Versión en texto de este daf: original y traducción

Shabat 63b — el Talmud en español

Shabat 63b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.

Texto original — Shabat 63b

שנאמר "למס

מרעהו חסד". שכן בלשון יונית קורין לכלב "למס

".

רב נחמן בר יצחק אמר: אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר "ויראת שדי יעזוב"

.

ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא

מעשה באשה שעלתה לאפות בבית אחד שהשאיל בעל הבית ההוא את תנורו.

נבח בה כלבא

ומרוב פחדה

איתעקר ולדה

והפילה,

אמר לה מרי דביתא

בעל הבית לאשה:

לא תידחלי, דשקילי ניביה ושקילין טופריה

אל תפחדי מהכלב לפי שניטלו שיניו ואינו יכול לנשוך וניטלו צפורניו ואינו יכול לסרוט.

אמרה ליה

האשה לבעל הבית:

שקולא

טיבותיך ושדיא אחיזרי

נטולה היא טובתך ומוטלת היא על הקוצים, משום ש

כבר נד

נעקר

ולד

ממקומו, ואין לו תקנה.

אמר רב הונא: מאי דכתיב "שמח בחור בילדותך וייטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראה עינך

.

ודע: כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט!

"

עד כאן

, "שמח בחור בילדותך" -

דברי יצר הרע

.

מכאן ואילך

סופו של הכתוב שנאמר: "ודע כי על כל אלה" -

דברי יצר טוב.

ריש לקיש אמר: עד כאן

-

לדברי תורה

, ופירוש הפסוק:

"שמח" - בתלמודך, שתלמד בשמחה ובטוב לב.

"והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך" - שתלמד ותבין כפי ראות עיניך.

מכאן ואילך

שאמר הכתוב: "ודע כי על כל אלה" -

למעשים טובים!

שעתיד אדם ליתן את הדין אם לא יקיים את מה שלמד.

שנינו במשנה:

בירית טהורה.

אמר רב יהודה: בירית

-

זו אצעדה

של זרוע.

מתיב רב יוסף

לרב יהודה מדתנן במשנתנו:

בירית טהורה

היא

ויוצא בה בשבת, ואילו אצעדה טמאה היא

, שהרי במעשה מדין נאמר בפסוק "אצעדה וצמיד", וכתיב על כך "תתחטאו אתם ושביכם" .

ומוכח שבירית אינה אצעדה!?

ומשנינן:

הכי קאמר

רב יהודה:

בירית

-

תחת אצעדה עומדת

להחזיק את בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה, וטהורה היא לפי שאינה כלי, ואינה עשויה לנוי, וגם אינה כלי תשמיש לאדם אלא תשמיש לכלי .

יתיב רבין ורב הונא קמיה דרב ירמיה, ויתיב רב ירמיה וקא מנמנם

.

ויתיב רבין וקאמר: בירית

האמורה במשנה - מניחין אותה

באחת

משוקיה בלבד.

כבלים

האמורים במשנה שהם טמאים מניחין אותם

בשתים

, בשתי רגליה.

אמר ליה רב הונא: אלו ואלו בשתים

מרגליה,

ומטילים שלשלת ביניהן, ונעשו כבלים.

ומקשינן:

ו

כי

שלשלת שבו משויא להו מנא

שאמרה המשנה שהכבלים טמאין, ומדוע הם נחשבים כלים? האם מפני שיש בהם שלשלת הם הופכים להיות כלי?

וכי תימא

הטעם שמקבלים טומאה הוא

כרבי שמואל בר נחמני

.

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא, שנאמר "כל דבר אשר יבא באש"

, ודרשינן:

אפילו דיבור במשמע

אפילו כלי המשמיע קול מקבל טומאה, למרות שכל שימושו הוא רק להשמעת קול. ומאותו טעם גם כבלים טמאים.

ודחינן:

בשלמא התם קא בעו לה לקלא, וקעביד מעשה

. לפיכך הכלי מקבל טומאה לפי שהוא כלי מעשה. אבל

הכא

כבלים -

מאי מעשה קעביד

, והלא אין בהם שימוש "מעשה" כדי שיהא להם שם כלי?

ומתרצינן:

הכא

בכבלים

נמי קא עביד מעשה

, וכלי מעשה הם נחשבים.

דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות

, ומשום כך

היו בתולותיהן נושרות. עשו להן כבלים, והטילו שלשלת

;

ביניהן, שלא יהיו פסיעותיהן גסות, ולא היו

בתולותיהן נושרות

. ולכן שלשלת זו היא כלי מעשה שהיא תשמיש לאדם ומשום כך מקבלת טומאה.

איתער בהו רבי ירמיה

, שהיה מנמנם קודם לכן,

אמר להו: יישר

, יפה אמרת,

וכן אמר רבי יוחנן

כדבריך.

כי אתא רב דימי

לבבל מארץ ישראל,

אמר

בשם

רבי יוחנן: מנין לאריג

שגודלו

כל שהוא

, שיש לו דין בגד,

שהוא טמא,

ילפינן לה

מציץ

שהוא דבר מועט .

אמר ליה אביי: ו

כי

ציץ אריג הוא?

והתניא: ציץ

-

כמין טס של זהב. ורוחב

שתי אצבעות

.

ומוקף מאוזן לאוזן. וכתוב

עליו בב' שיטין: יו"ד ה"א למעלה, וקודש למ"ד מלמטה

.

ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו

בעיר רומי, וכתוב

בו:

קודש לה' בשיטה אחת.

כי סליק רב דימי

כאשר הלך

לנהרדעא

, חזר בו מדבריו הקודמים שאמר ציץ אריג הוא.

שלח להו

לחכמים:

דברים שאמרתי לכם

-

טעות הם בידי.

ברם, כך אמרו משום רבי יוחנן: מנין לתכשיט

ששיעורו

כל שהוא שהוא טמא?

למדו זאת

מציץ

.

ומנין לאריג

ששיעורו

כל שהוא

שהוא טמא? דרשו זאת

מ

דכתיב

"או בגד"

וכל "או" האמור בכתוב רבוי הוא.

תנו רבנן: אריג

ששיעורו

כל שהוא

-

טמא

.

ותכשיט כל שהוא

-

טמא

.

אריג ותכשיט

, דבר שחציו אריג וחציו תכשיט ששיעורו

כל שהוא

-

טמא.

מוסף

נוסף

שק

כל שהוא

על הבגד, שטמא משום אריג

אף על פי שאינו אריג.

אמר רבא

לפרש את דברי הברייתא:

אריג כל שהוא

-

טמא

אנו למדים

מ

הפסוק

"או בגד".

תכשיט כל שהוא

-

טמא

אנו למדים

מציץ.

אריג ותכשיט

המחוברים יחדיו ששיעורו

כל שהוא

-

טמא

, אנו למדים

מ

הפסוק

כל כלי מעשה,

ו"כל" לרבות הוא בא .

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ההוא

קרא שנאמר בו "כל כלי מעשה" הרי

במדין כתיב

לגבי טומאת מת, ואיך אפשר ללמוד ממנו ביחס לטומאת שרצים הקלה מטומאת מת .