Sanedrín 44b — el Talmud en español

ודורשת הגמרא את הפסוק דלעיל, שראה יהושע את המלאך "עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו", ומשמע שהוא בא להענישם על עבירה שבידם. ועוד אמר לו המלאך "עתה באתי", שמשמע מזה שהוא בא על עבירה של עכשיו, בנוסף לעבירה אחרת שהיתה שם.

ומה הן שתי העבירות?

אמר לו

המלאך ליהושע:

אמש,

היום לפנות ערב,

ביטלתם תמיד של בין הערביים

,

ועכשיו

בלילה

ביטלתם תלמוד תורה.

אמנם ביום אין לכם פנאי לעסוק בתורה לפי שאתם עסוקים במלחמה, אך בלילה אפשר לכם לעסוק בתורה, ואם כן, היה לך לשהות במחנה ולא לצור על יריחו.

שאל לו יהושע:

על איזה מהן

מהעבירות

באת

ליפרע מאתנו?

אמר לו

המלאך: על של

עתה באת.

על ביטול תורה.

מיד

חזר בו יהושע מדבריו, עד שבמלחמת העי, שהיתה לאחר מכן, כבר נאמר [שם ח ט] "

וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק

".

ואמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה.

שכבר נזהר ולא הוסיף עוד לבא במצור בלילה אלא עסק בתורה.

אמר שמואל בר אוניא משמיה דרב: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין

.

ש

הרי

נאמר

"

עתה באתי

". על עוון ביטול תורה ולא על עוון ביטול התמיד.

אמר ליה אביי לרב דימי: האי קרא, במערבא, במאי מוקמיתו ליה?

כיצד דורשים חכמי ארץ ישראל את המקרא הזה [משלי כה ח] "

אל תצא לריב מהר, פן מה תעשה באחריתה, בהכלים אותך רעך

.

ריבך, ריב את רעך, וסוד אחר אל תגל

"?

אמר לו רב דימי כך הם דורשים:

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: לך אמור להם לישראל

"

אביך האמורי ואמך חתית

" [משום שתרח ואבותיו מארץ כנען באו].

אמרה רוח פסקונית

[גבריאל המלאך]

לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו לפניך, אתה אומר להם

כך, שאתה קורא להם אמורי וחתי

ומכלים אותם?

וזו כוונת הפסוקים הללו "

ריבך ריב את

רעך

" [אם יש לך להוכיח את ישראל, הוכח אותם בעצמם]

וסוד אחר

[של אברהם ושרה]

אל תגל

" לבזות אותם להזכיר את מוצאם.

"פן מה תעשה באחריתה [כשיבואו אברהם ושרה לפניך] בהכלים אותך רעך" [ויאמרו מה חטאנו לך שאתה מכלימנו].

והוינן בה:

ומי אית ליה רשותא כולי האי!?

וכי יש למלאך גבריאל רשות עד כדי כך להטיח דברים כלפי מעלה?!

ומתרצת הגמרא:

אין!

אכן יש לו רשות לכך.

דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש שמות יש לו

לגבריאל:

א.

פיסקון

.

ב.

איטמון

.

ג.

סיגרון

.

פיסקון

על שם

שפוסק דברים כלפי מעלה

.

איטמון

על שם

שאוטם עונותיהן של ישראל

.

סיגרון

-

כיון שסוגר

, שבשעה שניטלת ממנו הרשות לבקש רחמים, כגון שגברה החימה,

שוב אינו פותח.

שוב אין מלאך אחר פותח לבקש רחמים, כי לא יועיל.

נאמר באיוב [לו יט] "

היערוך שועך לא בצר,

וכל מאמצי כח", שאמרו לו חבריו לאיוב: וכי הקדמת תפילתך לפני שבאה עליך הצרה, שאם היית עושה כן, היתה מועילה תפילתך, ומן השמים היו מאמצים את כחך ומונעים ממך את הצרה.

וכן

אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי

, שנאמר [בראשית יב יח] "ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'", שהתפלל שם אברהם עליהם על מלחמת העי, לפי שראה בנבואה שהם עתידים להיכשל שם בעון עכן,

לא

היה

נשתייר מרשעי ישראל

[בלשון "סגי נהור", כלומר, מישראל],

שריד ופליט

מאותה מלחמה.

ריש לקיש אמר: כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה

שאין יכולים לקטרג עליו בשמים.

והוא מפרש את הכתוב "וכל מאמצי כח" שהוא מתאמץ בתפלה "לא בצר" אז אין לו צרים מלמעלה.

רבי יוחנן אמר: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו,

שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים,

ואל יהו לו צרים מלמעלה.

שלא יהיו לו מקטרגים בשמים.

שהוא מפרש את הכתוב "היערוך שועך", שאם באת לערוך תפילתך, תערכנה באופן שתהיה "לא בצר", שלא יהיו לך צרים, "וכל מאמצי כח", שכולם יהיו במאמצי כחך.

שנינו במשנה:

מנין שכיפר לו וידויו

.

תנו רבנן: מנין שכיפר לו וידויו

לעכן?

שנאמר

"

ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה

". ודרשינן, רק

היום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא

. משום שנתכפר לו העון על ידי וידויו.

ועוד ראיה,

וכתיב

[דברי הימים א' ב ו] "

ובני זרח זמרי

[הוא עכן כפי שיתבאר לקמן],

ואיתן והימן וכלכל ודרדע, כולם חמשה

"

מאי "כולם חמשה"?

לומר לך, ש

כולן חמשה הן לעולם הבא.

שכלל הכתוב את עכן עם שאר אחיו, שהיו צדיקים. משמע שגם הוא יש לו חלק לעולם הבא.

ודנה הגמרא:

כתיב זמרי וכתיב עכן.

כאן הוא נקרא זמרי [שלא נמנה כאן בן לזרח בשם עכן, ומן הסתם הוא זמרי], ואילו בספר יהושע הוא נקרא עכן שנאמר שם "עכן בן זרח"?

רב ושמואל

מיישבים את המקראות, שאכן זמרי הוא עצמו עכן, ולמה הוא נקרא בשני שמות -

חד

מהם

אמר: זמרי שמו, ולמה נקרא שמו זמרי?

משום

שעשה מעשה זמרי.

שהיה נואף, ואף עכן בעל נערה המאורסה, כמבואר לעיל.

ועוד שנענשו ישראל בעונו כמו שנענשו על ידי זמרי שנפלו ארבעה ועשרים אלף, וכאן נפלו רובה של סנהדרין.

וחד

מהם

אמר: זרח שמו, ולמה נקרא שמו עכן?

משום

שעיכן,

גילגל עליהם זכרון

עונותיהן של ישראל

["עיכן" מלשון נחש, שמתגלגל סביב עצמו].

שנינו במשנה:

אם אינו יודע להתוודות

אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי.

רבי יהודה אומר

: אם היה יודע שהוא מזומם אומר: תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה. אמרו לו: אם כן, יהו כל אדם אומר כן כדי

לנקות עצמן

.

ודנה הגמרא:

וינקו עצמן!?

ומה איכפת לן שכל אדם יאמר כן כדי לנקות עצמו?

ומתרצת הגמרא:

כדי שלא להוציא לעז על בתי דינין ועל העדים

שדנוהו למיתה בחנם.

תנו רבנן: מעשה באדם אחד שיצא ליהרג

במיתת בית דין,

אמר: אם יש בי עון זה, לא תהא מיתתי כפרה לכל עונותי! ואם אין בי עון זה תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ובית דין וכל ישראל מנוקין

מעון הריגתי, שהרי העדים הטעו אותם,

והעדים לא תהא להם מחילה לעולם

.

וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: להחזירו

ולא להורגו

אי אפשר, ש

הרי

כבר נגזרה גזירה

, שנגמר הדין.

אלא יהרג, ויהא קולר

[האשמה]

תלוי בצואר

ה

עדים

.

והוינן בה:

פשיטא

שלא יחזירוהו מליהרג,

כל כמיניה!?

וכי יש לו כח להיות נאמן נגד העדים? וגם למה לנו לחשוד כלל בעדים שאנו אומרים שהקולר יהא תלוי בצוארם? ומתרצת הגמרא:

לא צריכא

להשמיענו, אלא כגון

דקא הדרי בהו סהדי.

שהעדים חזרו בהם מעדותם.

ומקשה הגמרא:

וכי הדרי בהו מאי הוי?

מה בכך שהם חזרו בהם מעדותם, הרי קיימא לן:

כיון שהגיד

העד,

שוב אינו חוזר ומגיד

היפוך מעדותו. ואם כן, לא היה לנו אפילו לחשוד בהם ששיקרו בתחילה בעדותם, כי שמא חזרו בהם משום שאינם רוצים שעל ידם יהרג אדם?

ומתרצת הגמרא:

לא צריכא, דאף על גב דקא יהבי טעמא למילתייהו,

שהעדים נותנים טעם למה העידו בתחילה לחובתו, שאומרים בגלל סיבה פלונית היינו שונאים אותו, בכל זאת אין שומעים להם להחזירו.

[

כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא

].

מתניתין:

היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות

כשהגיעו כבר קרוב ארבע אמות לבית הסקילה,

מפשיטין אותו את בגדיו

שסוקלים אותו ערום מן הטעם שנתבאר בגמרא לעיל [מג א] שדורשים "אותו" בלא כסותו.

האיש מכסין אותו מלפניו

את מקום ערותו.

והאשה

שיוצאה ליסקל מכסין אותה

מלפניה ומאחריה, דברי רבי יהודה

.

וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום

[כלומר רק עם כיסוי מלפניו] אבל

ואין האשה נסקלת ערומה

כלל אלא היא נסקלת בבגדיה.