Shabat 149b — el Talmud en español

וכדברי הלל

, הרי הם עוברים

אף משום

איסור

ריבית

. דהא אסר הלל ללוות ככר [אם לא עשאוה דמים], משום דחיייש לשמא יוקרו חטים. ואם יפרע לו ככר נמצא שפורעו יותר מכפי שווי ההלואה. ונמצא בא לידי איסור ריבית.

וכיון דמקפידים זה על זה, אם יתייקר הדבר שנטל, ויפרענו כפי שוויו בשעת הפירעון, יעבור על איסור ריבית.

[אבל כשאינן מקפידין זה על זה, אף כשמשלמים יותר משווי ההלואה, מוחל הלווה למלוה על זה, ואין בזה משום ריבית] .

ואף דאם עשאוה דמים מותר, בני חבורה לא ישתתפו כלל. דכיון דהם רגילים זה עם זה, יטלו זה מזה כל שעה ולא יזכרו לדקדק ולעשותה דמים. [תוספות, בבא מציעא עה].

והיינו טעמא דמתניתין, דמפיס על השלחן דוקא עם בני ביתו. משום דאינהו לא קפדי אהדדי. אבל אחרים, כיון דמקפידים זה על זה, אסורים לחלוק את המנות בגורל. משום דהוי כנוטלים במדה משקל ומנין. שהרי מקנה כל אחד חלק לחבירו, ותמורת זאת הוא פורע לו בחלק אחר.

ומקשינן:

אי הכי

, אף ב

בניו ובני ביתו נמי

ליחוש לאיסור מדה מנין ומשקל . ומאי שנא בין מקפידין זה על זה, לאין מקפידין? [שהרי איסור מדה ומשקל איכא אף בבני אדם שאינן מקפידין. ולא קאמר שמואל "מקפידין", אלא לענין שלא ישתתפו בשום אופן, כמבואר בתוספות].

ומשנינן: ב

בניו ובני ביתו, היינו טעמא

דלא חיישינן לכל אלו,

כד

אמר

רב יהודה אמר רב.

דאמר רב יהודה אמר רב: מותר להלוות

משלו

לבניו ובני ביתו

הסמוכים על שלחנו

ברבית

, כדי להטעימן טעם רבית. דכיון שהכל הוא משלו, ואף מה שיפרעוהו שייך לו, אין כאן רבית. ואינו עושה כן אלא כדי שידעו כמה קשים הם תשלומי רבית.

הלכך, אף איסור מדה מנין ומשקל ביום טוב ליכא בהו. משום שאין זו הלואה ופירעון. שהרי הכל הוא משלו והא דמקפיד לחלק ביניהם בשוה, אינו אלא כדי שלא יקנאו זה בזה.

ומקשינן:

אי הכי

, יהא מותר להפיס עם בני ביתו בשבת אף על

מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי

. דהא לקמן מפרשינן בטעמא דאיסורא, דהוא משום איסור משחק בקוביא. אבל למאי דאמרינן דבבני ביתו הכל שרי, משום שהכל משלו, נימא אף לגבי איסור קוביא דליתא בהו. משום דאינו עושה כן אלא להטעימן טעם קוביא בעלמא. ואמאי אסר בזה תנא דמתניתין?

ומשנינן:

אין הכי נמי

, דמותר להפיס עם בני ביתו, אף במנה גדולה כנגד קטנה.

ו

מתניתין

חיסורי מיחסרא. והכי קתני: מפיס אדם עם בניו ובני ביתו

בשבת

על השלחן, ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה

מותר.

מאי טעמא?

-

כדרבי יהודה אמר רב

, דלאו גורל אמיתי הוא. כיון שהכל משלו. ואין בזה, לא משום הלואת יום טוב ולא משום קוביא .

ודוקא

עם בניו ובני ביתו, אין

[מפיס]. אבל

עם אחרים לא

יפיס בשבת. ואף אם כל המנות שוות.

מאי טעמא?

-

כדרב יהודה אמר שמואל

. דכל שמקפידים זה על זה , הרי הם עוברים בגורל על איסור מדה משקל ומנין .

ועל

מנה גדולה כנגד מנה קטנה, אף בחול,

להפיס

לאחרים

שאינם בני ביתו

אסור

.

מאי טעמא?

-

משום

איסור משחק ב

קוביא

. דגזל הוא. כיון שאין המפסיד גומר בלבו להקנות באמת לזוכה, משום דאסמכתא היא. ואסמכתא לא קניא. שכל מה שהסכים לכך מתחלה, היה משום שסמך בלבו שיזכה בגורל במנה הגדולה. ולפיכך תלה עצמו בגורל ונסתכן להפסיד ולקבל מנה קטנה. ואילו היה יודע מתחלה שלא יזכה בגדולה לא היה מתרצה לכך.

שנינו במתניתין:

מטילין חלשין

[גורלות]

על

הקדשים ביום טוב. אבל לא על המנות.

והוינן בה:

מאי אבל "לא על המנות

"?

אמר רבי יעקב בריה דבת יעקב

: הכי קאמר: מטילין גורל ביום טוב על מנות בשר הקדשים של אותו היום טוב. לפי שמצוה היא להזדרז באכילת קדשים וליטול מנה יפה וגדולה. [פירוש המשניות להרמב"ם].

אבל לא

מטילין גורל

על המנות של

קדשי

חול

דמאתמול,

ביום טוב

. לפי שאפשר היה להם להפיס מאתמול .

ומקשינן: הא כיון שאינן קדשי יום טוב,

פשיטא

שאינם דוחים את איסור היום טוב.

ומשנינן:

מהו דתימא, הואיל ו

הכהנים הם בעלי מריבה, כד

כתיב "ועמך כמריבי כהן

", [שהמשיל הכתוב את עם ישראל לכהנים שהם בעלי מריבה], משום כן נתיר להטיל גורל

אפילו

על

מנות ד

קדשי

חול

ביום טוב

נמי

, כדי שלא יריבו עליהן .

קא משמע לן

דאין מטילין.

ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל

מי

שחבירו נענש

משמים

על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא

.

והוינן בה:

מנלן?

אילימא משום דכתיב

בנבואת מיכיהו על אחאב מלך ישראל, "ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו.

ויאמר ה', מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד, ויאמר זה בכה וזה אמר בכה

[שכל אחד מצבא השמים הציע לפתות באופן אחר את אחאב להלחם עם מלך ארם ברמות גלעד].

ויצא הרוח ויעמד לפני ה', ויאמר אני אפתנו

, ויאמר אליו ה', במה.

ויאמר, אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ויאמר

[ה'],

תפתה וגם תוכל, צא ועשה כן

".

ואמרינן: מאי "רוח

"?

ואמר רבי יוחנן: זה רוחו של נבות

. שהרגו אחאב וירש כרמו.

ומאי

דכתיב

"צא

ועשה כן" -

אמר רב

: שאמר ה' לרוח נבות:

צא ממחיצתי

.

אלמא, כיון שנענש אחאב על ידי נבות, יצא נבות ממחיצת הקדוש ברוך הוא.

ודחינן: אי מהתם לא מוכח מידי. ד

דלמא התם היינו טעמא

דנצטוה לצאת ממחיצת הקדוש ברוך הוא, משום

ד

הציע לשים בפי נביאי אחאב דברי שקר. ו

כתיב "דובר שקרים לא יכון

לנגד עיני".

אלא מהכא

שמעינן להא דרבי יעקב. דכתיב בנבואת חבקוק על נבוכדנצר,

"שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל

, תסור עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך". וקא מפרש ואזיל.

"שבעת קלון מכבוד

" -

זה נבוכדנצר

. שהיה משקה את המלכים יין ומשכרם, ושוכב עמם משכב זכור. וביום שרצה לשכב עם צדקיהו נמשכה ערלתו ג' מאות אמה, כמובא בסמוך. והיינו "שבעת קלון".

[ופשטא דקרא, הכי קאמר: נהנית ושבעת מן הקלון הזה, יותר ממה שהיית נהנה מכבוד נצחון המלחמה].

"שתה גם אתה והערל

" -

זה צדקיה

מלך יהודה. שגם לו נאמר שישתה מכוס התרעלה, ויהיה ערל באוטם הלב ובלבול הדעת.

אלמא, כיון שנענש נבוכדנצר על ידו [מחמת שרצה לשכב עמו], אף הוא נענש. וכדרבי יעקב.

ודחינן: מהתם ליכא לאוכוחי מידי.

חדא

, משום

דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב

, ולא בצדקיה מישתעי. והכי קאמר: שתה גם אתה מכוס התרעלה, כמו שהיית מקלה אותם, והערל [התערל, כלומר תמשך ערלתך] ותתגנה.

ועוד

, לא מסתבר לאוקמיה לקרא בצדקיהו. דהא

צדקיה, צדיקא

הוי. ו

מאי הוי ליה למיעבד ליה

לנבוכדנצר שאנסו על משכב זכור ?

ואף מדרב יהודה שמעינן דהיה צדקיהו צדיק.

דאמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש אותו רשע

[נבוכדנצר]

לעשות לאותו צדיק

[לצדקיהו] כך, נמשכה ערלתו של נבוכדנצר שלש מאות אמה. והיתה מחזרת על כל המסיבה [מקום שכל המלכים היו יושבין מסובין לפני נבוכדנצר] כולה.

ומסקינן:

אלא מהכא

ילפינן להא דרבי יעקב. דכתיב

"גם ענוש לצדיק לא טוב

". ו

אין

משמעות

"לא טוב", אלא "רע

". מכאן שצדיק שנענש אדם על ידו איקרי "רע".

וכתיב "כי לא א-ל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע". צדיק אתה ה', ולא יגור במגורך

רע

. מכאן, שכל מי שנענש חבירו על ידו, ואיקרי משום כן "רע", אינו נכנס במחיצת הקדוש ברוך הוא.

שנינו במתניתין: ומטילין חלשין על הקדשים ביום טוב.

והוינן בה:

מאי משמע דהאי "חלשים

",

לישנא דפורא

[גורל]

הוא?

ומשנינן: שמעינן לה מהא

דכתיב

בנבוכדנצר,

"איך נפלת משמים הילל בן שחר, נגדעת לארץ חולש על גוים

".

ואמר רבה בר רב הונא

: הא דכתיב "חולש על גוים",

מלמד שהיה

נבוכדנצר

מטיל פור על גדולי המלכות, לידע איזה

מהם יהיה

בן יומו של משכב זכור

לאותו היום. הרי ד"חולש", לשון גורל הוא.

ו

הא ד

כתיב

התם,

"כל מלכי גוים כולם

, שכבו בכבוד איש בביתו" -

אמר רבי יוחנן

: שלאחר שמת נבוכדנצר,

נחו

כל המלכים

ממשכב זכור

שנאנסו לו בימי נבוכדנצר.

ואמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו רשע

[נבוכדנצר]

לא נמצא שחוק בפי כל בריה. שנאמר

בנבואה שעל אחר מותו,

"נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה

". מכלל, דעד השתא לא הוה רנה בעולם.

ואמר רב יצחק אמר רבי יוחנן: אסור לעמוד בביתו של אותו רשע. שנאמר

על ביתו

"ושעירים ירקדו שם

". ואם יבואו שם אנשים יסתלקו המזיקין. ונמצאו מבטלין בכך את גזירת המקום .

ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך

[לשכב עם צדקיה משכב זכור],

נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיתה מחזרת על כל

המסיבה

[מקום שהיו כל המלכים מסובין לפניו]

כולה. שנאמר "שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל

". ו

"ערל

",

בגימטריא שלש מאות הוי.

ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שירד אותו רשע לגיהנם, רעשו כל יורדי גיהנם. תהו ואמרו: שמא למשול עליהם הוא בא, או ליחלות

בגיהנם

כמותם הוא בא?

שנאמר

באותה נבואה,

"גם אתה חולית כמונו, אלינו נמשלת

".

יצאתה בת קול ואמרה: "ממי נעמת, רדה והשכבה את ערלים

". שסבור היית להיות בנועם יותר מן האחרים. ולא כן יהיה. אלא רד ושכב בקבר עם שאר הרשעים ערלי הלב.

כתיב

"איך שבת נוגש, שבתה מדהבה

".