Versión en texto de este daf: original y traducción
Sanedrín 58a — el Talmud en español
Sanedrín 58a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Sanedrín 58a
גר
שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה
, כי לאחר שהרתה אמו נתגיירה היא ועוברה, וכן מי שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה, ונתגייר:
יש לו שאר האם
כי אסורה היא על הגויים,
ו
אולם
אין לו שאר האב
שמותרת על הגויים, כדמפרש הברייתא ואזיל:
הא כיצד: נשא
גר זה את:
אחותו מן האם
, הרי זה
יוציא
, כי אסורה היא לו בגויותו; אבל אם נשא את אחותו
מן האב
, הרי זה
יקיים
משום שאינה אסורה עליו בגויותו, שאין אחוה לבני נח אלא מצד האם ולא מצד האב.
אחות האב מן האם
[והיא נקראת בברייתא "שאר אם"], הרי זה
יוציא
, שאף זו אסורה היא לו בגויותו; אבל אם נשא את אחות האב
מן האב
, הרי זה
יקיים
שמותרת היא לו בגויותו, שאין אחוה לבני נח מן האב.
אחות האם מן האם
, הרי זה
יוציא
, כי אסורה היא לו בגויותו.
ואם נשא את
אחות האם מן האב
, שמותרת היא לו בגויותו, כיון שאין אחוה לבני נח מן האב, נחלקו בו תנאים:
רבי מאיר אומר: יוציא
, ואף שמותרת היא בגויות, ומשום גזירה נאסרה, כדמפרש ואזיל.
וחכמים אומרים: יקיים
, שהרי מותרת היא לו בגויותו ולא גזרו חכמים כגזירתו של רבי מאיר.
שהיה רבי מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שאר אם
-
יוציא
, כלומר: כיון דשם צד שאר האם כאן, כי אחות אמו היא, אם נתיר לו, יבוא לומר "אין לגר אפילו שאר האם", ויבוא להתיר אף את אחות אמו מן האם.
וכל ערוה שהיא
משום שאר האב
-
יקיים
.
ומותר
הגר:
באשת אחיו
אפילו מן האם [לאחר מיתת אחיו, ושוב אינה אשת איש] כיון שלא היתה אסורה עליו בגויותו, ואין שייך לגזור בה "שמא יאמרו: ", וכיון שהרי נתגייר וכקטן שנולד דמי, הרי היא מותרת לו,
ובאשת אחי אביו, ו
כן
שאר כל עריות
הבאות מחמת אישות הרי אלו
מותרות לו
, ומן הטעם הנזכר.
ומפרשינן: "ושאר כל עריות"
לאתויי
[לרבות]
אשת אביו
.
עוד אומרת הברייתא:
אם
נשא
גוי
אשה ובתה
ונתגייר הוא ונשותיו עמו:
הרי זה
כונס אחת, ומוציא אחת
.
כאן שבה הברייתא לבאר דין הגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה:
"
ו
כל אלו שאמרנו "יקיים", מכל מקום
לכתחילה לא יכנוס
.
מתה אשתו
של גר שנתגייר, ואפילו נשאה שוב לאחר שנתגייר, הרי זה
מותר בחמותו
, כי חמותו ממש אינה שהרי כבר אינה חשובה אם אשתו, ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", ומשום "שמא יאמרו" אין לאסור, כי בגויות אינו מוזהר על חמותו
; ואיכא דאמרי: אסור בחמותו
.
הרי מבואר מברייתא זו, שהתיר רבי מאיר לבן נח את אשת אביו ואת חמותו, אף על פי שבית דין של ישראל ממיתין עליה, ואסר רבי מאיר לבן נח את אחותו ואת אחות אביו ואת אחות אמו שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן, כי חייבי כריתות המה -
וזה שלא כמבואר בברייתא דלעיל: "כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בן נח מוזהר עליה; אין בית דין של ישראל ממיתין עליה, אין בן נח מוזהר עליה, דברי רבי מאיר"!?
אמר רב יהודה: לא קשיא
, כי:
הא
הברייתא דגר -
רבי מאיר אליבא דרבי אליעזר
, רבו.
והא
הברייתא ד"כל ערוה" -
רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא
, שהיה אף הוא רבו.
דתניא
:
כתיב גבי אדם הראשון, שאמר לו הקב"ה [בראשית ב כד]: "
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו
, ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ומפסוק זה אנו לומדים לאסור עריות לגוי; ונחלקו תנאים בביאור הפסוק:
רבי אליעזר אומר
:
"על כן יעזב איש את
אביו
": היינו
אחות אביו
, [ולקמן מפרשת הגמרא מנין להם לפרש את הפסוקים כפי שפירשו].
"
אמו
" היינו
אחות אמו
.
וכשיטה זו היא הברייתא דגר, דכיון שאסרה תורה אחות אביו ואחות אמו כל שכן אחותו שהיא אסורה לו; אבל אשת אביו וחמותו שהן עריות על ידי אישות לא אסרה תורה לבן נח.
רבי עקיבא אומר
:
"
אביו
" היינו
אשת אביו
.
"
אמו
" היינו
אמו ממש
.
וכשיטה זו היא הברייתא ששנינו בה: כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בן נח מוזהר עליה, ושאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה, כי מאחר שלימד הכתוב בעריות אלו שהן אסורות לבן נח, ואלו חייבי מיתות הן בישראל, ילפינן כל שאר חייבי מיתות מהן; אבל חייבי כריתות, לא.
ממשיכה הברייתא: ולכולי עלמא: "
ודבק
באשתו" בא ללמד:
ולא בזכר
, כי אין דיבוק עם הזכר, שאין הנשכב נהנה מן הביאה.
"ודבק
באשתו
", בא ללמד:
ולא באשת חבירו
.
"
והיו לבשר אחד
", ללמד: לא התירה תורה ביאה, אלא
מי שנעשה לבשר אחד
, כלומר: על ידי הזרע נעשה בעובר בשר האב והאם כאחד,
יצאו בהמה וחיה
שאין בן נח מותר בם, כיון
שאין נעשה לבשר אחד
, כי אין האיש מוליד מהם.
אמר מר
בברייתא:
רבי אליעזר אומר
: "
אביו
" היינו
אחות אביו
:
ומקשינן:
אימא
"
אביו
"
ממש!?
ומשנינן: הרי אביו ממש
היינו
"
ודבק
"
ולא בזכר
.
ואכתי מקשינן:
אימא
"אביו" היינו
אשת אביו!?
ומשנינן:
היינו
"
באשתו
"
ולא באשת חבירו
.
ומקשינן עלה:
אימא
"אביו" בא לרבות את אשת אביו
לאחר מיתה
של אביו, דשוב לא שייך לומר: היינו "ולא אשת חבירו"!?
ומשנינן: אלא, לכך אי אפשר לפרש ד"אביו" היינו אשת אביו, משום דמשמע "אביו"
דומיא ד
"
אמו
",
מה
"
אמו
"
דלאו
קורבה שעל ידי
אישות
היא,
אף
"
אביו
" היינו קורבה
דלאו
על ידי
אישות
.
ממשיכה הברייתא לפרש את דברי רבי אליעזר שאמר עוד: "
אמו
" היינו
אחות אמו
:
ומקשינן עלה:
ואימא
"
אמו
"
ממש!?
ומשנינן:
היינו
"
באשתו ולא באשת חבירו
", שהרי אשת אביו היא.
ואכתי מקשינן:
ואימא
"אמו" בא לרבותה
לאחר מיתה
של אביו, דשוב לא שייך לומר: היינו "ולא אשת חבירו"!?
ומשנינן: אלא, לכך לא מפרשינן ד"אמו" היינו אמו ממש, משום דמשמע "אמו"
דומיא דאביו, מה
"
אביו
"
דלאו ממש
, שהרי היינו ולא בזכר,
אף
"
אמו
"
דלאו ממש
.
ממשיכה הגמרא לפרש את דברי רבי עקיבא שבברייתא:
רבי עקיבא אומר
: "
אביו
" היינו
אשת אביו
.
ומקשינן:
ואימא
"אביו" היינו
אביו ממש!?
ומשנינן: הרי
היינו
"
ודבק ולא בזכר
".
ומקשינן עלה:
אי הכי
מה שפירש רבי עקיבא ד"אביו" היינו
אשת אביו נמי
תיקשי: הרי
היינו
"
באשתו ולא באשת
חברו
"!?
ומשנינן: מה שאמר רבי עקיבא ד"אביו" היינו אשת אביו, לא כשהיא עדיין אשתו של אביו, אלא
לאחר מיתה
של אביו.
עוד מפרשת הגמרא את המשך דברי רבי עקיבא, שאמר: "
אמו
" היינו
אמו ממש
:
ומקשינן: והרי אמו שהיא גם אשת אביו
היינו
"
באשתו ולא באשת חבירו
"!?
ומשנינן: "אמו" שדיבר הכתוב, לא דיבר באשת אביו, אלא ב
אמו מאנוסתו
של אביו, שאנס אביו אשה והוליד את זה, ואסרו הכתוב לבוא על אמו.
ומפרשינן:
במאי קא מיפלגי
רבי אליעזר ורבי עקיבא?
רבי אליעזר
המפרש הן את אביו והן את אמו בקרובי אביו ואמו שעל ידי אחוה, דהיינו אחות אביו ואחות אמו -
סבר
: