Sanedrín 99b — el Talmud en español

רבי עקיבא אומר:

זמר בכל יום,

כלומר, אף שלימודך סדור ושגור בפיך כמו זמר, הוה מסדר ומזמר לימודך שוב בכל יום. ואז תזכה שיהיה לך לעולם הבא

זמר,

שמחה ושירים,

בכל יום

.

אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא

[היאך למדים דבר זה מהמקרא]?

שנאמר: "נפש עמל

-

עמלה לו, כי אכף עליו פיהו".

וכך הוא פירוש הפסוק

: "נפש עמל", מה ש

הוא עמל במקום זה,

בעולם הזה, "עמלה לו". דהיינו,

ותורתו עומלת לו במקום אחר,

דהיינו - לעולם הבא. "כי אכף עליו פיהו", משום שהוא שם דברים בפיו תמיד, כפי שהאוכף נמצא תמיד על החמור .

אמר רבי אלעזר: כל אדם

-

לעמל נברא

. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".

אבל, ממקרא זה עדיין

איני יודע

ה

אם לעמל

התלוי ב

פה נברא, אם

[או שמא]

לעמל מלאכה נברא

.

כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו",

דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור,

הוי אומר: לעמל

פה נברא.

ועדיין איני יודע אם לעמל

פה שבעיסוק ב

תורה

נברא,

אם לעמל שיחה

בעלמא .

כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל

פה שבעיסוק ב

תורה נברא.

והיינו דאמר רבא: כולהו גופי

[כל הגופים] -

דרופתקי נינהו

[טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.

טובי לדזכי

[אשרי מי שזכה]

דהוי דרופתקי דאורייתא

[שהיה עמלו בתורה] .

עוד כתוב:

"נאף אשה חסר לב". אמר ריש לקיש: זה הלומד תורה לפרקים,

ואינו לומד תדיר. והרי הוא כאדם שאינו נשוי אשה, שבועל פעמים את זו, ופעמים את זו .

שנאמר: "כי נעים כי תשמרם בבטנך, יכנו יחדו על שפתיך".

כלומר, אימתי "תשמרם בבטנך", היאך יהיו דברי תורה שמורים בבטנך - כאשר "יכונו יחדו על שפתיך", אם תלמדם ותשננם תדיר.

תנו רבנן: "והנפש אשר תעשה ביד רמה", זה מנשה בן חזקיה

479 , שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי

. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא פסוקים אלה:

"ואחות לוטן תמנע", "ותמנע היתה פילגש לאליפז", "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה"?

לאיזה צורך כתב משה פסוקים אלו בתורה?!

יצאה בת קול ואמרה לו: "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דפי, אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך".

והיינו, שאתה יושב ודורש בהגדות של דופי, ומדבר באחיך [הוא משה רבינו, שכל ישראל אחים], ונותן בו דופי, שאתה אומר שכתב בתורה דברים שאין צריכים.

"אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך", וכי אחריש על דבריך, ותחשוב שאהיה כמוך, לדבר שוא ושקר?

לא כן. אלא "אוכיחך ואערכה לנגדך", שהוצרכו דברים אלו להכתב [וכפי שמבואר להלן].

ועליו מפורש בקבלה: "הוי משכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה".

"חבלי השוא" - היינו בחינם, שהיה מנשה חוטא בלי שהיתה לו שום הנאה מכך.

מאי "כעבות העגלה"?

אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחלה דומה לחוט של כוביא

, שנקל להתגבר עליו.

ולבסוף,

לאחר שפיתה וניצח את האדם,

דומה

הוא

לעבות העגלה

, שכבר קשה מאוד להתגבר עליו .

והיות

דאתן עלה

[שהבאנו כבר מקרא זה]

מיהת, "אחות לוטן תמנע"

-

מאי היא?

מה נתכוין הכתוב לומר בזה?

תמנע

-

בת מלכים הואי

[היתה].

דכתיב: "אלוף לוטן אלוף תמנע". וכל אלוף

-

מלכותא בלא תאגא

[שר גדול, אבל בלי כתר]

היא.

וכיון שתמנע היתה אחות לוטן, שהיה אלוף, ודאי היתה גם היא בת מלך.

בעיא

תמנע

לאיגיורי

[רצתה להתגייר].

באתה אצל אברהם יצחק ויעקב

-

ולא קבלוה

.

הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו,

שהיה מזרע יצחק.

משום ש

אמרה

בלבה:

מוטב תהא שפחה לאומה זו,

לבני אברהם יצחק ויעקב, שהם יראי שמים,

ולא תהא גבירה לאומה אחרת.

נפק מינה

[יצא ממנה]

עמלק, דצערינהו לישראל.

מאי טעמא?

למה נענשו ישראל בכך שיצא ממנה עמלק?

משום

דלא איבעי להו לרחקה

[שלא היו צריכים אברהם יצחק ויעקב לרחק אותה מתחת כנפי השכינה], אלא היו צריכים לקבלה ולגיירה.

ולשם מה נאמר המקרא:

"וילך ראובן בימי קציר חטים"?

אמר רבא ברבי יצחק אמר רב

: "ימי קציר חטים" היינו לאחר שקצרו את השדה, שאז הכל רשאין להכנס לתוך שדה חבריהם.

מכאן לצדיקים, שאין פושטין ידיהן בגזל

.

"וימצא דודאים בשדה"

. מאי דודאים?

אמר רב: יברוחי

[כך תרגם אונקלוס את המילה "דודאים". ולא נתפרש מהם יברוחי].

לוי אמר: סיגלי

.

רבי יונתן אמר: סביסקי

[סיגלי וסביסקי מיני בשמים הם].

אמר רבי אלכסנדרי: כל העוסק בתורה לשמה

-

משים שלום בפמליא

[חיילות ]

של מעלה

489 , ובפמליא של מטה

.

שנאמר: "או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי".

"מעזי" - היא התורה . ונאמר "שלום לי", "שלום יעשה לי", היינו פעמיים שלום. בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה.

רב אמר

: העוסק בתורה לשמה -

כאילו בנה פלטרין

[ארמונות]

של מעלה ושל

מטה

. שנאמר: "ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ".

"לנטע שמים וליסד ארץ" - היינו פלטרין של מעלה ושל מטה.

רבי יוחנן אמר: אף מגין על כל העולם כולו. שנאמר: "ובצל ידי כסיתיך".

כי צל ידו ורשותו של הקדוש ברוך הוא - הוא עולם ומלואו. ואמר, שכל מה שמגן בצל ידו על העולם, היינו "כסיתיך" - בשבילך.

ולוי אמר: אף מקרב את הגאולה

. שנאמר

בהמשך הפסוק דלעיל:

"ולאמר לציון עמי אתה"

.

אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.

שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן",

ותרגם אונקלוס: "דשעבידו לאורייתא בחרן". הרי שקורא הכתוב למלמד אחרים - עשיה .

רבי אלעזר אומר: כאילו עשאן לדברי תורה

[כאילו עשה את דברי התורה].

שנאמר: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם".

רבא אמר: כאילו עשאו לעצמו

[כאילו עשה את עצמו ].

שנאמר: "ועשיתם אתם". אל תקרי אתם

[האל"ף בניקוד חולם],

אלא אתם

[האל"ף בניקוד פתח].

אמר רבי אבהו: כל המעשה את חבירו לדבר מצוה

[הגורם לחבירו שיעשה דבר מצוה ] -

מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה

בעצמו [את אותו דבר מצוה].

ומנין לנו דבר זה?

שנאמר

שאמר הקדוש ברוך הוא למשה:

"ומטך אשר הכית בו את היאר".

ויש לתמוה:

וכי משה הכהו? והלא אהרן הכהו,

כפי שנאמר: "אמור אל אהרן קח מטך וגו'"!

אלא לומר לך: כל המעשה את חבירו לדבר מצוה

-

מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

ולכן, היות ומשה אמר לאהרן שיכה את היאור, נחשב הדבר כאילו עשה משה את המעשה.

שנינו במשנתינו, שאחד מאלו שאין להם חלק לעולם הבא הוא

אפיקורוס

.

וצריכים אנו לבאר, מהו "אפיקורוס".

רבי ורבי חנינא אמרי תרוייהו

: אפיקורוס -

זה המבזה תלמיד חכם.

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה

את

חבירו בפני תלמיד חכם.

והוינן בה:

בשלמא למאן דאמר

ש

המבזה חבירו בפני תלמיד חכם

-

אפיקורוס הוי,

לשיטתו אפשר לומר שה

מבזה

את

תלמיד חכם עצמו

-

מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי.

כי "אפיקורוס" משמע לשון הפקר בעלמא. ואילו "מגלה פנים בתורה", משמע דבר חמור יותר. והיינו, שהוא מעיז פניו כלפי עוסקי תורה.

אלא למאן דאמר

שה

מבזה תלמיד חכם עצמו,

שדבר חמור הוא - רק

אפיקורוס הוי,

כל שכן שהמבזה חבירו בפני תלמיד חכם, שהוא דבר קל יותר, אינו "מגלה פנים בתורה"! אם כן,

מגלה פנים בתורה

-

כגון מאי

[מי נחשב מגלה פנים בתורה]?

ואמרינן

: מגלה פנים בתורה היינו

כגון מנשה בן חזקיה,

שהיה דורש דרשות של דופי.

ואיכא דמתני לה אסיפא

[ויש שאמרו את המחלוקת על מה ששנינו בסוף המשנה], שה

מגלה פנים בתורה

אין לו חלק לעולם הבא.

רב ורבי חנינא אמרי: זה המבזה תלמיד חכם.

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם.

והוינן בה:

בשלמא למאן דאמר

ש

המבזה תלמיד חכם עצמו,

שהוא דבר חמור -

מגלה פנים בתורה הוי,

לשיטתו אפשר לומר שה

מבזה חבירו בפני תלמיד חכם,

שהוא דבר קל יותר -

אפיקורוס הוי.

אלא למאן דאמר

שה

מבזה חבירו בפני תלמיד חכם,

שהוא דבר קל -

מגלה פנים

בתורה הוי,

הרי לשיטתו אי אפשר לומר שהמבזה תלמיד חכם עצמו, שהוא דבר חמור יותר, הוא אפיקורוס, שמשמעו רק הפקר, שהוא דבר קל יותר מהמגלה פנים בתורה! אם כן,

אפיקורוס

-

כגון מאן?

אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי

[כגון אלו שאומרים]:

מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו

[מה הועילו לנו חכמים בלימוד התורה שהם לומדים? לצורך עצמם הם קורים בתורה, ולצורך עצמם הם שונים].

והם אינם יודעים, שהעולם מתקיים בזכות לומדי התורה.

אמר ליה אביי: האי,

אלו שאומרים כך, אינם רק אפיקורסים, אלא

מגלה פנים בתורה נמי הוא. ד

הרי

כתיב: "אם לא בריתי יומם ולילה

-

חקות שמים וארץ לא שמתי".

הרי שכתוב בתורה, שהעולם מתקיים רק בזכות לימוד התורה! ואלו אומרים שהחכמים אינם מועילים דבר!

אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא,

מפסוק זה דלהלן,

נמי שמע מינה

שהצדיקים מועילים לאחרים.

שנאמר

כשהתפלל אברהם על אנשי סדום, שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "אם אמצא בסדם חמשים צדיקים

ונשאתי לכל המקום בעבורם".

הרי שמועילים הצדיקים לכל אנשי המקום!

אלא,

מהו אפיקורוס?

כגון

תלמיד

דיתיב קמיה רביה

[שיושב לפני רבו],

ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי

[ונזכר בשמועה בענין אחר],

ואמר: "הכי אמרינן התם"

[כך אמרנו שם],

ולא אמר "הכי אמר מר"

[כך אמר הרב]. והרי זה חוסר כבוד לרבו.

רבא אמר

: אפיקורוס - היינו

כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי: מאי אהני לן רבנן

[מה הועילו לנו חכמים]?