Sotá 40b — el Talmud en español

מבארת הגמרא:

וכל כך למה

, שבמקדש אומרין אותה ברכה אחת!?

לפי שאין עונין אמן במקדש

.

תנו רבנן

:

מנין שאין עונין אמן במקדש?

שנאמר

בתפלת עזרא בבית שני: "קומו ברכו את ה' אלהיכם, מן העולם ועד העולם, ויברכו שם כבודך, ומרומם על כל ברכה ותהלה":

"

קומו ברכו את ה'

אלהיכם מן העולם עד העולם

": כאשר תברכו את ה' במקדש, כך תאמרו: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך מגן אברהם [או מחיה המתים] ".

"ויברכו שם כבודך": כאשר ישמעו העם את ברכת ה', יאמרו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ומנין שעל כל ברכה וברכה

, תתן לו

תהילה

["ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"], ולא תהילה אחת בסוף הברכות כולן?

שנאמר

: "

ויברכו שם כבודך, ומרומם על כל ברכה ותהלה

", ומשמע:

על כל ברכה וברכה, תן לו תהלה

.

א. המשנה הבאה ממשיכה בביאור המצוות שנשנו במשנה הראשונה בפרק זה, שהן נאמרות בלשון הקודש, ובין אותן מצוות שנינו: "ברכות כהן גדול"; ודיני משנתנו מבוארים גם במשנה יומא סח ב, והיא תתבאר כאן גם על פי דברי רש"י שם.

ב. בגמר עבודת יום הכפורים, קורא הכהן הגדול בספר תורה שלש פרשיות מענין יום הכפורים, שתי פרשיות מתוך הספר והאחת בעל פה, וכפי שיתבאר במשנתנו; ומקור לקריאה זו פירש רש"י ביומא סח ב, שהוא נלמד מהמלואים של אהרן ובניו, שבתחילתם קרא משה את כל פרשת המילואים [כמבואר ביומא ה ב וברש"י שם ד"ה מקרא], ונראה שהוא סובר שקריאה זו מדאורייתא היא; ובגמר הקריאה הרי הוא מברך שמונה ברכות, וכפי שיתבאר במשנתנו. ג. פשוטן של דברים הוא, כי "ברכות כהן גדול" הנאמרות רק בלשון הקודש, היינו הברכות, אבל הקריאה עצמה אם היא בלשון הקודש, תלוי דינה במה שדנו בגמרא לעיל לג א אם כל התורה בלשון הקודש נאמרה או בכל לשון, דהיינו: אם קוראים בבית הכנסת בלשון הקודש או בכל לשון, אך לדעת ה"תוספות יום טוב" "ברכות כהן גדול" היינו הקריאה ולא הברכות.

מתניתין:

ברכות כהן גדול כיצד

: לאחר שכלתה עבודת יום הכפורים, הרי

חזן

[שמש] בית

הכנסת

שהיה סמוך לעזרה בהר הבית,

נוטל ספר תורה

,

ונותנה לו לראש הכנסת

,

וראש הכנסת נותנה לסגן

הכהן הגדול,

והסגן נותנה לכהן גדול

.

וכהן גדול עומד

ומקבל

את ספר התורה,

וקורא

לפניהם שלש פרשיות בתורה המדברות מענין יום הכפורים:

א. בפרשת "

אחרי מות

" מתחלתה וכל פרק טז עד "ויעש כאשר צוה ה' את משה", ופרשה זו היא סדר עבודת יום הכפורים.

ב.

ו

פרשת "

אך בעשור

", כלומר: קורא בפרשת אמור [ויקרא כב כו]: מ"וידבר ה' אל משה לאמר שור או כשב", הסמוך לפרשת המועדות; וקורא את כל פרשת המועדות, עד: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", ובתוך פרשת המועדות גם פרשת יום הכפורים, וכמו שנאמר שם: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים".

ו

קודם שקורא הכהן הגדול את הפרשה השלישית, הרי הוא

גולל את

ספר

התורה, ומניחה בחיקו

, כי את הפרשה השלישית אינו קורא מן הספר אלא בעל פה.

ואומר

לעם: "

יתר ממה שקריתי לפניכם

בענין היום -

כתוב כאן

[בספר התורה] ", כלומר: אל תחשבו כי מאחר שאת הפרשה השלישית של ענין היום אקרא לפניכם על פה, ודאי ספר תורה זה חסר את אותה הפרשה, אין הדבר כן, כי בספר כתוב מענין היום יותר ממה שקריתי לפניכם עד עתה.

ג. "

ובעשור

לחודש השביעי הזה"

שבחומש הפקודים

היא פרשת המוספין של יום הכפורים בפרשת פנחס -

קורא

הכהן הגדול ב

על פה

.

ומברך עליה

[על הקריאה]

שמונה ברכות

:

א.

על התורה

, היא הברכה שמברכים בכל קריאת התורה לאחריה: "אשר נתן לנו תורת אמת".

ב.

ועל העבודה

, "רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' ברוך שאותך לבדך ביראה נעבוד"; ומברך כן בשביל העבודה שעבד.

ג.

ועל ההודייה

, היא ברכת "מודים אנחנו לך", עד "הטוב לך להודות"; והטעם שמברכים אותה, הוא משום שהודאה סמוכה לעבודה, וכמו שנאמר: "זובח תודה יכבדנני", ומשמע: אחר העבודה תודה, והיא "הודאה".

ד.

ועל מחילת העוון

, היא ברכת "אתה בחרתנו" שאנו אומרים בתפילת יום הכפורים עד סוף הברכה.

ועל המקדש

, כלומר: מתפלל על המקדש, ומסיים "ברוך אשר בחר במקדש".

ו.

ועל ישראל

, מתפלל על ישראל, וחותם "ברוך הבוחר בעמו ישראל".

ז.

ועל הכהנים

, מתפלל על הכהנים, וחותם: "ברוך שבחר בזרעו של אהרן".

ח.

ועל ירושלים

.

ועל שאר התפלה

, מפרש לה בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה: חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול:

ומדייקת הגמרא: האם

שמעת מינה

מסתם משנתנו ששנינו: מכבדים את ראש הכנסת ואת הסגן בפני הכהן הגדול - שהלכה כמאן דאמר [בבא בתרא קיט ב]:

חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב

[כשהרב שם], ואין בזה גנאי לרב?

אמר אביי

: אין מכאן הוכחה, כי

כולה

[כל מה שעושים שם]

משום כבודו של כהן גדול הוא

, שעל ידי זה מתיקר הכהן הגדול שמראים את מעלותיו זה למעלה מזה.

שנינו במשנה:

וכהן גדול עומד ומקבל וקורא

:

ודייקינן: מדשנינו שהכהן גדול "

עומד

" כדי לקבל את ספר התורה,

מכלל ד

עד עכשיו

יושב הוא!?

וקא סלקא דעתין שקריאת הכהן הגדול היתה בעזרה, ולפיכך מקשינן:

והאמר מר

: "

אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד

". ומנין שהותרה ישיבה בעזרה למלכי בית דוד? שהרי מצינו בהם ישיבה,

שנאמר

[שמואל ב ז יח] "

ויבא המלך דוד, וישב לפני ה'

[לפני הארון שהיה בעיר דוד]

ויאמר מי אנכי

ה' ד' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום"; הרי שהותר לדוד לישב "לפני ה'", והוא הדין שמותר לו לישב בעזרה.

ואם כן האיך יושב הכהן הגדול בעזרה, קודם שמקבל הוא את ספר התורה לידו!? ומשנינן

כדאמר רב חסדא

בסמוך, שהיתה הקריאה של הכהן הגדול

בעזרת נשים

.

הכא נמי בעזרת נשים

, ועזרת נשים לא היתה קדושה, אלא היתה חול כשאר הר הבית, ומותר לישב בה.

מיתיבי

:

והיכן קורין בו

את הקריאה של הכהן הגדול:

בעזרה

.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית

היו קורין בו,

שנאמר

: