Sotá 42b — el Talmud en español

שמעו

הקשיבו ל

דברי מערכי המלחמה

ותדעו מי הם הראויים והמותרים לחזור מן המלחמה,

וחזרו

הראוים לחזור, כגון מי שבנה בית, ונטע כרם, ואירש אשה, וירא ורך הלבב.

במלחמה מה הוא אומר

לעם?

"שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, א.

אל ירך לבבכם

ב.

אל תיראו

ג.

ואל תחפזו

ד.

ואל תערצו"

ארבעה אזהרות אלו הם

כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים

היו

עושין

כדי לאיים, א.

מגיפין

בתריסים, ב.

ומריעין

בקרנות, ג.

צווחין

בקולם, ד.

ורומסין

בצהלת סוסיהם ודהרותם,

ואף על פי שבמשנה הוזכר גם צחצוח חרבות וריבוי חיילים, אלו אינם לאיים, אלא הן עיקר המלחמה:

שנינו במשנה:

פלשתים באו בנצחונו של גלית כו': גלית

היה הפלשתי שעלה מהפלשתים לחרף את שם ה'.

אמר רבי יוחנן

: שמו גלית על שם

שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה

ולא פחד להלחם עמו

שנאמר:

(שמואל א' יז, ח) "ברו

(בחרו)

לכם איש וירד אלי"

להלחם עמי

ואין איש אלא הקב"ה!

שנאמר:

(שמות טו) "ה' איש מלחמה"

אמר הקב"ה: הריני מפילו על יד

י

בן איש

על ידי דוד, שהיה אז נער, ולא היה נקרא עדיין על שם עצמו אלא על שם אביו.

שנאמר:

(שמואל א' יז) "ודוד בן איש אפרתי הזה"

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע

[אמר פיו של גלית את כשלונו]

אחד,

שאמר:

"ברו לכם איש וירד אלי"

שמשמעותו שירד האיש ויגבר עליו, והיה לו לומר "וילחם אתי".

ואידך,

שאמר:

(שם ט) "אם יוכל להלחם אתי והכני

והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אותנו

"

שפתח פיו ואמר קודם לרעתו.

ואידך, דקאמר ליה

[שהוא אמר]

לדוד:

(שמואל א' יז, מג) "הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות"

ומקשינן:

דוד נמי

פתח פיו לרעה, ש

אמר ליה

לגלית

(שם מה) "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון"

ומתרצינן: שדוד

הדר

[אחר כך]

אמר ליה, "ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת"

ואם כן, אין זו פתיחת פה לרעה, שדוד אמר לו, אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש, ואני בא למשול בך בהשם שהנצחונות שלו.

כתוב שם:

(שם טז) "ויגש הפלשתי השכם והערב"

לחרף את מערכות ישראל.

אמר רבי יוחנן

: גלית עשה זאת

כדי לבטלן מקריאת שמע שחרית וערבית

(שם) "ויתיצב ארבעים יום"

לפני מחנה ישראל.

אמר רבי יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה,

שכיון שאיחרה תורה להתקבל, ניתן לו כח להתיצב, ולא היה כח לישראל על גלית אלא רק בסוף ארבעים יום שאז ירד משה מן ההר וקבלו את התורה .

(שם ד) "ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים

גלית שמו מגת, גבהו שש אמות וזרת

"

שירד ממחנות פלשתים אשר בהר אל העמק שבין המחנות,

מאי "בינים"

מדוע נקרא "איש הבינים"? א.

אמר רב: שמבונה מכל מום

שהיה מתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור

ב.

ושמואל אמר

: שהיה

בינוני

[אמצעי]

שבאחיו,

שהם היו ארבעה אחים .

ג.

דבי רבי שילא אמר

: שנקרא בינים כיון

שהוא

היה

עשוי כבנין

בגבורה

ד.

רבי יוחנן אמר

: שנקרא "איש הבינים" כיון שהיה בן התערובת,

בר מאה פפי

שהיה לו מאה אבות חורגים

וחדא נאנאי

ואב אחד (בלשון פרסי), שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד, ונמצא אחד אביו וכולן מנאפים .

(שם) "וגלית שמו מגת"

תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת

כתיב

(שם) "

מ

מערות

פלשתים

" וקרינן "

מ

מערכות

פלשתים

"

ודרש הכתוב:

תני רב יוסף: שהכל הערו באמו

.

אמרו רבותינו, כי "הרפה" אמו של גלית היתה ערפה כלת נעמי,

כתיב

(שמואל ב' כא) "הרפה" וכתיב

(רות) "ע רפה"

רב ושמואל

נחלקו מה היה שמה האמיתי ומה היה כינוי,

חד אמר: הרפה שמה!

ולמה נקרא שמה ערפה?

שהכל עורפין אותה מאחריה,

שהפקירה עצמה כבהמה, פנים כנגד עורף.

וחד אמר: ערפה שמה!

ולמה נקרא שמה הרפה?

שהכל דשין אותה כהריפות

חטין כתושין.

וראיה לכך שהחטים הכתושים יקראו הריפות,

וכן הוא אומר

(שמואל ב' יז, יט) "ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות"

ואי בעית אימא, מהכא

יש להביא ראיה שהחטים הכתושים יקראו הריפות,

(משלי כז) "אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי"

ערפה היתה אשה מבנות הענקים, ונולדו לה ארבעה בנים, וארבעתם היו ענקים כגבורים אשר מעולם אנשי השם, וכלם מתו על ידי דוד ועבדיו,

(שמואל ב' כא) "ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו"

מאי נינהו,

מי הם ארבעת בניה של הרפה - אם גלית,

אמר רב חסדא: סף, ומדון, גלית, וישבי בנוב

כולם מובאים שם בשמואל ב' פרק כ"א.

"ויפלו ביד דוד וביד עבדיו"

מדוע נפלו דווקא ביד דוד?

משום

דכתיב

(רות א) "ותשק ערפה לחמותה

(שנשקה לחמותה להפרד ממנה, שלא נתגיירה, אבל)

ורות דבקה בה"

בנעמי, ונתגיירה.

אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא, יבואו בני הנשוקה

כלומר גלית שבא מערפה שנשקה לחמותה אך נפרדה ממנה,

ויפלו ביד בני הדבוקה

ביד דוד שבא מרות שדבקה בה.

דרש רבא: בשכר ארבע דמעות

[שתי בכיות משתי עינים]

שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים,

שנאמר

(רות א, יד) "ותשאנה קולן ותבכינה עוד"

משמע שהיא בכתה פעם שנית, שלעיל (שם פסוק ט') כתוב כבר "ותשאנה קולן ותבכינה".

כתיב

(שמואל א' יז, ז) "חץ חניתו

כמנור אורגים, ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל וגו'

" וקרינן "עץ חניתו"

שהוא הבית יד של החנית, שהיתה עבה כמו העץ שהאורגים לופפין היריעה עליו,

והוא גס מאוד ביחס לנהוג בשיעור עץ החנית, והיה משקל ברזל חניתו קרוב לשלושים ככר, וזה ענין נפלא מאוד, מורה על כח הפלשתי הזה.

אמר רבי אלעזר

: קראו הכתוב "חץ" מלשון חצי, להודיעך ש

עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע,

מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים,

ומקשינן, אם אסור לספר בשבחן של רשעים, אם כן

ולא לפתח ביה כלל,

שהכתוב לא יספר כלל בשבחו,

ומתרצינן: הכתוב פתח במקצת שבחו, כדי

לאודועי שבחיה דדוד

שנלחם עם גבור כמוהו

16 .

שנינו במשנה:

בני עמון באו בנצחונו של שובך כו'

:

כתיב

(שמואל ב' י, טז) "שובך

שר צבא הדרעזר"

וכתיב

(דברי הימים א' יט, טז) "שופך"

רב ושמואל

נחלקו מה היה שמו האמיתי ומה היה כינוי,

חד אמר: שופך שמו!

ולמה נקרא שמו שובך?

שעשוי כשובך

שהיה גבוה כמו שובך

וחד אמר: שובך שמו!

ולמה נקרא שמו שופך?

שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון,

שהיה שופך דמים כמים .

אגב זה שהביאו בגמרא מחלוקת של רב ושמואל בדרשות של הפסוקים, הביאו כאן מחלוקת נוספת שלהם,

כתוב לגבי חיילות של נבוכדנצר, מגבורתם

(ירמיהו ה) "אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים"

שהאשפה שלהם, והוא הכלי שבו שמים את החצים, הוא כמו קבר פתוח, שמוכן להשחית בו את המתים, כי כולם גבורים מלומדי מלחמה ולא תוכל להנצל מהם.

רב ושמואל

נחלקו בביאור הדבר,

ואמרי לה

ויש אומרים ש

רבי אמי ורבי אסי

נחלקו בה

חד אמר

: שגבורתם היתה, ש

בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים,

ושמא תאמר

שהיו עושים כן מחמת

ש

היו

אומנין בקרב,

ולא מחמת שהיו גבורים,

תלמוד לומר "כולם גבורים".

וחד אמר

: שגבורתם בכך, ש

בשעה שעושין צורכיהן, עושין אשפתות אשפתות של זבל

מחמת שאוכלים הרבה בגבורה,

ושמא תאמר

שהיו עושים הרבה זבל

מפני שחולי מעיים הם

תלמוד לומר "כולם גבורים".

אמר רב מרי: שמע מינה

[למד מכאן] ממאמר זה ש

האי מאן דנפיש זיבליה

[מי שמרובה הזבל שלו] -

חולי מעיים הוא!

והוינן בה:

למאי נפקא מינה?

ומתרצינן:

ליטרח בנפשיה

שיבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו

כתוב במשלי

(יב, כה) "דאגה בלב איש ישחנה

ודבר טוב ישמחנה

"

רבי אמי ורבי אסי

נחלקו בפירוש המילה "ישחנה",

חד אמר: ישחנה

[יסיחנה]

מדעתו

וחד אמר: ישיחנה לאחרים

שנינו במשנה:

ואתם אי אתם כן

לא על בשר ודם אתם בוטחים,

"כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'", זה מחנה הארון

:

וכל כך למה

אומר להם, ומה היא הבטחה זו שהבטיחם "כי ה' אלקיכם ההולך" ולא אמר "כי ה' אלקיכם עמכם", וכן, מה היא הליכה זו שמשמעותה שהולך ממש,