Sanedrín 84a — el Talmud en español

ו

[כן]

ערל בשר

,

לא יבא אל מקדשי

".

אונן, מנלן

שהוא באזהרה?

דכתיב

[ויקרא כא]: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה... ועל כל נפשות מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא. [ואף על פי שמתו אביו ואמו]

ומן המקדש לא יצא

[אין צריך לצאת, ואף על פי כן]

ולא יחלל את מקדש אלהיו

" -

ולמדנו:

הא אחר שלא יצא

, ושימש כשהוא אונן -

חילל

את העבודה ונפסלה.

אמר

תמה

ליה רב אדא לרבא

: מאחר שלמדנו פסול אונן ממקרא זה שכתוב בו לשון חילול, אם כן:

ונילף

"

חילול חילול

"

מתרומה, מה להלן במיתה, אף כאן במיתה;

ולמה שנינו שהוא באזהרה בעלמא!?

ומשנינן:

מי כתיב ביה

בכהן הדיוט

בגופיה

לשון חילול, והרי

מכללא

דכהן גדול

קאתי

, כלומר: מכלל שאמר בכהן גדול שהוא אינו מחלל, למדנו שכהן הדיוט חילל,

הוי

"

דבר הבא מן הכלל

",

וכל דבר הבא מן הכלל, אין דנין אותו בגזרה שוה

.

יושב מנלן

שהוא באזהרה?

אמר רבא אמר רב נחמן

: כי

אמר קרא

[דברים יח]: "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם... ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו.

כי בו בחר ה

'

אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת

בשם ה'"; ולמדנו ממה שאמר הכתוב "לעמוד לשרת":

לעמידה בחרתיו

להיות כהן,

ולא לישיבה

, וכיון שלא נבחר לכך הוה ליה כזר.

שנינו בברייתא:

בעל מום

ששימש,

רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרים: באזהרה

:

מאי טעמא דרבי?

משום

דכתיב

[ויקרא כא]: "כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי ה'... לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל.

אך אל הפרוכת לא יבא

, ואך המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי" -

ויליף חילול

["יחלל"]

חילול מ

כהן שאכל

תרומה

בטומאת הגוף ["יחללוהו"],

מה להלן במיתה, אף כאן במיתה

.

ומקשינן:

ונילף חילול

["יחלל"]

חילול

["חלל"]

מנותר

, ונאמר:

מה להלן בכרת, אף כאן בכרת!?

ומשנינן:

מסתברא

בעל מום ששימש

מ

טמא שאכל

תרומה הוה ליה למילף, שכן

יש ללמוד בעל מום שהוא

פסול הגוף מ

טמא שהוא

פסול הגוף

.

ומקשינן:

אדרבה מנותר הוה ליה למילף; שכן

דומה בעל מום לנותר בכמה ענינים, ואלו הן:

קודש

בעל מום שימש ועסק בקדשים, והנותר אף הוא קודש, מה שאין כן בתרומה.

פנים

, שניהם נעשו בפנים בעזרה, מה שאין כן בתרומה.

פיגול ונותר

, כלומר: יש ללמוד עניני קדשים מעניני קדשים, כי שוים הם לענין פיגול ונותר, ולא ללמוד מתרומה שאין בה פיגול ונותר.

אלא

ילפינן בעל מום בגזירה שוה "חילול חילול"

מטמא ששימש

["ולא יחללו"],

כ

י

גמר

:

פסול הגוף מפסול הגוף, קודש פנים פיגול ונותר

-

מקודש פנים פיגול ונותר

, כלומר: ילפינן בעל מום ששימש מטמא ששימש, שכן שוה הא לו בכל הדברים האלו, ולא ילפינן מנותר, שאם כי שוה הוא לו בקודש פנים פיגול ונותר, אינו פסול הגוף כבעל מום, אלא פסול מאכל.

ורבנן

שאינן לומדים זה מזה, הוא משום ד

אמר קרא

גבי טמא שאכל את התרומה "ומתו

בו

", ולמדנו:

ולא בבעל מום

ששימש.

שנינו בברייתא:

הזיד במעילה, רבי אומר: במיתה; וחכמים אומרים: באזהרה

:

ומפרשינן:

מאי טעמא דרבי?

אמר

פירש

רבי אבהו

:

משום דכתיב גבי מעילה [ויקרא ה טו]: "נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'", וכתיב גבי כהן טמא בתרומה [ויקרא כב ט] "ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו" -

ו

גמר

רבי בגזירה שוה "

חטא

["וחטאה"]

חטא

"

מתרומה, מה להלן

גבי כהן טמא שאכל תרומה

במיתה

בידי שמים,

אף כאן

במעילה, אם הזיד בה הרי הוא

במיתה

בידי שמים.

ו

טעמא ד

רבנן, אמרי

בני הישיבה: משום ד

אמר קרא

גבי כהן טמא שאכל תרומה:

"ומתו בו" ודרשינן:

בו

ימות

ולא במעילה

, ומיעט הכתוב שלא יהא מיתה במעילה, ומכל מקום לענין אזהרה ילפינן גזירה שוה, ולפיכך אמרו חכמים שהמזיד במעילה הוא באזהרה.

כאן שבה הגמרא למשנתנו ומבארת את הסיפא, ששנינו בה:

זר ששימש במקדש

, רבי עקיבא אומר בחנק; וחכמים אומרים: בידי שמים:

תניא: רבי ישמעאל אומר

:

נאמר כאן

[במדבר ג י] גבי זר ששימש: "ואת אהרן ואת בניו תפקוד, ושמרו את כהונתם,

והזר הקרב יומת

".

ונאמר להלן

[במדבר יז כז] - אחר שיצאה אש מאת ה' ושרפה את מאתים וחמשים איש מקריבי הקטורת בפרשת קורח - ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו.

כל הקרב הקרב אל משכן ה

'

ימות

[כמות השרופים] "

מה להלן

:

בידי שמים

, שהרי בשריפה מאת ה' מתו.

אף כאן: בידי שמים

.

רבי עקיבא אומר

:

נאמר כאן

גבי זר ששימש - "

והזר הקרב יומת

".

ונאמר להלן

[דברים יג]: כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא...

והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת

.

וילפינן בגזירה שוה "יומת יומת"

מה להלן

בנביא שהדיח לעבוד עבודה זרה -

בסקילה

, וכפי שיתבאר בהמשך הענין.

אף כאן

גבי זר ששימש -

בסקילה

.

רבי יוחנן בן נורי אומר

: אכן ילפינן גזירה שוה מנביא שהדיח, ומיהו כך ילפינן:

מה להלן

גבי נביא שהדיח

בחנק

, וכפי שיתבאר בהמשך הענין.

אף כאן

גבי זר ששימש -

בחנק

.

ומפרשינן:

במאי קמיפלגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא

שרבי ישמעאל למד את דינו של זר ששימש מהשרופים; ואילו רבי עקיבא - ורבי יוחנן בן נורי, הסובר בפרט זה כרבי עקיבא - שלמדו את דינו של זר ששימש בגזירה שוה "יומת יומת" מנביא שהדיח?

רבי עקיבא

[ורבי יוחנן בן נורי]

סבר

:

דנין

"

יומת מיומת

",

ואין דנין

"

יומת מימות

".

ורבי ישמעאל סבר

:

דנין הדיוט מהדיוט

.

ואין דנין הדיוט מנביא

.

ורבי עקיבא

אמר לך:

כיון שהדיח

אותו נביא לעבוד עבודה זרה,

אין לך הדיוט גדול מזה

.

תו מפרשינן:

במאי קמיפלגי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי

, שנחלקו בנביא שהדיח אם הוא בסקילה או בחנק, וממילא נחלקו גם לענין זר ששימש?

בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן, דתניא

:

נביא שהדיח

הרי הוא

בסקילה

, וכמותו היא דעת רבי עקיבא

; רבי שמעון אומר: נ

ביא שהדיח הרי הוא

בחנק

וכן היא דעתו של רבי יוחנן בן נורי.

ומקשינן על המבואר בבריתא לדעת רבי עקיבא שהוא סובר: זר ששימש בסקילה:

הא אנן תנן

במשנתנו: זר ששימש במקדש:

רבי עקיבא אומר: בחנק!?

תרי תנאי

, שני תנאים הם,

ו

נחלקו

אליבא דרבי עקיבא

:

מתניתין

ששנינו אליבא דרבי עקיבא שהזר שימש הוא בחנק,

רבי שמעון

תלמידו של רבי עקיבא היא, שהוא אומר: נביא שהדיח בחנק, ואליבא דרבי עקיבא אמרו, ואם כן ממילא זר ששימש הנלמד מביא שהדיח אף הוא בחנק.

ו

ברייתא

ששנינו אליבא דרבי עקיבא שהזר ששימש הוא בסקילה,

רבנן

היא שאמרו: נביא שהדיח הרי הוא בסקילה,

ואליבא דרבי עקיבא

אמרו כן, כי בני מחלוקתו של רבי שמעון בברייתא אף הם תלמידי רבי עקיבא הם; וממילא זר ששימש הנלמד ממנו אף הוא בסקילה.

הדרן עלך פרק ואלו הן הנשרפין

--- title: "חברותא - סנהדרין — פרק עשירי - אלו הן הנחנקין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02360.html#HtmpReportNum0009L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0009L5" --- פרק עשירי - אלו הן הנחנקין

Оригинал главы פרק עשירי - אלו הן הנחנקין