Shevuot 5b — el Talmud en español

וממאי

שגם הכנסה מיקרי הוצאה

דתנן

במסכת שבת, בפרק כלל גדול [עג א], במשנה המבארת את ל"ט מלאכות:

המוציא מרשות לרשות, חייב!

מי לא עסקינן דקא מעייל עיולי

מרשות הרבים לרשות היחיד, שהרי גם העברה זאת היא מרשות לרשות,

וקא קרי ליה הוצאה.

ומנסה הגמרא לדחות את הראיה:

ודלמא

איירי תנא רק כאשר

קא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים

ולהכי קאמר

המוציא

מרשות לרשות?

ודוחה הגמרא את הדחיה:

אם כן

, שמדבר התנא דוקא במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים,

ניתני: המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. מאי

טעמא נקט התנא לשון

'מרשות לרשות'?

אם לא לומר לך,

דאפילו מרשות הרבים לרשות היחיד. וקא קרי ליה הוצאה.

ומסבירה הגמרא:

וטעמא

לקריאת הכנסה בלשון הוצאה

מאי

הוא? -

תנא, כל עקירת חפץ ממקומו

-

הוצאה קרי לה

. שלשון הוצאה מתייחס להוצאת החפץ מהמקום שהוא מונח בו. וגם כשהוא נעקר מרשות הרבים, הוא מוצא ממקומו שם.

אמר רבינא: מתניתין

דריש מסכת שבת

נמי דיקא

, שקורא התנא להכנסה בלשון הוצאה.

דקתני "יציאות השבת שתים שהן ארבע

לבעל הבית העומד

בפנים, ושתים שהן ארבע

לעני העומד

בחוץ" וקא מפרש

התנא מהן היציאות, ומיד בתחילת דבריו הוא מבאר כיצד היא

הכנסה

של העני מרשות הרבים לרשות היחיד.

שמע מינה

, שגם הכנסה - לשון הוצאה היא.

רבא אמר: "רשויות" קתני

במתניתין, ולא יציאות. ולכן לא יקשה אמאי קרי להכנסה הוצאה. והכי קא אמר תנא דמתניתין:

רשויות שבת

, הן

שתים

, דהיינו רשות היחיד ורשות הרבים. ועל ידן יש לך שני איסורים לעומד בפנים, ושני איסורים לעומד בחוץ.

שנינו במשנה:

מראות נגעים

-

שנים

אבות,

שהן ארבעה

, עם שתי תולדותיהם.

שני האבות ושתי התולדות של מראות נגעים נלמדים מהפסוק "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, והיה בעור בשרו לנגע צרעת". ודרשינן, שהבהרת והשאת הם אבות נגעים, ואילו ה"ספחת" אינה נגע בפני עצמו, אלא היא כינוי לשתי התולדות של שני האבות, שהן "נספחות" במראה הלובן שלהן, כל תולדה לאביה.

ואלו הן מראות הלובן של האבות והתולדות:

הבהרת

היא בעלת מראה הלובן הבהיר ביותר, ונראית כלובן השלג.

השאת

היא בדרגת הלובן השניה, ונראית כלובן הצמר הנקי של טלה בן יומו.

תולדת

הבהרת היא בדרגת הלובן השלישית, ונראית כסיד הלבן שהיו מסיידין בו את ההיכל.

תולדת השאת

היא בדרגת הלובן הרביעית, והיא נראית כלובן של קרום ביצה.

תנן התם,

בתחילת מסכת נגעים:

מראות נגעים שנים

אבות,

שהן ארבעה

ביחד עם שתי תולדות של האבות.

ואלו הן האבות ותולדות:

בהרת

היא האב הראשון, שלבנינותה

עזה כשלג.

שהיא דרגת הלובן הראשונה!

שניה לה,

תולדתה, לבנינותה היא

כסיד ההיכל

, שהיא דרגת הלובן השלישית!

שאת

היא האב השני, שלבנינותה היא

כצמר לבן,

שהיא דרגת הלובן השניה!

שניה לה,

תולדתה, לבנינותה היא

כקרום הביצה,

שהיא דרגת הלובן הרביעית!

עד כאן לשון המשנה במסכת נגעים.

והנפקא מינה לחלוקת ארבעת הנגעים לשני אבות ושתי תולדותיהן היא בכך שכל אב מצטרף לתולדתו להשלים את שיעור הנגע לכגריס, שהוא השיעור המטמא בנגעים!

אמר רבי חנינא: מאן תנא

ששנה את המשנה ש

מראות נגעים

מתחלקין לשני אבות ולשתי תולדות -

דלא כרבי עקיבא!

דאי

משנתנו סוברת

כרבי עקיבא, כיון דאמר

רבי עקיבא ששנו חכמים את ארבעת המראות לפי סדר דרגות הלובן שלהן,

זו למעלה מזו וזו למעלה מזו,

כדי שנדע איזה מראה של נגע מצטרף לחבירו להשלימו לשיעור גריס [שהוא השיעור הקטן ביותר של נגע המטמא בטומאת נגעים], שאין מצטרפין אלא שני מראות הסמוכים זה לזה בדרגות הלובן שלהן, הרי אם נחלוק את ארבעת המראות לשני אבות ולשתי תולדותיהן, ויצטרפו רק אב ותולדתו, וכמו ששנינו במשנה במסכת נגעים,

אם כן, טיהרת

את המראה של

סיד ההיכל מלצרף

חצי שיעור גריס ממנו לחצי שיעור של כל נגע אחר! כי

בהדי מאן ליצרפיה?

לאיזה מראה של נגע ניתן לצרף את סיד ההיכל, אליבא דרבי עקיבא?

ליצרפיה בהדי בהרת,

שהיא האב שלו - הרי זה לא יתכן לרבי עקיבא, שאמר אין מצטרפים אלא שני נגעים הסמוכים זה לזה בדרגת הלובן שלהם, ולפיו אי אפשר לצרף את מראה סיד הלבן, שהוא דרגת הלובן השלישית, לבהרת, שהיא דרגת הלובן הראשונה. כי הרי בין הבהרת ובין סיד ההיכל,

איכא שאת

, שהיא בדרגת הלובן השניה,

דעדיפא מיניה,

שהיא עדיפה על בהרת להצטרף לסיד ההיכל, שהרי השאת היא השניה הסמוכה לשלישית, ואילו הבהרת היא הראשונה, ורחוקה מסיד הלבן בשתי דרגות לובן.

ואי אמרת

ליצרפיה

לסיד ההיכל

בהדי שאת

הסמוכה לו, הרי לפי התנא של משנתנו, המחלק את ארבעת הנגעים לשני אבות ולשתי תולדות, אי אפשר לצרף את סיד ההיכל לשאת, שהרי סיד ההיכל

לאו תולדה

דידיה הוא!

ולפיכך, לא יתכן להעמיד את משנתנו כרבי עקיבא, כי לפיו, בהכרח, אין חלוקה לאבות ולתולדות. אלא יש לשנות לפיו את המשנה של ארבע מראות נגעים לפי סדר הלובן שלהם: בהרת עזה כשלג, שאת כצמר לבן, ושניה לה סיד ההיכל וקרום הביצה! וזה ששונים את המראות זו למעלה מזו הוא ללמדנו שצירופן הוא רק בשני מראות סמוכים, ולרבי עקיבא הבהרת תצטרף לשאת הסמוכה לה, והשאת לסיד ההיכל הסמוך לו, וכן סיד ההיכל, שהוא שלישי, יכול להצטרף בין לשאת שהיא שניה ובין לקרום הביצה שהוא רביעי.

ופרכינן:

אי הכי,

שדייקת כי משנתנו היא דלא כרבי עקיבא משום שאי אפשר לצרף בהרת לסיד ההיכל מחמת שהן רחוקות שתי דרגות, ולרבי עקיבא מרחק של שתי דרגות בין המראות מונע את צירופן,

קרום ביצה נמי

תיקשי לך, שאי אפשר להעמידו כרבי עקיבא כי

בהדי מאן ליצרפיה?

אם אמרת

ליצרפיה

לקרום הביצה

בהדי שאת,

[אביו], אי אפשר לומר כך לפי רבי עקיבא, שהרי

איכא סיד

ההיכל בין שאת, שבדרגה השניה, לקרום הביצה שבדרגה הרביעית

דעדיף מיניה

דשאת. שהרי סיד ההיכל הוא סמוך בדרגתו השלישית לקרום הביצה שהוא בדרגה הרביעית, ולרבי עקיבא מצטרפים רק מראות הסמוכים זה לזה!

ואי אמרת

ליצרפיה לקרום ביצה בהדי סיד

ההיכל הסמוך לו -

לאו בר מיניה הוא!

שהרי קרום הביצה הוא תולדת השאת, ואילו סיד ההיכל הוא תולדת הבהרת.

וכיון שאי אפשר להעמיד גם מצד קרום ביצה כרבי עקיבא, מדוע לא דייקת ממנו שהתנא דמראות נגעים הוא דלא כרבי עקיבא?