Shabat 61b — el Talmud en español

אצעדה או

בטבעת, ויצא בו ברשות הרבים, משום מראית העין

שלא יאמרו שיוצא בו לשם תכשיט, וזה אסור.

ומקשינן:

והתניא: איזהו קמיע מומחה

-

כל שריפא שלושה בני אדם כאחד

. ומשמע שאם ריפא אדם אחד שלוש פעמים עדיין לא נחשב מומחה, וקשה מהברייתא לעיל דתניא כל שריפא ושנה ושלש אפילו אדם אחד נחשב קמיע מומחה .

ומתרצינן:

לא קשיא

.

הא

דתניא שריפא שלושה בני אדם הוא לענין

למחויי גברא

שהאדם נעשה מומחה לכל מיני הקמיעות בעולם כשריפא שלושה בני אדם משלושה חלאים על ידי שלושה מיני קמיעין שונים.

הא

דתניא שריפא ושנה ושלש אותו אדם הוא לענין

למחויי קמיעא

שהקמיע נעשה מומחה כשריפא ג' בני אדם או אדם אחד שלוש פעמים מחולי אחד. ואפילו אם נכתב אותו לחש על ידי שלושה רופאים וכל אחד מהם ריפא חולה אחד, נעשה לחש זה לקמיע מומחה מיד כל אדם שיכתבנו.

אמר רב פפא: פשיטא לי

כי

תלת

מיני

קמיע

שונים

לתלת גברי

, וכל לחש ריפא

תלתא תלתא זימני

כל אחד מהם שלוש פעמים אפילו לאדם אחד, באופן כזה נחשב ש

איתמחי גברא

בכל קמיעות שבעולם שהרי שלוש קמיעות שונות שלו הועילו, וגם

איתמחי קמיע

כל אחד משלושת קמיעות הללו נעשו מומחין מיד כל אדם שיכתבם, שהרי ריפאו ג' פעמים .

ועוד פשיטא ליה לרב פפא: כתב

תלתא קמיע ל

רפואת

תלתא גברי

והועילו קמיעותיו

חד חד זימנא

לכל קמיע, באופן כזה רק

גברא איתמחי

לכל מיני קמיעות שבעולם שהרי שלוש קמיעות שונות שלו הועילו, אבל

קמיעא לא איתמחי

שהרי כל קמיע הועיל רק פעם אחת.

כתב

חד קמיעא

והועיל

לתלתא גברי

החולים כולם באותו חולי, באופן כזה רק

קמיעא איתמחי

מיד כל אדם לחולי זה, אבל

גברא לא איתמחי

לקמיע אחר של לחש אחר וחולי אחר.

בעי רב פפא: תלתא קמיע

של שלש מיני חולי

לחד גברא

-

מאי?

קמיעא

-

ודאי לא איתמחי

שהרי כל קמיע הועיל רק פעם אחת.

אלא שהסתפק רב פפא:

גברא

, שכתב את שלושת הקמיעות הללו -

איתמחי או לא איתמחי?

מי אמרינן: הא אסי ליה

על ידי שלוש קמיעות שונות שכתב אותו אדם.

או דילמא מזלא דהאי גברא

החולה הוא

דקא מקבל כתבא

, שמועיל לו קמיע?

ומסקינן:

תיקו

.

איבעיא להו: קמיעין

-

יש בהן משום קדושה או דילמא אין בהן משום קדושה

.

והוינן:

למאי הילכתא

הסתפקנו בזה?

אילימא לאצולינהו מפני הדליקה

בשבת כשאר כתבי הקודש, שלא חששו בהצלתן לטרחה מרובה האסורה בשבת ולא חששו לחסרון עירוב, בהוצאתם למבוי שאינו מפולש, שחסר בו עירוב .

תא שמע

דתניא בברייתא:

הברכות

שתקנו חכמים כגון תפלת ראש השנה שיש בה במוסף פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות,

והקמיעין, אף על פי שיש בהן אותיות

,,

ומענינות הרבה שבתורה

שהיו כותבים בקמיע מקראות של רפואה, אמרו חכמים ש

אין מצילין אותן

בשבת

מפני הדליקה

, לפי שקדושתם קלה מקדושת כתבי הקודש.

ונשרפים במקומם

.

ובעל כרחך שלענין היתר הצלתם בשבת לא הסתפקנו אם יש קדושה בקמיעין.

אלא

, הספק הוא

לענין

חובת

גניזה

אם יש בהן.

תא שמע

תניא בברייתא:

היה כתוב

שם ה'

על ידות הכלים ועל כרעי המטה

-

יגוד

, יקצוץ את מקום שכתוב בו שם ה'

ויגנזנו

.

ולפי זה קמיעים שמוזכר בהן שם ה' גם חייבים גניזה, ומדוע הסתפקו אם יש בהן קדושה.

אלא

, הספק הוא אם מותר

ליכנס בהן לבית הכסא

.

מאי?

האם

יש בהם קדושה, ואסיר

להכנס בהם לבית הכסא.

או דילמא אין בהן קדושה, ושרי

.

תא שמע

ששנינו במשנתנו:

ולא

יצא בשבת

בקמיע בזמן שאינו מן המומחה

.

ודייקינן: הא קמיע

מן המומחה

-

נפיק

.

ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה

ואסור להכנס בהם לבית הכסא, מדוע התירו לצאת בהן בשבת, הרי

זמנין דמיצטריך

נושא הקמיע

לבית הכסא

ויוריד את הקמיע,

ו

אחר כך

אתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים

. וממה שלא חששו לזה מוכח שמותר להיכנס לבית הכסא בקמיע.

ודחינן: שמהמשנה אין ראיה. כי

הכא

מדובר

בקמיע של עיקרין

, שאין בו קדושה לפי שלא כתוב בו לחש, אלא מין צמח הוא.

ומקשינן:

והתניא

בברייתא שמותר לצאת בו בקמיע,

אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין

. ושוב יש להוכיח מקמיע של כתב.

ומתרצינן:

אלא, הכא במאי עסקינן

שהתירו לצאת בקמיע של כתב ולא חששו שיורידנו כשנכנס לבית הכסא ואחר כך יבוא לידי איסור הוצאה, בחולה

שיש בו סכנה

, שאין חשש שיורידנו בכניסתו לבית הכסא, בגלל פקוח נפש.

ומקשינן:

והתניא

בברייתא מותר לחולה לצאת בשבת בקמיע

אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה!?

אלא

, בעל כרחך,

כיון דמסי

שהקמיע מרפא, ולכך,

אף על גב דנקיט ליה

החולה

בידיה נמי

-

שפיר דמי

, שאין בו איסור הוצאה בשבת, והוא נחשב כמו תכשיט, גם בזמן שהוא בידו. ולכן גם אם הוא יטלטל את הקמיע בידו אין זו הוצאה האסורה מהתורה.