Versión en texto de este daf: original y traducción
Sanedrín 49a — el Talmud en español
Sanedrín 49a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Sanedrín 49a
תהא לוטא ולא תהא לאטה.
עדיף להיות מהמקוללים מאשר מהמקללים, לפי שסופה של קללת חנם שחוזרת על המקלל.
וממשיכה הגמרא בענינו של יואב שנהרג על ידי שלמה.
אתיוה ליואב. דייניה.
הביאו את יואב לפני שלמה, ודנו.
אמר ליה
שלמה:
מאי טעמא קטלתיה לאבנר?
מדוע הרגת את אבנר?
אמר ליה
יואב:
גואל הדם דעשאל הואי,
עשיתי זאת כגואל הדם של עשאל אחי שהרגו אבנר.
אמר ליה שלמה:
עשאל רודף הוה!
שרצה להרוג את אבנר ובדין המיתו אבנר כדי לינצל ממנו, והיה אסור לך אם כן להרוג את אבנר.
אמר ליה
יואב:
היה לו להצילו באחד מאיבריו
אבנר היה יכול להציל את עצמו מיד עשאל על ידי שיפגע בו באחד מאיבריו עד שלא יוכל להרוג אותו, ובאופן כזה הדין הוא שאסור להרוג את הרודף, ומי שהרג אותו דינו כרוצח, ולכן היה מותר לי להרוג את אבנר.
אמר ליה
שלמה:
לא יכיל ליה
אבנר לא היה יכול לדייק ולפגוע בו בעשאל באחד מאיבריו, והיה מוכרח להרוג אותו.
אמר ליה
יואב:
השתא בדופן החמישית כיוון ליה,
הרי הוא כל כך דייק לפגוע בו כנגד הצלע החמישית,
דכתיב
[שמואל ב' ב כג] "
ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש
".
ואמר רבי יוחנן
: הכה אותו
בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלויין בו
.
ואם כן,
באחד מאיבריו לא יכיל ליה!?
אמר ליה
שלמה:
ניזיל אבנר
ילך אבנר, כלומר בענינו של אבנר אכן אתה צודק שאתה פטור על הריגתו. אך
מאי טעמא קטלתיה לעמשא?
מדוע הרגת את עמשא?
אמר ליה
יואב:
עמשא מורד במלכות הוה!
דכתיב
[שם כ ד] "
ויאמר המלך
[דוד]
לעמשא הזעק לי את איש יהודה
[אסוף לי את כל אנשי יהודה עד]
שלשת ימים
.
וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר
[איחר] מן המועד אשר יעדו".
ובכך שאיחר למלאות ציווי המלך היה מורד במלכות.
אמר ליה
שלמה: לא מרד עמשא במלכות, ומה שאיחר לאסוף את אנשי יהודה היה כדין, משום ש
עמשא
"
אכין
"
ו
"
רקין
"
דרש
היה דורש כל "אך" ו"רק" שבמקרא.
אשכחינהו דפתיח להו במסכתא.
עמשא מצא את אנשי יהודה כשהם עסוקים בלימוד מסכת, ולא רצה לבטלן מתורה.
אמר: כתיב
אצל יהושע [א יח] "
כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו, יומת
".
יכול אפילו לדברי תורה,
ששומעים למלך אפילו כשזה כרוך בביטול דברי תורה?
תלמוד לומר
בסוף הפסוק "
רק חזק ואמץ
". "רק" בא למעט, שבמקום ביטול תורה אין שומעין למלך.
והמשיך שלמה ואמר ליואב:
אלא
אדרבה,
ההוא גברא,
אתה עצמך,
מורד במלכות הוה.
מרדת בדוד המלך ובי.
דכתיב
[מלכים א' ב כח] "
והשמועה באה עד יואב
[שהמליכו את שלמה, ופחד ממנו על]
כי יואב נטה אחרי אדניה
[שביקש למלוך תחת שלמה]
ואחרי אבשלום לא נטה
" כשמרד אבשלום באביו.
הרי שיואב היה מורד במלכות שנטה אחרי אדניה, ומרד בכך גם בדוד המלך כי הוא ידע שדוד רוצה ששלמה ימלוך תחתיו.
ונגמר דינו של יואב בכך למיתה.
ומבארת הגמרא את סוף הפסוק:
מאי
"ואחרי אבשלום
לא נטה
"? וכי משום כך היה לו ליואב לפחד משלמה, אדרבה הרי היה נאמן לדוד המלך?
אמר רב יהודה
: מלמד הכתוב
שביקש
יואב
לנטות
גם אחר אבשלום,
ו
בסוף
לא נטה
.
ומאי טעמא לא נטה
בסוף?
אמר רבי אליעזר
: כי
עדיין ליחלוחית
[גבורתו]
של דוד
היתה
קיימת
אז בימי אבשלום, וחשש ממנו, אבל בימי אדוניהו כבר היה דוד זקן ולכן לא חשש לנטות ממנו אחרי אדניה.
רבי יוסי ברבי חנינא אמר
: לכן לא נטה אחר אבשלום, כי אז
עדיין איצטגניני
[בעלי אגרופין]
של דוד
היו
קיימין
ופחד מהם יואב.
דאמר רבי יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים
[בחורים]
היו לו לדוד, כולן בני
"
יפת תואר
" שאמותיהם היו גויות שנלקחו בשבי במלחמה והתורה התירה לשאת אותן,
ומגדלי בלורית היו
כמנהג הגויים, כדי שיראו כגבורים ויפחדו מהם,
ומהלכין בראשי הגייסות היו, והן הן בעלי אגרופין של דוד
שעל ידם הוא נלחם, ועל פיהם הוא יוצא ובא.
וכל האמוראים האלו שסוברים שיואב התנגד לדוד המלך
ופליגא
הם חולקים על
דרבי אבא בר כהנא
. שלדבריו היה יואב בשלום עם דוד.
דאמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד
שעסק בתורה
לא עשה יואב מלחמה
שזכותו של דוד עמדה ליואב במלחמותיו של דוד שהיה שר צבאו.
ואילמלא יואב
שנלחם לדוד
לא עסק דוד בתורה
שהיה צריך ליבטל מתורה ולהילחם.
דכתיב
[שמואל ב' ח טו] "
ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא
".
מה טעם, דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו?
משום דיואב על הצבא!
ומה טעם, יואב על הצבא?
משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו!
ובזכות זה הצליח יואב במלחמה.
נאמר שם [ג כו] בהריגתו של אבנר על ידי יואב "
ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה
".
ומבארת הגמרא:
מאי
"
בור הסירה
"?
אמר רבי אבא בר כהנא: בור וסירה, גרמו לו לאבנר שיהרג
.
"בור" הוא צפחת [צלוחית] המים שלקח דוד ממראשותיו של שאול [ביחד עם החנית], כשהיה ישן בתוך המעגל וכל העם ישנים סביבו [שם א' כו]. ולאחר מכן קרא להם דוד מרחוק, ואמר: בני מות אתם, שלא שמרתם על אדוניכם, שהנה ראו שהייתי כל כך קרוב אליו עד שלקחתי ממנו את החנית ואת הצפחת והייתי יכול להורגו. והיה יכול אז אבנר למחות בשאול, ולומר לו: ראה כמה צדיק הוא דוד שלא הרג אותך. ולא עשה כן, אלא אמר לו שדוד לא לקח את החנית והצפחת ממראשותיך, אלא שמא אחד מבני הצבא נתנם לו.
"סירה" הוא קוצים. כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה [שם כד], היה יכול אבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרג אותך בהיותך יחד עמו במערה, ולא לימד עליו זכות אלא אמר לו שמא כשעברת בין הקוצים הסתבך בהם כנף מעילך ונקרע, ומצאו דוד.
ועל שלא נתן לשאול להתפייס עם דוד הוא נענש שנהרג.
ובהמשך נאמר שם "
ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי
ויכהו שם החמש וימת בדם עשהאל אחיו".
אמר רבי יוחנן
: מלמד
שדנו
לאבנר
דין סנהדרין
שסתם "שער" הוא לשון סנהדרין, כמו שנאמר "אל זקני עירו ואל שער מקומו", לפי שהיו הסנהדרין דנים שם.
אמר לו
יואב לאבנר:
מאי טעמא קטלתיה
לעשאל?
השיב לו אבנר:
עשאל רודף היה!
שרדף אחרי להרגני.
אמר לו יואב:
היה לך להצילו
מהריגתך על ידי שתפגע בו
באחד מאבריו
ולא להרגו.
אמר לו אבנר:
לא יכילי ליה
לא יכול לדייק ולפגוע בו באחד מאבריו מבלי להרוג אותו.
אמר לו יואב:
השתא בדופן חמישית כוונת ליה, באחד מאבריו לא יכלת ליה!?
"
לדבר אתו בשלי
".
אמר רב יהודה אמר רב
: מלמד שדיבר אתו
על עסקי שלו
חליצת נעלים [מלשון "של נעליך"].
ששאל אותו יואב בערמה: כיצד חולצת יבמה גידמת את נעל היבם לקיים מצות חליצה? ואבנר התכופף להראות לו שהיא חולצת בשיניה, ואז שלף יואב את חרבו והרג אותו.
"
ויכהו שם אל החומש
".
אמר רבי יוחנן
: מלמד שהכהו
בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו
.
נאמר [מלכים א' ב לב] ששלמה אמר לבניהו שיהרוג את יואב "
והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו
" אבנר ועשאל.
ומבארת הגמרא: "
טובים
" -
שהיו דורשין
"
אכין
"
ו
"
רקין
" למעט, שאין לקיים מצות המלך כשהוא נגד התורה.
עמשא, נתבאר לעיל שלא רצה לבטל את אנשי יהודה מלימוד תורה. ואבנר סירב לקיים את מצות שאול להרוג את כהני נוב.
והוא לא דרש
"אכין ו"רקין", אלא הרג את אוריה במצות דוד המלך על אף שהוא נגד התורה.
"
צדיקים
" -
שהן
נצטוו
בפה,
עמשא נצטוה על ידי דוד לאסוף את אנשי יהודה. ואבנר נצטוה על ידי שאול להרוג את הכהנים,
ולא עשו!
ובכל זאת לא שמעו לו לעבור על דברי תורה.
והוא,
יואב, נצטוה מדוד רק
באגרת
להרוג את אוריה, ששלח לו איגרת שישים את אוריה בחזית המלחמה כדי שייהרג, ובכל זאת
עשה!
נאמר [שמואל ב' כ י] "
ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב
".
אמר רב
: מלמד
שלא חשדו
עמשא את יואב שיהרגנו.
נאמר [מלכים א' ב לד] על יואב שהרגו בניהו במצות שלמה "
ויקבר בביתו במדבר
".
ומבארת הגמרא:
אטו ביתו מדבר הוא?
אמר רב יהודה אמר רב
: מלמד שביתו היה
כמדבר
.
מה מדבר מופקר לכל, אף ביתו של יואב
היה
מופקר לכל
לעניים להתפרנס מביתו.
דבר אחר: מה מדבר מנוקה מגזל ועריות
שאין שם אנשים שיחטאו
אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות
.
נאמר [דברי הימים א' יא ח] "
ויואב יחיה את שאר העיר
".
אמר רב יהודה: אפילו מוניני וצחנתא
, מיני דגים קטנים טעימים,
טעים
, שהיה טועם,
פריס להו,
היה שולח אחר כך לעניים.
הדרן עלך פרק נגמר הדין
--- title: "חברותא - סנהדרין — פרק שביעי - ארבע מיתות" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02360.html#HtmpReportNum0006L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0006L5" --- פרק שביעי - ארבע מיתות
Оригинал главы פרק שביעי - ארבע מיתות