Sotá 24a — el Talmud en español

אלמנה

הנשואה

לכהן גדול, גרושה וחלוצה

הנשואה

לכהן הדיוט, ממזרת

ונתינה

, מבנות הגבעונים, שגזר עליהם דוד שלא יבאו בקהל ישראל, הנשואה

לישראל, ו

כן

בת ישראל

הנשואה

לממזר ולנתין

.

כל אלו

לא שותות

, לפי שלא נאמרה פרשת סוטה אלא באשה שראויה לקיימה, שנאמר "כי תשטה אשתו", משמע שראויה לאישות,

ולא נוטלות כתובה

, מן הטעם האמור לעיל, לפי שהיא גרמה לעצמה להיאסר על בעלה.

ג. נשים האסורות על בעליהן מחמת שזינו תחתם:

ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה

:

האומרת

"

טמאה אני

", שמודה שזינתה תחת בעלה.

ושבאו לה עדים שהיא טמאה

.

ו

כן

האומרת

"

איני שותה

", שמסרבת לשתות את המים המרים, ואסורה על בעלה מחמת הקינוי והסתירה, שמא זינתה.

כל אלו, אינן שותות אלא נאסרות על בעליהן. ולא נוטלות כתובה, כאמור לעיל, לפי שהן גרמו על עצמן להיאסר.

ד. נשים שהבעל מעכב את השקאתן:

אמר בעלה: איני משקה!

והיינו, שהאשה מסכימה לשתות אך בעלה מסרב להשקותה.

ו

כן אשה שקינא לה בעלה ונסתרה,

שבעלה בא עליה בדרך

לבית המקדש להשקותה לאחר הקינוי והסתירה, שבכגון זה שוב אין המים בודקין אותה, אך היא אסורה על בעלה.

כל אלו,

נוטלות כתובה

, לפי שבעליהן גרמו להם שלא ישתו,

ולא שותות

.

ה. סוטות שהיו ראויות לשתות, אך לא הספיקו בעליהן להשקותן:

מתו בעליהן עד שלא שתו

, שלא הספיקו בעליהן להשקותן:

בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה

, שהרי לא התברר שהן טמאות.

ולא שותות

שנאמר בפרשת סוטה "והביא האיש את אשתו", ומשמע שרק בעלה יכול להשקותה.

ובית הלל אומרים: או שותות, או לא נוטלות כתובתן!

כלומר, כיון שאינן שותות, אין להן כתובה.

ו. נשים שאסורות להנשא מדרבנן:

הנושא את

מעוברת חבירו

, שנתאלמנה או נתגרשה מבעלה כשהיא מעוברת, או שנשא את

מניקת חבירו

, שנתאלמנה או נתגרשה כשהיא מניקה את תינוקה, שאסרו עליהן חכמים להינשא עד מלאת לתינוק שנתיים ימים, וקינא לה בעלה ונסתרה, הרי אלו

לא שותות

, שהרי אשה זו אינה ראויה לקיימה,

ולאנוטלותכתובה

, לפי שהן גרמו על עצמן להיאסר,

דברי רבי מאיר

.

וחכמים אומרים

: סוטה זו דינה כסוטה רגילה, שהרי

יכול הוא להפרישה

ממנו,

ולהחזירה לאחר זמן

, כעבור שנתיים מהלידה. ולכן היא נקראת אשה שראויה לקיימה. [ואילו רבי מאיר סובר, שהנושא מעוברת ומניקת חבירו חייב לגרשה].

ז. נשים שאינן יכולות להוליד:

איילונית

, אשה עקרה שאינה יכולה ללדת מטבעה,

וזקינה

שחדלה מלדת,

ושאינה ראויה לילד

כיון ששתתה משקה שגרם לה לעיקור, כל אלו אסור לקיימן מי שאין לו עדיין בנים ולא קיים מצות פריה ורביה, ולכן

לא נוטלות כתובה ולא שותות

.

רבי אליעזר אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת, ולפרות ולרבות הימנה

, ויהא מותר לקיים את אלו. ולכן הן נחשבות כראויות לאישות, ודינן כסוטות רגילות.

ח.

ושאר כל הנשים

שקינא להן בעליהן ונסתרו,

או שותות, או לא נוטלות כתובה

. כלומר אם אינן רוצות לשתות, הן מפסידות כתובתן כאמור לעיל.

ט.

אשת כהן

שקינא לה בעלה, ונסתרה,

שותה, ומותרת לבעלה

אם נמצאה טהורה. והגמרא תפרש מה באה המשנה להשמיענו.

י.

אשת סריס שותה

. ובגמרא יתפרש החידוש בזה.

על ידי כל עריות מקנין

, אם קינא לה בעלה שלא תסתר עם אחד מקרוביה האסורים עליה משום עריות, נחשב הדבר לקינוי ונאסרת עליו אם תסתר עמהם עד שתשתה.

חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש

, כלומר בהמה, שאם קינא לה שלא תסתר עם קטן או עם בהמה, אינו נחשב קינויו לקינוי, שנאמר "ושכב איש אותה".

ואלו שבית דין מקנין להן

. אשה שנוהגת בפריצות ובעלה אינו יכול לקנאות לה מהסיבות דלהלן, הרי בית דין מקנא להן, שמתרה בהן שלא יסתרו עם איש אחר:

מי שנתחרש בעלה

שנעשה חרש,

או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין

.

לא להשקותה אמרו

, קינוי זה של בית דין אינו מועיל כדי להשקותה, כי רק הבעל יכול להשקותה,

אלא

הוא נועד

לפוסלה מכתובתה

, שאם תסתר, תאסר על בעלה, ותפסיד כתובתה.

רבי יוסי אומר: אף להשקותה

מועיל הקינוי של בית דין.

כיצד? -

לכשיצא בעלה מבית האסורין, ישקנה

על סמך הקינוי של בית דין.

[ואילו חכמים סוברים שהבעל אינו יכול להשקותה אלא כאשר הוא קינא לה בעצמו שנאמר "וקנא - והביא"].

גמרא:

שנינו בתחילת המשנה, ארוסה ושומרת יבם לא שותות:

והוינן בה:

מישתא הוא דלא שתייא

.

הא קנוי, מקני לה

. שעל אף שאינה שותה, בכל זאת היא נאסרת על ארוסה ועל יבמה בגלל הקינוי שלו, שהרי שנינו שאינה נוטלת כתובתה.

מנא הני מילי

לחלק בין הנושאים?

ומשנינן:

דתנו רבנן

: כתיב בפרשת סוטה "

דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם

". ודרשינן מהיתור "ואמרת",

לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי

.

ומתניתין

דקתני שגם שומרת יבם אינה שותה,

מני?

-

רבי יונתן היא!

דתניא

: נאמר "ואת כי שטית

תחת אישך

", ודרשינן,

פרט לארוסה

שאינה שותה, שהרי אינה עדיין תחת אישה.

יכול שאני מוציא אף שומרת יבם

מכלל שתיה?

תלמוד לומר

"

איש איש

כי תשטה אשתו". ודרשינן מכפל ה"איש" לרבות שומרת יבם,

דברי רבי יאשיה

.

רבי יונתן אומר

: "

תחת אישך

",

פרט לשומרת יבם

.

אוציא

את

שומרת יבם ולא אוציא את

ה

ארוסה?

תלמוד לומר

"

אשר תשטה אשה תחת אישה

", ודרשינן

פרט לארוסה

, שאף היא אינה שותה.

ומפרשת הגמרא את פלוגתתם:

מר

, רבי יונתן שדורש מהפסוק הראשון למעט שומרת יבם, ומהשני למעט ארוסה,

אלימא ליה ארוסה

, שהיא נחשבת יותר כאשתו מאשר שומרת יבם, משום

דקידושי דידיה

, שהוא בעצמו קידש אותה,

וסוקלין על ידו

, שאם זינתה תחתיו חייבת סקילה, מה שאין כן שומרת יבם, שהוא לא קידשה אלא אחיו, ואינה נסקלת אם זינתה תחתיו. ולכן, אילו היה רק מיעוט אחד הייתי דורשו רק לשומרת יבם ולא לארוסה.

ומר

, רבי יאשיה שממעט רק ארוסה,

אלימא ליה שומרת יבם

, משום

דלא מיחסרא מסירה לחופה

, שעל ידי ביאה בלבד היא נקנית ליבם להיות כאשתו לכל דבר, אפילו יבוא עליה ביאת זנות ולא ביאה לשם קידושין, ולכן היא נחשבת כבר עתה כאשתו יותר מאשר ארוסתו, שרק ע"י חופה היא תיחשב כנשואה.

והוינן בה:

ורבי יונתן, האי

"

איש איש

",

מאי עביד ליה?

ומשנינן:

מיבעי ליה, לרבות אשת חרש

,