Sotá 34a — el Talmud en español

מכאן הוא המשך הברייתא הקודמת, המתארת את מעבר בני ישראל בירדן.

וכיון שנטבלו

רגלי כהנים במים

של הירדן,

חזרו המים לאחוריהם

, כלומר: חדלו מי הירדן שמימין [מצפון] הכהנים ממרוצתם מלמעלה למטה, והיו נגדשים ועולים למעלה; וכך עמדו שם הכהנים, עד אשר עברו כל בני ישראל משמאלם [בצד דרום] של הכהנים.

שנאמר

: "

וכבוא

[הכהנים]

נושאי הארון עד הירדן, ויעמדו המים היורדים מלמעלה, קמו נד

[ניצבו כמו נד]

אחד

".

וכמה גובהן של מים

שבאותו הנד:

שנים עשר מיל

[

על שנים עשר מיל

],

כנגד מחנה ישראל

שהיה אורכו שנים עשר מיל על שנים עשר מיל,

דברי רבי יהודה

.

אמר לו רבי אלעזר ברבי שמעון: לדבריך

, וכי

אדם קל

לרוץ

או מים קלים

לרוץ, כלומר מהירותו של מי גבוהה יותר, של המים או של האדם!?

הוי אומר: מים קלים

לרוץ, כלומר: מהירות מרוצת המים גבוהה היא ממהירות אדם, והרי

אם כן, באים מים ושוטפין אותן

, שהרי בזמן הנצרך כדי שיגבהו המים המהירים יב מיל, אין די כדי להעביר את האחרון שבמחנה מהלך יב מיל במהלך איטי, ונמצאו המים שוטפים את בני ישראל.

אלא

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון:

מלמד שהיו נגדשין ועולים

המים

כיפין על גבי כיפין

,

יתר מ

גובה

שלש מאות מיל

,

עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב

.

שנאמר

: "

ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה

[אלו מלכי מזרחה של ארץ ישראל],

וכל מלכי הכנעני אשר על

הים

[אלו מלכי מערבה של ארץ ישראל],

את אשר הוביש ה'

את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם, ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל

".

ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע

שבאו לרגל את הארץ קודם שעברו ישראל את הירדן כאשר נחבאו בביתה [יהושע ב ט]: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם.

כי שמענו אשר הוביש ה'

את מי ים סוף

מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לסיחון ולעוג אשר החרמתם אותם" -

וכתיב

[בפסוק הבא]: "

ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד

רוח באיש מפניכם".

כתיב בספר יהושע [פרק ג מפסוק יז, והוא המשך הענין שהובא בהקדמה הקודמת לעיל לג ב]:

"ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל בני ישראל עוברים בחרבה, עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן. ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן - ויאמר ה' אל יהושע לאמר. קחו לכם מן העם יב אנשים, איש אחד איש אחד משבט, [וכבר הכינם יהושע קודם שנכנסו לירדן, כמבואר שם בפסוק יב, רש"י שם], וצוו אותם לאמר, שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים, הכין שתים עשרה אבנים, והעברתם אותם עמכם, והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה. ויקרא יהושע אל שנים העשר איש אשר הכין מבני ישראל, איש אחד איש אחד משבט. ויאמר להם יהושע, עברו לפני ארון ה' אלהיכם אל תוך הירדן, והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל. למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם מחר לאמר, מה האבנים האלה לכם. ואמרתם להם, אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם. ויעשו כן בני ישראל כאשר צוה יהושע, וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן, כאשר דבר ה' אל יהושע, למספר שבטי בני ישראל, ויעברום עמם אל המלון, ויניחום שם. ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן, תחת מצב רגלי הכהנים נושאי ארון הברית, ויהיו שם עד היום הזה. והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן, עד תום כל הדבר אשר צוה ה'

את יהושע לדבר אל העם, ככל אשר צוה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו. ויהי כאשר תם כל העם לעבור, ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם".

א. ב

עודם

עומדים

ב

תוך ה

ירדן

,

אמר להם יהושע

לבני ישראל:

דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם

, כלומר: שתקבלו עליכם להוריש את יושבי הארץ מפניכם -

שנאמר

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען

והורשתם

["ותתרכון", ותגרשו]

את כל יושבי הארץ מפניכם

".

כלומר: כאשר תעברו את הירדן, כי אז תתנה אתם את העברת הירדן בהורשת יושבי הארץ, וכך עשה יהושע.

אם אתם עושים כן

, כלומר: אם מקבלים אתם עליכם לעשות כן, הרי

מוטב, ואם לאו, באין מים ושוטפין אותיכם!

מאי

"

אותיכם

" שאמרו בברייתא?

"

אותי ואתכם

".

ב.

עודם

עומדים

ב

תוך ה

ירדן, אמר להן יהושע

את הנאמר בפסוקים ביהושע שם:

"

הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל

", ואותם אבנים הקימו בני ישראל תחת מצב רגלי הכהנים.

וכתיב

שם: "

למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם למחר לאמר, מה האבנים האלה לכם

. ואמרתם להם, אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה', בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם" -

סימן לבנים

היו האבנים האלה -

שעברו אבות את הירדן

.

ג.

עודם בירדן, אמר להן יהושע

:

"

שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים, הכן שתים עשרה אבנים

[אחרות],

והעברתם אותם עמכם, והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה

".

ובאותם אבנים הקימו בני ישראל את המזבח בהר עיבל, ואחר כך קיפלו את האבנים, והקימו אותם בגלגל.

הפיסקא הבאה [עד "הלילה"], אינה נמצאת בברייתא שבתוספתא במקום זה, אלא בהמשך הברייתא; וכן מביאה הגמרא פיסקא זו שוב, בהמשך הברייתא בדף לו א.

יכול בכל מלון ומלון?

תלמוד לומר

: "

אשר תלינו בו הלילה

", ו"בו" לשון יחיד הוא.

אמר רבי יוסי

בן חלפתא:

אבא

[אבי]

חלפתא, ורבי אליעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי, עמדו

על אותן אבנים, ושיערום

, שהיתה

כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה

.

וגמירי

[[קבלה בידי חז"ל]:

דטעונא דמדלי איניש

גופיה

לכתפיה, תילתא דטעוניה

בלבד

הוי

, [כובד משא שאדם טוען על עצמו, הוא שליש מכובד משא שמסוגל הוא לשאת, כאשר אחר טוען אותו על כתיפו]; נמצא שכל אחד מהם היה יכול לשאת משא של מאה ועשרים סאה.

מכאן אתה מחשב ל

כובדו של

אשכול

[שהביאו מארץ ישראל המרגלים ששלח משה] כמה היה!?

המשך הברייתא הוא לקמן לה א: "וכיון שעלה האחרון שבישראל וכו'; אלא שהגמרא מפרשת כאן את הברייתא, ומתגלגלים הדברים לענין המרגלים.

וכיצד אתה מחשב:

ש

הרי

נאמר

: "ויבואו [המרגלים] עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד

וישאוהו

[לאשכול]

במוט בשנים

ומן הרמונים [נטלו רימון אחד] ומן התאנים [נטלו תאנה אחת] ".

והרי

ממשמע שנאמר

: "וישאוהו

במוט

",

איני יודע ש

"

בשנים

" נשאוהו זה מצידו האחד של המוט, וזה מצידו השני של המוט!? ואם כן

מה תלמוד לומר

: "

בשנים

":

בשני מוטות

.

ו

אמר רבי יצחק

: אותו אשכול

טורטני

[משא],

וטורטני דטורטני

[משא שתחת משא] היה! כלומר: האשכול נישא על ידי שתי מערכות של שני מוטות האחת תחת השניה.

כיצד: שני המוטות העליונים היו מקבילים זה לזה, ונישאו על ידי ארבעה אנשים; ותחת שני המוטות העליונים, היו עוד שני מוטות שהונחו באלכסון, כך, שקצותם האחד של שני המוטות יוצא אל מאחורי שני מרגלים [הנושאים את הקצה האחד של המוטות העליונים], ונושאים את קצות המוטות התחתונים שני מרגלים; וקצותם השני של המוטות התחתונים יוצא לפני שני המרגלים האחרים, ונושאים אותם שני מרגלים.

נמצא שנשאו את האשכול ארבעה מרגלים בטור ערפי מצד זה, וארבעה מרגלים בטור ערפי מצידו השני.

הא כיצד

, [כלומר: מנין שאכן כך היה], שהרי שנים עשר מרגלים היו:

שמונה נשאו

את ה

אשכול;

ה

אחד נשא רימון, ו

ה

אחד נשא תאינה

, ואילו

יהושע

וכלב לא נשאו כלום

.

כלומר: מאחר שיהושע וכלב לא נשאו כלום, ולתאנה ולרימון הרי די בשני אנשים, בהכרח ששמונה איש נשאו את האשכול, ואי אתה מוצא שמונה אנשים נושאים את האשכול, אלא באופן זה.

ומאחר ששמונה אנשים נשאו את האשכול, נמצאת מחשב את כובדו של האשכול:

הרי משא כל אחד כשהוא מסתייע מחבירו הוא מאה ועשרים סאה, ומאחר שהוצרכו שמונה אנשים לשאתו, הרי שהיה כובדו של האשכול: תשע מאות וששים סאה.

ומפרשת הגמרא שני טעמים לאי נשיאת יהושע וכלב:

אי בעית אימא

לכן לא נשאו יהושע וכלב כלום:

משום דחשיבי

[חשובים היו], וכיבדו אותם האחרים שלא לשאת.

ואי בעית אימא

: לא היו רוצים לשאת, משום

שלא היו באותה עצה

של שאר המרגלים, שהם נתכוונו להביא אשכול משונה כל כך, כדי לומר: כשם שפירותיה משונים, כך יושביה משונים וגבורים וגבוהים.

כאן שבה הגמרא למחלוקתם של רבי יהודה ורבי אלעזר ורבי שמעון, שנחלקו בגובהם של מי הירדן, אם היו גבוהים יב מיל בלבד, או שהיו גבוהים יותר משלש מאות מיל.

פליגי בה

, נחלקו בביאור מחלוקתם:

רבי אמי ורבי יצחק נפחא

.

חד

מן האמוראים הנזכרים

אמר

, שבכך נחלקו התנאים:

לדברי רבי יהודה

הסובר: לא גבהו המים אלא יב מיל -