Shabat 93a — el Talmud en español

אבל אם היו אוחזין

בעיגול של דבילה והוציאו

אותו

לרה"ר,

או

בקורה והוציאו

אותה

לרה"ר

, שהם כבדים מיכולת אדם אחד לשאתם.

רבי יהודה אומר: אם לא יכול

כל

אחד

מהם

להוציאו, והוציאוהו שנים

-

חייבין. ואם לאו

, אלא כל אחד לחוד יכול - שניהם

פטורין.

רבי שמעון אומר: אעפ"י שלא יכול

כל

אחד

לחוד

להוציאו והוציאוהו שנים

הרי הם

פטורין

.

ש

לכך נאמר "בעשותה"

, ללמד שדוקא

יחיד שעשאה חייב

. אבל

שנים שעשאוה פטורין

.

ומבארינן:

במאי קמיפלגי?

בהאי קרא!

דכתיב

"ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ, בעשותה".

רבי שמעון סבר: תלתא מיעוטא כתיבי

הכא.

א.

"נפש

-

תחטא"

דמשמע נפש אחת ולא נפשות הרבה.

ב.

אחת

-

תחטא".

ג.

"בעשותה

-

תחטא"

שהוא לשון יחיד.

חד

-

למעוטי: זה עוקר

מרה"ר

וזה מניח

ברה"י. שהוא המסתבר ביותר למעט, שכל אחד עשה רק חצי מלאכה, ואפילו לא סייע בחצי השני של המלאכה.

וחד

-

למעוטי

: שנים שעשו כל המלאכה ביחד, ו

זה

לחוד

יכול וזה

לחוד

יכול

לעשותה, דפטורין לפי שאין הדרך לעשות מלאכה בשנים כשכל אחד יכול לעשות לבד.

וחד

-

למעוטי: זה אינו יכול וזה אינו

יכול

, דפטורין, אעפ"י שבאופן כזה הדרך לעשותה בשנים.

ורבי יהודה

סבר:

חד

-

למעוטי: זה עוקר וזה מניח.

וחד

-

למעוטי: זה יכול וזה יכול.

וחד

-

למעוטי: יחיד שעשאה בהוראת בית דין

, שאם הורו בי"ד שחלב מסוים מותר באכילה, ועשה היחיד על פי הוראתם המוטעית - פטור מחטאת. דאינו שוגג אלא אנוס. דילפינן מחד מהנך מיעוטי, דמשמע שדוקא כשעשה היחיד מפי עצמו ולא עפ"י הוראת ב"ד.

ורבי שמעון

סבר:

יחיד שעשה בהוראת בי"ד

נמי

חייב

חטאת. הילכך אייתר ליה חד מיעוטא.

ורבי מאיר

סבר:

מי כתיב "נפש תחטא"

\-

"אחת תחטא"

-

"בעשותה תחטא"

דליהוי תלתא מיעוטי?

תרי מיעוטי

בלבד

כתיבי!

ד"נפש" אינו מיעוט, שדרך הכתוב לומר "נפש" אפילו על נפשות הרבה [ריטב"א]. אלא:

חד

-

למעוטי: זה עוקר וזה מניח.

וחד

-

למעוטי: יחיד שעשאה בהוראת בית דין.

אמר מר: זה יכול וזה אינו יכול

דברי הכל חייב.

והוינן בה:

הי מינייהו מיחייב?

אמר רב חסדא: זה שיכול!

שנחשב כאילו הוא עשה הכל,

דאי זה שאינו יכול, מאי קא עביד?

אמר ליה רב המנונא: הא קא מסייע בהדיה?

אמר ליה

רב חסדא:

מסייע

-

אין בו ממש!

מי שאינו יכול לבד לעשות המלאכה ורק מסייע בדבר אינו נחשב לכלום.

אמר רב זביד משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא

דמסייע אין בו ממש.

זב מטמא את הדברים שיושב או שוכב עליהם, בטומאת מדרס, שהיא טומאה חמורה. ובתנאי שרוב כובדו של הזב נשען עליהם.

ותנן במסכת זבים:

א.

היה יושב

הזב

על גבי המטה, וארבע טליות

טליתות

תחת רגלי המטה

, טלית תחת כל רגל -

טמאות

כל הטליתות בטומאת מדרס.

ואף על פי שלכאורה אין נשען רוב כובדו של הזב על כל רגל מרגלי המטה, אלא מתחלק הכובד לארבעה, בכל זאת נחשב כל מה שנמצא מתחת לכל רגל כאילו רוב כובדו של הזב נשען עליו.

מפני שאינה יכולה

המטה

לעמוד על שלש

רגלים בלבד, ונמצא שכל רגל מארבעת רגלי המטה הרי היא כאילו היא נושאת את רובו של הזב. דהוי כזה אינו יכול וזה אינו יכול, שנחשב כאילו כל אחד עשה את כל המעשה.

ורבי שמעון מטהר

את הטליתות. משום דאזיל לשיטתו בסוגיין, דאפילו זה אינו יכול וזה אינו יכול פטורין שניהם, דכל אחד חשיב כמסייע בלבד. והוא הדין לרגלי המטה, שכל אחת אינה נחשבת כנושאת את רובו של הזב.

ב.

היה

הזב

רוכב על גבי בהמה

והבהמה עומדת,

וארבע טליות תחת רגלי הבהמה

-

טהורות

הטליתות,

מפני שיכולה

הבהמה

לעמוד על שלש רגלים

, וכל רגל נחשבת כאילו היא הרגל הרביעית, ואינה אלא כמסייע.

דלגבי כל רגל אמרינן שהיא אינה יכולה והשלש אחרות יכולות [תוד"ה מפני, ורש"י כתב דהוי זה יכול וזה יכול, ועיין מהרש"א].

ומסקינן לראיה:

ואמאי

טהורות הטליתות?

הא

כל רגל מהבהמה

קמסייע בהדי הדדי

לשלש האחרות?

אלא,

לאו, משום דאמרינן: מסייע

-

אין בו ממש!

ודחינן:

אמר רב יהודה מדיסקרתא: לעולם אימא לך מסייע יש בו ממש

.

ושאני הכא דעקרה לה

הבהמה את רגלה הרביעית

לגמרי

מהארץ כשהיא עומדת, ואפילו מסייע לא הוי.

ומקשינן:

וכיון דזימנין עקרה הא וזימנין עקרה הא

, כלומר, שאין אנו יודעים איזו רגל היא עוקרת, וכל אחת בספק שמא היא מהשלש שלא נעקרו,

ליהוי כזב המתהפך

שמטמא מספק?

מי לא תנן: זב שהיה מוטל על חמשה ספסלים, או על חמשה פונדאות

ארנקים ארוכים שמשמשים גם לשכיבה: אם היה שוכב

לאורכן

-

טמאים,

לפי שכל אחד בספק שמא נישא רוב הזב עליו, שהרי לפעמים הוא שוכב על זה ופעמים על זה.

אבל אם היה שוכב

לרחבן

-

טהורין

ממשכב הזב, לפי שאין רובו נישא על אחד מהם.

היה

ישן

עליהם לרחבן, ו

ספק

שמא

מתהפך עליהן

בשנתו עד שהיה מוטל עליהן לאורכן -

טמאין,

שעל כל אחד יש להסתפק שמא עליה התהפך.

הרי שמטמאין מדרס מספק, ולמה לא נטמא את כל הטליתות מספק?

אלא לאו

, אין הטעם משום שעוקרת תמיד רגל אחת, אלא לעולם עומדת הבהמה על ארבעת רגליה וכל אחת מסייעת, ואעפי"כ טהורות הטליות

משום דאמרינן: מסייע

-

אין בו ממש!

אמר רב פפי משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא

דמסייע אין בו ממש: