Versión en texto de este daf: original y traducción
Sucá 28a — el Talmud en español
Sucá 28a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Sucá 28a
ודחינן:
התם הוא
גבי פקק החלון משום כך אין פוקקין בו -
דמבטל
ליה לפקק גבי החלון וחשוב הפקק כחלק מהכותל עצמו, ולפיכך חשוב מוסיף על האהל.
אבל הכא
בסדין שפורשו על גבי סוכה, ודאי
דלא מבטל
את הסדין לגבי הסוכה וסופו ליטלו משם, ולפיכך
לא
פשיטא ליה לרבי יוחנן שיהא אסור.
תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון, ושאלוהו
שם
שלשים הלכות בהלכות סוכה
.
על
שתים עשרה
הלכות
אמר להם
רבי אליעזר:
שמעתי
מפי רבותי האיך הדין בהם; ואילו על
שמונה עשר
הלכות
אמר להם
רבי אליעזר:
לא שמעתי
מרבותי, ולא פשט להם.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר
: לא כך היה, אלא
חילוף הדברים;
שעל
שמונה עשר
הלכות
אמר להם
רבי אליעזר:
שמעתי!
ואילו על
שתים עשרה
הלכות
אמר להם
רבי אליעזר:
לא שמעתי
.
אמרו לו
לרבי אליעזר: וכי אטו
כל דבריך אינן אלא מפי השמועה?!
אמר להם
רבי אליעזר:
הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי
, כלומר: צריך אני לענות על שאלתכם בסיפור מדותי, ומידות אלו לא שמעתי מפי רבותי שכך צריך לנהוג; וזו היא תשובתי:
א.
מימי לא קדמני אדם בבית המדרש
, אלא אני הוא שבאתי ראשון, ולא החסרתי דבר מהנאמר שם.
ב.
ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי
, ועל כן שמעתי כל מה שהיו אומרים בבית המדרש.
ג.
ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי
, אלא אחרון הייתי יוצא מבית המדרש, ולא החסרתי מאומה מכל אשר דברו שם.
ד.
ולא שחתי שיחת חולין
[דברי הבאי ושחוק].
ה.
ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם
.
כלומר: מה שאיני אומר לכם פסק הלכה בהלכות אלו, הוא מפני שכך היא מדתי, שאיני אומר דבר שלא שמעתי מפי רבי; ואל תאמרו שלא טרחתי לשמוע מה שאמרו רבותי, שהרי באתי ראשון לבית המדרש והלכתי אחרון, ולא ישנתי ולא שחתי שיחת חולין, ואילו היו אומרים רבותי דבר בדינים אלו, ודאי הייתי שומע.
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי
:
א.
מימיו לא שח שיחת חולין
.
ב.
ולא הלך ארבע אמות בלא תורה
[שהיה הולך ושונה תמיד]
ובלא תפילין
.
ג.
ולא קדמו אדם בבית המדרש
.
ד.
ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי
.
ה.
ולא הרהר
בדברי תורה
במבואות המטונפות
.
ו.
ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא
.
ז.
ולא מצאו אדם יושב ודומם
[שותק],
אלא יושב ושונה
.
ח.
ולא פתח אדם דלת לתלמידיו, אלא הוא בעצמו
היה מקרב עצמו אצל הפתח, כי בתלמידיו היה קנאה וביטול תורה איזה מהם יפתח לחבריו הבאים, [מהרש"א].
ט.
ולא אמר
רבי יוחנן
דבר שלא שמע מפי רבו מעולם
.
י.
ולא אמר
רבי יוחנן "
הגיע עת לעמוד מבית המדרש
",
חוץ מערבי פסחים
מפני עשיית פסחיהם ומפני תינוקות שלא יישנו.
ו
חוץ מ
ערבי יום הכפורים
שצריך לאכול מבעוד יום.
וכן היה רבי אליעזר תלמידו
של רבי יוחנן
נוהג אחריו
.
תנו רבנן
:
שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן
.
שלשים
תלמידים
מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו
.
ושלשים
תלמידים
מהן ראוים שתעמוד להם חמה
מללכת במהלכה הקבוע
כ
שם שעמדה ל
יהושע בן נון
.
ו
עשרים
תלמידים הם
בינונים
ממוצעים בין אלו הראשונים לאלו האחרונים.
התלמיד ה
גדול שבכולן
, הוא
יונתן בן עוזיאל
.
והתלמיד ה
קטן שבכולן
, הוא
רבן יוחנן בן זכאי
.
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הניח
מללמוד:
מקרא
היא התורה שבכתב.
ומשנה
, כגון משנה וברייתא של ששה סדרים.
גמרא
, זו היא סברא, שהיו התנאים האחרונים מדקדקים בדברי התנאים הראשונים לפרשם וליתן בהם טעם, כמו שעשו האמוראים אחר התנאים שפירשו דברי התנאים שלפניהם וקבעו בהן גמרא, ואותו דיוק שבימי התנאים נקרא גמרא [רש"ש].
הלכות
למשה מסיני, כגון: גוד אסיק ולבוד ודופן עקומה שיעורין חציצין ומחיצין עשר נטיעות ערבה וניסוך המים.
ואגדות
מדרשי פסוק, כגון תנחומא ובראשית רבה ויקרא רבה [רשב"ם בבא בתרא].
דקדוקי תורה
, ריבוי אותיות שבאין לדרוש בהן ריבויים ומיעוטים כגון "האזרח" להוציא את הנשים מחיוב סוכה, שדקדקה התורה בלשונה לכתוב אות יתירה כדי ללמד.
ודקדוקי סופרים
, שהוסיפו חכמים לדקדק אחר מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות סייג ואזנים לתורה וגזרו גזרות להרחיק את האדם מן העבירה.
קלים וחמורים
, דברים הלמדים בקל וחומר שניתנו לדון מעצמן לכל אדם ולא פירשו כלום בסיני.
וגזרות שוות
, דברים הלמדים בגזירה שוה.
תקופות
, חשבון הילוך החמה והלבנה.
וגימטריאות
, דברים הלמדים בלשון גימטריא, כגון בא"ת ב"ש או במנין האותיות כמו שאמרו על הפסוק שנאמר בנזיר: קדוש "יהיה" שהוא בגימטריא שלשים, ללמד שסתם נזירות שלשים יום.
שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים
.
משלות כובסין
ו
משלות שועלים
, משלות שיסדו קדמונים לתת אמתלא לתוכחתם ותולין אותן בכובסים ושועלים, וראה הערה .
דבר גדול ודבר קטן
.
ומפרשינן: "
דבר גדול
" הוא
מעשה מרכבה
, "
דבר קטן
"
הוויות דאביי ורבא
, כל מה שנסתפקו אביי ורבא נסתפק אף הוא בו ופשטם, אלא שבימי האמוראים נשתכח.
לקיים מה שנאמר
כלומר: ועל החכמים האלו נאמר הפסוק [ריטב"א]:
להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא
.
וכי מאחר שקטן שבכולן
[רבן יוחנן בן זכאי קטן שבתלמידיו של הלל הזקן]
כך, גדול שבכולן
[יונתן בן עוזיאל גדול תלמידי הלל הזקן]
על אחת כמה וכמה!
אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה, כל עוף שפורח עליו מיד נשרף
, שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו [רש"י].
מתניתין:
א.
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית
:
בית שמאי פוסלין
, שלא יצא ידי חובתו, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו לאכול חוץ לסוכה.
ובית הלל מכשירין
.
אמרו להם בית הלל לבית שמאי
: וכי
לא כך היה מעשה, שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו דבר?!
אמרו להם בית שמאי
: וכי
משם ראיה?!
והרי
אף הם
זקני בית שמאי וזקני בית הלל -
אמרו לו
לרבי יוחנן בן החורנית:
אם כן היית נוהג
תמיד לישב כשראשך ורובך בסוכה ושולחנך בתוך הבית, הרי
לא קיימת מצות סוכה מימיך!
ב.
נשים ועבדים וקטנים, פטורין מן הסוכה
.
ג.
קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה
מדרבנן משום חינוך.
מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה
[רצפת העליה מעל גבי מיטת התינוק]
וסיכך על גבי המטה בשביל קטן
.
גמרא:
שנינו במשנה: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה:
ומפרשינן:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן
: כתיב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", ודרשינן:
"
אזרח
". אילו היה כתוב רק "אזרח",
זה אזרח
, היה במשמע כל האזרחים ואפילו נשים. ולפיכך אמר רחמנא "
האזרח
", דמשמע המיומן [החשוב] שבאזרחים, והיינו האיש - בא הכתוב
להוציא את הנשים
מחיוב ישיבה בסוכה.
וכתב רחמנא "
כל
האזרח" כדי
לרבות את הקטנים
לחיוב סוכה [ולקמן פריך עלה].
אמר מר
: "
האזרח
"
להוציא את הנשים
:
ותמהינן:
למימרא ד
"
אזרח
" [בלא ה"א]
בין
נשים בי
ן
גברי משמע
, וכפי שנאמר בברייתא, שהוצרך הכתוב לומר "האזרח" כדי למעט את הנשים?!
והתניא
: כתיב גבי עינוי ביום הכפורים "תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר", ודרשינן:
"
האזרח
"
לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי
.
אלמא
"
אזרח
"
גברי
בלבד הוא ד
משמע
, ולפיכך הוצרך הכתוב לומר "האזרח" כדי לרבות את הנשים, ואילו גבי סוכה אמרינן ש"אזרח" משמע בין נשים ובין גברים?!
אמר רבה: הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי
.
כלומר: אין לדרוש את שני הדינים האלו מן המקראות, שהרי אי אתה יכול לומר פעמים ה"א לרבות הוא בא, ופעמים למעט [רש"י ], אלא דין אחד מאלו הוא הלכה למשה מסיני ודין שני נלמד מדרש המקרא, ואותו דין שמקורו הוא מהלכה למשה מסיני הסמיכוהו חכמים על הפסוק, ודרשוהו שלא כפי משמעותו.
ותמהינן: א.
הי קרא והי הלכתא
, איזה דין מדרש הכתוב הוא נלמד, ואיזה יסודו בהלכה למשה מסיני?
ב.
ותו, קרא למה לי
, וגם
הלכתא למה לי
, והרי גם בלעדיהם יש לך ללמוד שהאשה פטורה מן הסוכה וחייבת בעינוי!
ד
הא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא
היא,
וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות
, ומכאן אתה יודע שאשה פטורה מן הסוכה.
ו
אף חיוב האשה בעינוי ב
יום הכפורים
, שמצות לא תעשה היא, וכרת יש בה [רש"י], הרי בין אם הזמן גרמא ובין לא -
מדרב יהודה אמר רב נפקא
, שהאשה אסורה בה?!
דאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, אמר קרא
"
איש או אשה
כי יעשו מכל חטאת האדם",