Shabat 111b — el Talmud en español

והאמר רב שימי בר חייא משמיה דרב: האי מסוכרייתא דנזייתא

פקק החבית שכרוך עליו בגד כדי שיתהדק היטב

אסור להדוקיה ביומא טבא

משום שהוא סוחט את היין הספוג בבגד, ואעפ"י שאינו מתכוין לסחיטה. הרי שרב אינו פוסק כרבי שמעון בהלכות שבת, דאילו לרבי שמעון, דבר שאינו מתכוין מותר? ומתרצינן:

בההיא אפילו רבי שמעון מודה

דאסור להדק הפקק

דאביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות

והכא נמי פסיק רישה הוא דאי אפשר להדק הפקק בלא שיסחט היין ממנו. ואין ראיה מכאן שרב אינו פוסק כרבי שמעון באיסורי שבת.

ומקשינן:

והאמר רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כרבי יהודה

בכל דבר שאינו מתכוין דאסור.

ורב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון

דדבר שאינו מתכוין מותר.

ורב חייא בר אבין מתני לה בלא גברי

שלא נחלקו אמוראים בשם רב ושמואל אלא רב ושמואל עצמם נחלקו בדבר

רב אמר: הלכה כרבי יהודה, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון.

הרי שרב אינו פוסק כרבי שמעון באיסורי שבת?

ומתרצינן:

אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנא

יישבנו הסתירה בדברי רב

ומנו

הארי שבחבורה?

רבי חייא בר אבין!

שאמנם רב אמר

הלכה כרבי שמעון

שמותר לכל אדם לסוך שמן וורד על מכתו

ולאו מטעמיה

דרבי שמעון אלא מטעם אחר.

והוינן בה:

מאי "הלכה כרבי שמעון ולאו מטעמיה"?

אילימא הלכה כרבי שמעון דשרי ולאו מטעמיה, דאילו רבי שמעון סבר: מסי

השמן וורד מרפא, ואפ"ה מותר לכל הואיל והוא מותר לבני מלכים ואין לך דבר שמותר לזה ואסור לזה.

ו

אילו

רב סבר: לא מסי

כלל ולכן הוא מותר.

ו

כי

סבר רב לא מסי?

והא מדקתני

במתניתין בדברי התנא קמא

"בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד" מכלל דמסי

שאם אינו מרפא למה הם סכין על המכה, וכיון שאפילו התנא קמא סבר דמרפא, רב דאמר כמאן? ומסקינן:

אלא הלכה כרבי שמעון דשרי ולאו מטעמיה. דאילו רבי שמעון סבר: אע"ג דלא שכיח

השמן וורד במקומו של אדם זה הסך ממנו

שרי

הואיל ומותר הוא לבני מלכים.

ורב סבר

כתנא קמא ד

אי שכיח אין, ואי לא שכיח, לא

דמוכחא מילתא דלרפואה הוא סך,

ובאתרא דרב שכיח משחא דוורדא

שמן וורד, ולכן הוא מתיר.

הדרן עלך פרק שמנה שרצים

--- title: "חברותא - שבת — פרק חמש עשרה - ואלו קשרים" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02338.html#HtmpReportNum0014L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0014L5" --- פרק חמש עשרה - ואלו קשרים

Оригинал главы פרק חמש עשרה - ואלו קשרים

מתניתין:

בפרק כלל גדול נמנו מלאכות הקושר והמתיר בכלל ל"ט אבות מלאכות.

במשכן היו קושרין את חוטי היריעות שנפסקו בקשר של קיימא, העומד להתקיים לעולם, ומכאן למדים שמלאכת קשירה היא רק בקשר העשוי להתקיים, ולא בקשר העומד להפתח.

כמו כן היו במלאכת המשכן ציידי חלזונות שהיו צריכים מידי פעם להתיר את הקשרים שברשתות כדי להרחיבן או לקצרן, ומכאן למדנו למלאכת מתיר.

ואלו קשרים

של קיימא

שחייבין עליהן

: כגון

קשר הגמלין, וקשר הספנין

, שקושרים קשר שאינו עומד להיות ניתר.

וכשם שהוא חייב על קישורן

-

כך הוא חייב על היתרן.

רבי מאיר אומר: כל קשר

שאינו מהודק,

שהוא יכול להתירו באחת מידיו

-

אין חייבין עליו

, על קשירתו, ואפילו עשאו כדי שיתקיים לעולם.

גמרא:

והוינן בה:

מאי קשר הגמלין וקשר הספנין?

הדרך הוא לעשות נקב בחוטם הגמל, לתת בתוך הנקב רצועה, ולקושרה כמין טבעת קבועה. לטבעת הזו הנקראת "זממא" מחברים מידי פעם חבל כדי להוביל בו את הגמל, ולעיתים מתירים אותו.

וכמו כן קושרים רצועה כמין טבעת בנקב שבראש הספינה, וקושרים לטבעת הזו הנקראת "איסטרידא" מידי פעם חבל, ולעיתים מנתקים אותו מהטבעת.

והגמרא דנה על איזה קשר חייבים:

אילימא קטרא דקטרי

קשר שקושרים את החבל

בזממא,

בטבעת המונחת בנקב שבאף הגמל,

ו

ב

קטרא דקטרי באיסטרידא

-

האי

קשר -

קשר שאינו של קיימא הוא!

אלא: קיטרא דזממא גופיה, ודאיסטרידא גופה.

שנינו במשנה:

רבי מאיר אומר כל קשר

שיכול להתירו ביד אחת אינו חייב עליו.

בעי רב אחדבוי, אחוי

אחיו

דמר אחא: עניבה לרבי מאיר

-

מהו?

וצידי הספק הם: האם

טעמיה דרבי מאיר

-

משום דיכול להתירו באחת מידיו הוא. והא נמי

-

יכול להתירו

באחת מידיו.

או דילמא, טעמא דרבי מאיר

-

משום דלא מיהדק, והא

עניבה

מיהדק

.

ומסקינן:

תיקו.

מתניתין:

יש לך קשרין שאין חייבין עליהן

חטאת

כקשר הגמלין וכקשר הספנין.

קושרת אשה

לכתחילה

מפתח

שרוכי

חלוקה, וחוטי סבכה

שבראשה,

ושל

חוטי

פסקיא

, אזור רחב,

ורצועות מנעל וסנדל, ונודות

עור של

יין ושמן, וקדירה של בשר

שנותנין עליה בגד. לפי שכל הקשרים האלה עשויים כדי לחזור ולפותחם.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרין

חבל

לפני הבהמה

ברוחב הפתח

בשביל שלא תצא.

גמרא:

והוינן בה:

הא גופא קשיא

.

אמרת

תחילה ש

יש קשרין שאין חייבין עליהן, כקשר הגמלין וכקשר הספנין

. ומשמע שרק

חיובא

של קרבן

הוא דליכא, הא איסורא

לעשותן מדרבנן -

איכא.

ו

אילו

הדר תני: קושרת אשה מפתח חלוקה

דמשמע שמותר לעשותו

אפילו לכתחילה!?

ומשנינן:

הכי קאמר: יש קשרין שאין חייבין עליהן

, כגון:

כקשר הגמלין וכקשר הספנין

.

ומאי ניהו

-