשבת סוכה לענין דיני החג,

ו

מבואר ד

לא אמרינן מגו

דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת.

ומשנינן:

- לא!

יתירה שבת דעלמא

בשאר ימות השנה

על שבת דסוכה,

אבל בשבת שבתוך החג מותר לטלטל בתוכה, משום דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת.

ומקשה הגמרא:

אי הכי

דאמרינן מיגו,

ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא

בחג הסוכות

אסוכה דשבת

של חג הסוכות.

דאילו סוכה דעלמא

העשויה כמבוי מפולש -

בעיא

לכל הפחות

טפח שוחק

[ולרבי סימון פס ד' ומשהו] ליד אחת הדפנות,

ואילו

סוכה דשבת

של חג הסוכות, העשויה כמבוי מפולש,

לא בעיא טפח שוחק, וסגי בלחי

אף שאינו רחב טפח.

דהא את הוא דאמרת: סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה

הסוכה בשבת של חג הסוכות, מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה.

ומתרצת הגמרא: אכן בכהאי גוונא נמי אמרינן מיגו, אלא ש

ההוא

[דין זה]

לא אצטריכא ליה

לרבה לחדש.

היות ו

השתא מקילתא

סוכה שדיני מחיצותיה קלים,

לחמירתא

שבת שדיניה חמורים יותר,

אמרינן

מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן נמי לשבת,

אם כן

מחמירתא

שבת

לקילתא

סוכה,

לא כל שכן

דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת.

גופא, אמר רבה

: