Sotá 18a — el Talmud en español

ה. אם

כתבה

למגילת הסוטה

על שני דפין

[בשני טורים], הרי היא

פסולה

.

ומשום ד"

ספר

"

אחד

[לשון יחיד]

אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה ספרים

.

ה. אם

כתב

במגילה

אות אחת

בלבד מסדר הפרשה,

ומחק

לתוך המים

אות אחת

[אותה אות],

ו

שוב

כתב אות אחת

שלאחריה בסדר הפרשה,

ומחק אות אחת

[אותה אות], הרי היא

פסולה

. כלומר, המים פסולים מלהשקות בהם את הסוטה.

ומשום

דכתיב

בסוף פרשת סוטה "והעמיד את האשה לפני ה',

ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת

", ומשמע: עד שתהא המגילה כולה כאחד.

ועתה מביאה הגמרא כמה ספיקות בדיני השקאת הסוטה:

א.

בעי רבא

: אם

כתב שתי מגילות ל

שם

שתי סוטות, ומחקן לתוך כוס אחד, מהו?

ומבארת הגמרא את צדדי הספק:

האם נאמר:

כתיבה לשמה בעינן

-

והאיכא!

כלומר: האם די במה שנכתבה מגילת כל אחת מהן בספר נפרד, וניכר בכתיבה שהיא נעשתה לשמה.

או דילמא, בעינן נמי מחיקה לשמה!

שהיות ואמרה תורה "ועשה לה", משמע שיעשנה לשמה, ולכן צריך שתהא המחיקה לכל אחת בכוס נפרד, כדי שתהא ניכרת המחיקה שהיא נעשית לשמה של האשה הזאת.

ב. ועוד הסתפק רבא:

ואם תמצא לומר

שמחיקה לתוך כוס אחת אינה מועילה, היות ו

בעינן נמי מחיקה

שתהא ניכרת

לשמה

-

אם

מחקן בשתי כוסות

, שבשעת מחיקה ניכרת היתה המחיקה שהיא לשמה,

ו

שוב

חזר ועירבן

לשתי הכוסות,

מהו?

ומבארת הגמרא את צדדי הספק:

האם נאמר:

מחיקה

שהיא ניכרת

לשמה

-

בעינן, והאיכא!

או דילמא: הא, לאו דידה קא שתיא

[זו אינה שותה את המים המיוחדים לה שנמחק בה מגילתה],

והא, לאו דידה קא שתיא

[ואף זו אינה שותה את המים המיוחדים לה שנמחקו בהם מגילתה]?

ג. ועוד הסתפק רבא:

ואם תמצא לומר: הא לאו דידה קא שתיא, והא לאו דידה קא שתיא

: אם

חזר וחילקן

את המים המעורבים לשתי כוסות,

מהו?

ומבארת הגמרא את צדדי הספק:

האם נאמר "

יש ברירה

", שהיות וחילק את המים לשתי כוסות, כאילו הוברר הדבר שבאותו חלק שהוא משקה את האחת נמצאת המגילה שלה, ובאותו חלק שהוא משקה את השניה נמצאת המגילה שלה, כי אין הסוטה צריכה לשתות בפועל את כל המים של המגילה שלה, אלא צריך שייראה כאילו התייחד לה, לשמה, כוס עם מים שבהם יש מחיקת מגילתה.

או

שנאמר "

אין ברירה

", ואין חלוקת המים לשתי כוסות מייחדת את המים לכל סוטה בנפרד.

ומסקינן:

תיקו

.

ד.

בעי רבא

: אם

השקה

את הסוטה

בסיב

חלול כדרך שהתינוקות שותין [ובלשוננו: "קש"] -

מהו?

וכמו כן, אם השקה אותה

בשפופרת

-

מהו?

ומבארת הגמרא את צדדי הספק בשתי הבעיות:

האם

דרך שתיה בכך, או

שמא

אין דרך שתיה בכך?

ומסקינן:

תיקו

.

ה.

בעי רב אשי

:

אם

נשפכו מהן

, נשפך מחצי לוג המים שמחק בהם את המגילה,

ונשתיירו מהן, מהו?

ומסקינן:

תיקו

.

אמר רבי זירא אמר רב

: נאמר בפרשת סוטה:

"והשביע אותה הכהן, ואמר אל האשה אם לא שכב איש אותך, ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי, ממי המרים המאררים האלה. ואת, כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך. והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, ואמר הכהן לאשה, יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. ובאו המים המאררים האלה במעיך, לצבות בטן ולנפיל ירך, ואמרה האשה אמן אמן. וכתב את האלות האלה הכהן בספר, ומחה אל מי המרים".

שתי שבועות האמורות בסוטה

: "והשביע אותה הכהן", "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה",

למה?

ומפרש רבי זירא בשם רב:

שבועה

אחת

עם האלה שעמה, משביעין אותה

קודם שנמחקה מגילה

.

ו

שבועה

אחת

עם האלה שעמה, משביעין אותה

לאחר שנמחקה

המגילה.

מתקיף לה רבא

:

והרי

תרוייהו קודם שנמחקה מגילה

הוא ד

כתיבן

[הרי שתי השבועות כתובות בתורה קודם מחיקת המגילה], שהרי בסוף הפרשה נאמר "וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים"!?

אלא, אמר רבא

:

שבועה

אחת

היא

שבועה שיש עמה אלה

. שהשבועה קשורה אף באלה, וכמו שנאמר "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה", ומפרש לה ואזיל, כיצד היא שבועה זו.

ו

שבועה

אחת

היא

שבועה שאין עמה אלה

. שבועה לחוד ואלה לחוד, שאין קשר בין השבועה לאלה.

והיינו, שתחילה משביע אותה הכהן, ואומר לה "משביעני עליך בשם ה', שיהא אמת מה שאמרת לפנינו שלא נטמאת", ואחר כך ממשיך ומסיים באלה הבאה מחמת ברכה "אם לא שכב איש אותך, ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה".

ומפרשת הגמרא:

היכי דמי

"

שבועה שיש עמה אלה

", כיצד היא שבועה זו?

אמר רב עמרם אמר רב

:

אומר לה: א.

משביעני עליך שלא נטמאת

[שאת אומרת אמת שלא נטמאת!].

וזו היא השבועה.

ב. ומשיך את דבריו:

שאם נטמאת

-

יבואו ביך

המים לצבות בטן ולנפיל ירך!

וזו היא האלה!

אמר

תמה

רבא

: והרי באופן זה שאתה אומר, נמצא שה"

אלה

"

לחודא קיימא, ו

ה"

שבועה

"

לחודא קיימא!?

כלומר: הרי אין השבועה עולה על האלה, אלא שבועה שלא נטמאה, ואלה בלי שבועה אם נטמאה, ואין כאן "שבועת האלה".

אלא, אמר רבא

:

"

משביעני עליך שאם נטמאת יבואו ביך

", היינו "שבועת האלה", שמשביע את האלה שתחול.

אמר

תמה

רב אשי

:

והרי "

אלה

" על האשה

איכא

, ו"

שבועה

" לאשה

ליכא

, שאין כאן אלא שבועה על האלה, שמשביע את האלה שתחול!?

אלא, אמר רב אשי

, כך אומר לה הכהן:

א.

משביעני עליך שלא נטמאת

.

ב.

ואם נטמאת

-

יבואו ביך!

והיינו, שאומר לה [אחר השבועה הראשונה שאין עמה אלה]:

א. משביעני עליך בשם ד', שיהא אמת מה שאמרת לפנינו שלא נטמאת.

ב. "ואת כי [כלומר: אם] שטית תחת אישך וכי נטמאת, ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך -

יתן ד' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך".

ובנוסח הזה יש שני דברים: האחד, השבעת האשה, שהיא אומרת אמן על השבעתה, ונשבעת בכך שלא נטמאת.

והשני, הטלת חומר השבועה על האלה, הגורמת לאלה שתחול.

מתניתין:

על מה היא אומרת

"

אמן אמן

", וכמו שנאמר: "ואמרה האשה אמן אמן":

"

אמן

"

על האלה

, "

אמן

"

על השבועה

. "

אמן

"

מאיש זה

, "

אמן

"

מאיש אחר

, כלומר: מכח דין "גלגול שבועה" , הרי הוא משביעה שלא זינתה מאיש אחר, ונכלל בקבלתה שלא זינתה מאיש אחר, ואם זינתה מאיש אחר, אף שלא קינא לה ממנו הרי היא נבדקת. "

אמן

"

שלא שטיתי ארוסה ונשואה

, כלומר: כשמשקה אותה כשהיא נשואה, הרי הוא מגלגל עליה שבועה גם על זנות של אירוסין, והוא נכלל בקבלת האשה, והיא נבדקת הימנה.